בע"מ 7847/06 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ה' גרסטל, סגנית נשיא, ע' פוגלמן, א' ש' שילה) אשר קיבל ערעור שהגיש המשיב על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופט - כתארו אז - א' ד' גולדס); פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

ב.(1) המשיב הוא בנם של המנוח רחמים אלבז ע"ה שנפטר ביום 27.7.02 והמנוחה אסתר אלבז ע"ה שנפטרה ביום 30.4.06. הוא גם אחיהם של המבקשים 10-2 (להלן האחים). המנוחים היו בעלי זכויות בנחלה הידועה כמשק מס' 9 במושב יד רמב"ם (להלן המשק), על-פי הסכם משולש הכולל את מינהל מקרקעי ישראל, את המושב ואותם. על פי ההסכם, עם מות אחד מהם תעבורנה הזכויות במשק לבן הזוג האחר.

(2) המבקשים – האם המנוחה (בחייה) וכן, בשעתו, גם עזבון האב המנוח ועמם האחים, עתרו לבית-המשפט לענייני משפחה בראשון לציון להצהרה בדבר בטלות העברתן של הזכויות במשק מהמנוחים למשיב, ולחלופין להקפאת כל העברת זכויות במשק, כל עוד לא יחתום המשיב על מסמך המעגן את התחייבויותיו כלפי האחים. לטענתם הוסכם שהמנוחים יעברו הזכויות למשיב, והוא במקביל יחתום על התחייבות לפצות את האחים בחלקים; אך לימים גילו האחים כנטען, שהמשיב פעל להעברת כל הזכויות במשק לידיו ולשם כך החתים את המנוחים להעברת הזכויות במשק ללא תמורה, ולא פעל לקיום החלק המחייב אותו בהסכם כלפי האחים.

ג.המשיב כפר בטענות המבקשים, וטען כי המנוחים העבירו לו את הזכויות במשק ללא תמורה וללא תנאי עוד בחייהם, כהכרת תודה על כך שהיה להם בן מסור ואוהב, והיחיד מבין האחים אשר דאג למנוחים – כנטען - באמת ובתמים.

ד.בהסכמה בין הצדדים הוחלט, כי בית-המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ייתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א. בפסק-הדין נקבע, שהמנוחה היא בעלת הזכויות במשק, וכן כי הבית אשר נבנה על-ידי המשיב במשק הוא בבעלותו המלאה. כן נקבע, כי הזכויות במשק יועברו על שמו של המשיב בכפוף לתשלום סך של 25,000 דולר לכל אחד מאחיו ואחיותיו, וכי לאחר ביצוע התשלום יושלמו הליכי הרישום של הזכויות במינהל ובסוכנות על שם המשיב. בפסק-הדין נאמר עוד, כי מכיוון שהוברר כי המשק נרשם על שם המשיב, יבוטל רישום זה במינהל ובסוכנות היהודית, והמשק יירשם על שם המנוחה בלבד.

ה.על פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ו.(1) בית-המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב בקבעו, כי אמנם ככלל יתערב בית-משפט שלערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה אך במקרים חריגים ביותר, כגון חריגה קיצונית במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו, חריגה מסמכות, התעלמות מטענת באי כוח הצדדים ואי מתן אפשרות לצדדים לשטוח את טענותיהם. במקרה דנן באה ההתערבות בשל חריגה מסמכות.

(2) בית-המשפט המחוזי ציין, כי הסמכות לפסוק בסכסוך על דרך הפשרה יונקת מהסכמת הצדדים, וכי בהיעדר הסכמה מפורשת, מוסמך בית-המשפט לפסוק אך מבין הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה. לפיכך, נמצא טעם בטענת המשיב כי בית-המשפט לענייני משפחה פסק שלא על-פי הסכמתם המפורשת של הצדדים ועל פי הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה, ומשכך יתבטל פסק-דינו. בית-המשפט המחוזי פסק, כי מעיון בהסכמת הצדדים עולה, שהצדדים לא הסמיכו את בית המשפט לפסוק כל סעד החורג מכתבי הטענות, כך שבית-המשפט היה כבול בפסיקתו למסגרת הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה; בכתב התביעה עתרו המשיבים לסעדים קונקרטיים בכל הנוגע למשק, כגון ביטול העברת הזכויות או לחילופין הקפאתן וכן לסעדים של דיווח והשבת סכומים שלטענתם הוציא המשיב מחשבון הבנק של המנוחים, אך לא עתרו כי המשיב ישלם לכל אחד מהם סכומי כסף.

ז.מכאן בקשת רשות הערעור.

