בע"מ 7456-23 בע"מ 7456-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) בענ"א 9088-09-23 מיום 13.9.2023, אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ל' דהן חיון) בתנ"ז 13298-03-23 מיום 28.8.2023.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת והמשיב 2 הם בני זוג לשעבר, ולהם בן משותף יליד שנת 2013 (להלן: הקטין). כמו כן, למבקשת שני ילדים נוספים מאבות שונים. על פי דיווחי הרווחה, מצטיירת תמונה שלפיה שלושת ילדי המבקשת מתגוררים עמה בבית הוריה בצפיפות רבה ובתנאים קשים מאוד; הקטין מגיע למסגרות החינוך במצבי הזנחה וחוסר היגיינה; וסובל מאילמות סלקטיבית ומסימביוזה פוגענית עם המבקשת. בשנת 2011, עברה המבקשת בדיקת מסוגלות הורית, שמצאה, בין היתר, כי המבקשת מתפקדת ברמה קוגניטיבית נמוכה ומשאביה הפסיכולוגיים מוגבלים; וכי קשיי תפקוד אלו מקשים על יכולתה לתת מענה הולם לקטין ולתפקד כאם משמורנית. לאורך השנים, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים, לגייס את המבקשת ואת משפחתה להיטיב את תנאיו של הקטין ולהבנות תכניות טיפול עבורו, אך אלו נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצדה של המבקשת. לצד המתואר, דווח כי המבקשת מערימה קשיים על קיום זמני השהות של המשיב 2 עם הקטין, למרות שנקנסה על כך פעמיים על-ידי בית המשפט לענייני משפחה.

ביום 6.3.2023 הגישה עו"ס חוק נוער בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטין כנזקק. בו ביום, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינוי אפוטרופא לדין עבור הקטין, וביום 28.8.2023 קיבל בית המשפט – בהסכמת המשיב 2 – את הבקשה; הכריז על הקטין כנזקק למשך תקופה של שנה לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער); והורה על העמדת הקטין תחת השגחת עובד סוציאלי ועל הוצאתו למסגרת חוץ ביתית. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, בהתבסס על עמדותיהם של האפוטרופא לדין ועו"ס חוק נוער (להלן יחד: גורמי המקצוע), כי שלומו הגופני והנפשי של הקטין נפגעים באופן ממשי; כי חרף אהבתה הניכרת של המבקשת כלפי הקטין – אין בידה להעניק מענה לצרכיו הבסיסיים; כי לאורך השנים סיכלה המבקשת אפשרויות טיפול שונות שהעמידו לפתחה גורמי הטיפול; וכי לא קיימת חלופה טיפולית שתבטיח את שלום הקטין. על החלטה זו, הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור, וקבע, בעיקרו של דבר, כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מנומקת היטב ומבוססת על המלצות גורמי המקצוע ודיווחי הרווחה.

3.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה בפני הערכאות הקודמות, וטוענת, בין היתר, כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב באשר להיקף ההתערבות השלטונית בזכות להורות; כי קיים "מדרג" בחוק הנוער, שלפיו יש למצות את החלופות המעוגנות בסעיפים 3(1) ו-3(2) לחוק הנוער, טרם הפעלת סעיפים 3(3) ו-3(4) לחוק; וכי לפיכך היה על בית המשפט להעניק לה הזדמנות להוכיח את כשרותה ההורית ולממש תכניות טיפול בקהילה טרם הקביעה כי אין מנוס מהוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית.

4.מנגד, המשיבים סומכים את ידיהם על קביעותיהן של הערכאות הקודמות וטוענים, בין השאר, כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית; כי הזכות להורות כפופה לעיקרון טובת הילד – אשר גורמי המקצוע המליצו כי זו תמומש רק עם הוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית; כי לא קיים "מדרג" באופן הפעלת החלופות בחוק הנוער; וכי הושקעו מאמצים רבים בניסיון להטמיע את הקטין בתכניות טיפול בקהילה – אשר לא צלחו בשל חוסר שיתוף פעולה של המבקשת. עוד ציינה האפוטרופא לדין, כי מאז השתלבותו של הקטין בפנימייה, ניכרת השתפרות משמעותית במצבו; וכי הוא אף הביע את רצונו להישאר במסגרת זו.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.הלכה מושרשת היא כי מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך או כאשר עולה חשש לעיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצר אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אומנם אמות המידה הנ"ל גמישות יותר בבחינת הליכים שעניינם הכרזה על קטין כנזקק, אך אין בכך כדי להעניק רשות ערעור במקרים שאינם מצדיקים זאת (ראו, מני רבים: רע"א 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים, פס' 34 (16.11.2020); רע"א 8739/21 פלונית נ' בית משפט לנוער בבית שמש- עו"ס חוק נוער, פס' 4 (21.12.2021); רע"א 4481/22 פלוני נ' לשכת הרווחה בעיר פלונית, פס' 9 (5.7.2022)). בענייננו, חרף הנופך העקרוני אשר משווה המבקשת לטענותיה, עיון בבקשה שלפניי מעלה כי היא איננה מעוררת כל שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב. כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות דין. בשים לב לאמור, אף בהינתן הגמישות הנוהגת במקרים מעין אלו, הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור כאמור.

7.יודגש, כי אכן הוצאת קטין ממשמורת הוריו היא בגדר מוצא אחרון (ראו, למשל: רע"א 5657/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב, פס' 13 (22.08.2013); רע"א 8294/21 עו"ס לחוק הנוער, לשכת הרווחה, רמת אשכול נ' פלוני, פס' 24 (20.12.2021)). ואולם, מעמדת גורמי המקצוע, אשר המליצו פה אחד על הוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית – עולה באופן נהיר כי אין מנוס מהמסקנה כי נסיבותיו הקשות של הקטין, לצד מאמצים רבים להעניק לו טיפול בקהילה, מצדיקים את הוצאתו למסגרת שבה הוא שוהה כיום. לא למותר לשוב ולציין כי האפוטרופא לדין עמדה על השיפור הניכר במצבו של הקטין מאז קליטתו בפנימייה, כמו גם על רצונו להישאר שם.

איני מתעלמת כמובן מהאהבה הרבה שרוחשת המבקשת כלפי בנה, כפי שעולה מהחומר שהונח לפניי. אך, בעת הזו – ומבלי להמעיט מהכאב הרב הכרוך בכך – הבטחת התפתחותו התקינה וטובתו של הקטין, מחייבת את הוצאתו למסגרת חוץ ביתית. לפיכך, בצדק לא התערב בית המשפט המחוזי בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה שלפיהן יש להכריז על הקטין כנזקק ולהוציאו למסגרת חוץ ביתית לתקופה בת שנה.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.