בע"מ 7312/13 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.9.2013 (רמ"ש 30699-07-13, השופטת ש' וסרקרוג ). בהחלטה זו נדחתה בקשה שהוגדרה כבקשה לקיום "דיון חוזר" בהחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מיום 17.7.2013 שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 8.7.2013 (תמ"ש 43328-11-11, הרשם הבכיר נ' זיתוני ). בית המשפט לענייני משפחה קיבל בקשה שהגיש המשיב להשבת ערבויות שהפקיד במסגרת בקשה קודמת שהגיש למתן צו עיקול זמני.

2.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) נשואה למבקש 2, והיא אחותו של המשיב. ביום 25.4.2010, נפטרה אמם של המבקשת והמשיב (להלן: המנוחה ), וביום 15.7.2010 ניתן צו ירושה שקבע כי ירושתה של המנוחה תתחלק בין שלושת ילדיה, ובהם המבקשת והמשיב, באופן שווה (להלן: צו הירושה ). בין היתר, חולק בין האחים סכום של 1,018,688 שקל שנותר בחשבון הבנק של המנוחה (להלן: כספי חשבון הבנק ). ביום 11.5.2011 הגיש המשיב בקשה לביטול צו הירושה וכן בקשה לקיום צוואה שהתבססה על צוואה לפיה המנוחה מורישה רק לו את כל רכושה. המשיב טען כי לאחר שניתן צו הירושה, איתר במשרדו של עו"ד אליעזר ברק, שטיפל בעבר בעניינה המשפטיים של המנוחה, את צוואתה.

3.

ביום 22.8.2011 בוטל צו הירושה בהחלטת הרשם לענייני ירושה צ' קויש , וביום 11.9.2011 ניתן צו לקיום הצוואה. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הרשם לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה אך ערעורה נדחה ביום 18.4.2012 (ע"ר 51080-09-11 השופט ב' ברגר ). ערעורה של המבקשת על פסק דין זה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 18.12.2012 (עמ"ש 20945-06-12, השופטים ש' שטמר, י' וילנר

ו ר' למשטריך-לטר ). לפיכך, נותר צו קיום הצוואה על כנו.

4.

בשלב זה הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה להשבת הסכום שקיבלה המבקשת מכספי חשבון הבנק מכוח צו הירושה שבוטל בסך 313,599 שקל (תמ"ש 30699-07-13). בנוסף, הגיש המשיב בקשה לעיקול זמני על חשבון הבנק של המבקשים. צו העיקול הזמני ניתן ביום 29.11.2011 והותנה בהפקדת ערבויות בסך של 20,000 שקל על ידי המשיב (הרשם ע' כפכפי ). ביום 25.4.2013 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתו של המשיב (השופט ב' ברגר ). בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שצו העיקול על חשבון הבנק של המבקשים "תפס" סך של 230,000 שקל בלבד, הסכום שנותר מכספי חשבון הבנק שהועברו לידי המבקשת, לאחר שיתרתו של הסכום המקורי שהועבר הוצאה על ידי המבקשים בתום לב. בית המשפט לענייני משפחה חייב את המבקשת להשיב סכום זה, בצירוף הפירות שהצטברו עליו, בלבד. על פסק דין זה לא הוגש ערעור (להלן: פסק הדין להשבת הכספים ).

5.

בהמשך לכך, הגיש המשיב בקשה להשבת הערבויות שהפקיד במסגרת הבקשה למתן צו עיקול זמני. הבקשה התקבלה ביום 8.7.2013 (הרשם הבכיר נ' זיתוני ) (להלן: החלטת הרשם ), והמבקשת הגישה על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשה העלתה המבקשת טענות כנגד פסק הדין להשבת הכספים, ביקשה שיוחזר לה סכום הכסף שחויבה להשיב וכן ביקשה למנוע את החזרת הערבויות שהפקיד המשיב. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו בהחלטתו מיום 17.7.2013 (להלן: ההחלטה הראשונה ). בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין להשבת הכספים הפך חלוט לאחר שלא הוגש עליו ערעור וכן כי לא ניתן לערער על פסק הדין במסגרת בקשת רשות ערעור שנסבה על החלטת הרשם להשבת ערבויות, שהיא החלטה נפרדת. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי משניתן פסק הדין להשבת הכספים צריך היה להורות על השבת הערבויות, ולפיכך חזר ואישר את החלטת הרשם.

6.

ביום 30.7.2013 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת שהוכתרה כבקשה ל"דיון חוזר". בקשה זו חזרה על עיקרי טענותיה של המבקשת כנגד פסק הדין להשבת הכספים. ביום 8.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו שלא קיים הליך של "דיון חוזר" בפני ערכאת הערעור ושההחלטה הראשונה מיום 17.7.2013 סיימה את הטיפול בתיק (להלן: ההחלטה השנייה ). לשם השלמת התמונה יצוין כי ביום 13.10.2013 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת שנדחתה ביום 15.10.2013.

7.

ביום 27.10.2013 הוגשה בקשת רשות הערעור דנן על ההחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי, שדחתה כאמור, את בקשת רשות הערעור על החלטת הרשם. המבקשים, שאינם מיוצגים, העלו גם במסגרת בקשה זו טענות כנגד פסק הדין להשבת הכספים. בבקשתם הם טוענים, בין היתר, כי סכום הכסף שהמבקשת חויבה להשיב למשיב (כ-230,000 שקל) ניתן לה על ידיו במתנה, אך הוא חזר בו מכך לאחר כשנה. המבקשים טוענים עוד שהמשיב שיקר במהלך המשפט שהתנהל בעניינם ולא מסר בו מידע מלא (למשל אודות דירות שהיו שייכות למנוחה והועברו על שם המשיב עוד בטרם מותה) וכן מעלים טענות הקשורות לייצוגם בשלבים הראשונים של ההליך. לפיכך דורשים המבקשים משפט חוזר וסעדים נוספים, תוך שהם מתייחסים גם למצבם הכלכלי והבריאותי.

8.

לאחר העיון בבקשה ובחומר שצורף אליה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

9.

כידוע, בקשות רשות ערעור ב"גלגול" שלישי נבחנות על-פי אמת מידה מחמירה לפיה רשות ערעור תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, המבקשים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים הידרשות לבקשתם. בשים לב לעובדה שאינם מיוצגים בחנתי – לפנים משורת הדין – האם קיימים טעמים כאלה, וגם על כך השבתי בשלילה. הלכה למעשה, בקשתם מהווה מעין ערעור על פסק הדין להשבת הכספים, פסק דין חלוט שלא ניתן עוד לערער עליו. כמו כן, היא מבוססת על טענות עובדתיות מובהקות, שניכר כי הן מבטאות את כאבם של המבקשים, אך אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן. מכל הטעמים האמורים דינה להידחות.

10.

המבקשים לא הצביעו על פגמים בהחלטת הרשם ובהחלטות בית המשפט המחוזי שדחו את הערעור עליה (הן ההחלטה הראשונה והן ההחלטה השנייה) – אותן החלטות שהיו אמורות לעמוד במרכז הבקשה. עם זאת, למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא מצאתי כל פגם בהחלטות אלה, שהתבססו על פסק הדין להשבת הכספים.

11.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות .