בע"מ 7833-23 בע"מ 7833-23

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 13.7.2023, בעמ"ש 12836-11-22 (השופטים צ' ויצמן, י' מושקוביץ ו-צ' גרדשטיין פפקין), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, מיום 5.9.2022, בתמ"ש 55429-10-18 (השופטת ה' מלר-שלו).

2.בתמצית אציין, כי בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המבקש לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה, בטענה כי לא נכח בדיון בעת שגובש הסכם הפשרה, וכן בעת מתן ההחלטה שנתנה לו תוקף, וכי הסכמת בא-כוחו באותה עת – ניתנה שלא בידיעתו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות לערער, כמו גם בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט לענייני משפחה, באתי לכלל מסקנה כי דינה לדחייה, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו הוחלה גם על בקשת רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

4.המבקש טוען לשאלות עקרוניות המתעוררות בעניין דנן, ועניינן, רובן ככולן, במישור היחסים השילוחיים שבין עורך דין למרשו. דא עקא, אף אם אניח כי השאלות האמורות הן עקרוניות – אין די בכך. בפני המבקש ניצבת משוכה בלתי עבירה בדמות קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, שלפיה המבקש היה נוכח באולם בית המשפט, למצער בעת מתן ההחלטה שנתנה תוקף להסכם הפשרה. קביעה זו – עובדתית היא, ואין מקום להתערב בה, ודאי לא ב'גלגול שלישי'. כל עוד קביעה זו עומדת על מכונה, אף אם כל השאלות שאותן עורר המבקש תוכרענה לטובתו – לא יהא בכך כדי להועיל לו, משום שנקבע כי נכח באולם בית המשפט בעת מתן ההחלטה, ולא הביע התנגדות כלשהי להסכם הפשרה המתגבש.

5.משאלו הם פני הדברים, כל אותן שאלות – הפכו תיאורטיות. כידוע, "בית משפט זה איננו דן בשאלות תיאורטיות, שאינן נדרשות להכרעה במקרה הפרטני. מקום שבו לא יהיה בהכרעה כדי להביא לשינוי התוצאה האופרטיבית, יִטה בית המשפט שלא להכריע בשאלה, ויותיר את ההכרעה לעת מצוא. מה גם שמדובר כאמור ב'גלגול שלישי'" (בע"מ 1225/21 פלוני נ' פלונית (14.03.2021)).

6.אוסיף, כי נוכח קביעתו של בית המשפט שלפיה נכח המבקש באולם בית המשפט בעת מתן ההחלטה, ברי כי גם חשש לעיוות דין – לא מתעורר בענייננו.

7.בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.