ח.המבקשים טוענים, כי בית-המשפט לענייני משפחה לא חרג מסמכותו, ולכן היה על בית-המשפט המחוזי לאשר את פסק-דינו. שלא כנטען על-ידי בית-משפט המחוזי, קבע בית-המשפט לענייני משפחה כסעד אופציונלי ולא כסעד בלעדי לשלם סך של 25,000 דולר לכל אחד מהאחים; בכך לא היה, כנטען, משום חריגה מסמכות וכך מלמד אף עיון בכתב התביעה שהגישו המבקשים. יתרה מכך: המשיב לא טען בערעורו כי בית-המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו, והעלה בעיקר טענות שעניינן חוסר סבירות. לבסוף טענו המבקשים כי לא היה מקום לסטות בגדרי הערעור מן ההלכה, כי בפסק-דין הניתן לפי סעיף 79א מצומצמת ההתערבות הערעורית למקרים נדירים ויוצאי דופן.

ט . לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. הנושא נדון בפני שתי ערכאות, ואין הבקשה נכללת באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, ושלגביהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)). עיקרה של הבקשה במחלוקת הפרטנית שבין הצדדים, והשאלה שהועלתה כשנויה במחלוקת משפטית, קרי, גדרי התערבותו של בית המשפט שלערעור בפסיקה על דרך הפשרה – הוכרעה אף היא בעבר.

י.(1) עלי להוסיף לעיצומם של דברים: בית המשפט המחוזי השתית את פסק דינו, ביסודו של דבר, על עניין החריגה מסמכות. אכן, עיון בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה מגלה כי ב סעדים הנתבעים לא נכלל נושא הפיצוי. ואף אם הוזכרו תשלומי האיזון בסעיף 27 לכתב התביעה, לא הוזכרו בגדר הסעדים; הללו היו, כאמור, הצהרה בדבר בטלות העסקה להעברת הזכויות במשק מהמנוחים למשיב, או לחלופין הקפאת העברתן של זכויות במשק כל עוד לא יחתום המשיב על מסמך התחייבות המעגן את התחייבויותיו כלפי המבקשים. לא מצאתי בכתב התביעה את הנטען, כי המדובר בסעד אופציונלי.

(2) אמנם, הדעת נותנת, מבלי לקבוע מסמרות – בין השאר כיוון שכדי לא להכביר הוצאות לא נתבקשה תשובה – שבית המשפט לענייני משפחה סבר, לאחר שטרח ובדק, כי התוצאה שאליה הגיע מוצדקת על פי התמונה הכוללת של מערכת היחסים בין הצדדים (בית המשפט שוחרר כנמסר מהנמקה בהסכמה, אם כי הדבר אינו מופיע בהחלטה מיום 22.9.03); ואולם התערבותו של בית המשפט שלערעור באה בהקשר זה בראש וראשונה על בסיס משפטי פרוצדורלי, שעניינו סמכות, דבר המוכר כעילת התערבות גם בפסק דין על דרך הפשרה; ראו רע"א 2587/98 מיידנברג נ' מלכי (לא פורסם) (השופט אריאל); רע"א 4044/00 בוקרה נ' סגל, פ"ד נח(6) 894, 897.

(3) לעניין אחרון זה אין צריך לחזור על הכלל, שכעיקרון לא יפסוק בית-המשפט לתובע יותר מאשר ביקש, אף אם מתברר במהלך הדיון, כי היה זכאי לקבל יותר (ע"א 19/83 חברת שלמה כרמל בע"מ נ' בריח חברה לייצור בע"מ פ"ד לט(4), 522 ,עמ' 531-530 (הנשיא שמגר)). כלל זה נכון מקל וחומר לגבי יישוב מחלוקת בפסק-דין על דרך הפשרה, המבוסס על הסכמתם של הצדדים. ככל שהסכמה זו מושתתת על כתבי הטענות, היתה לכאורה חריגה מן הסמכות; ואם כן, בא הדבר בגדר הקטגוריה המצומצמת של פסקי-דין בפשרה שעליהם ניתן יהיה לערער; עליה ראו ככלל רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד (לא פורסם) (הנשיא שמגר); ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה, פ"ד נג(1) 337, (השופטים אילן וטירקל).

(4) אכן, בכתב הערעור לא פורט כדבעי נושא הפיצוי כעילת הערעור, אך אין זה נכון לומר שכתב הערעור הושתת על ענייני סבירות, שהרי נושא הסמכות (אמנם בלא פירוט כדבעי) מובא בו בהבלטה.

י"א. ולבסוף, גם אם התמונה משני הצדדים איננה בהירה דיה, כך חוששני, די בכל האמור לעיל כדי להטות את הכף כנגד היעתרות לבקשה, מה גם שעסקינן בהחלטה שלא סגרה את הדלת בפני המבקשים להוכחת עמדתם בהליך המחודש; וכפי שמציין המחבר ד"ר ש' לוין ( תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 185 בעמ' 180), אחת העילות לדחייתה של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי היא "אם בית המשפט המחוזי רק החזיר את העניין לבית משפט השלום...", כמות שאירע בענייננו.

י"ב. לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.