פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3691/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
יעל וואיה
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע, בע"א 36515-01-11, יום 6.4.2011, שניתן על ידי כבוד
השופט א' ואגו
בשם המבקשת:
עו"ד ציון גבאי
החלטה
לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו ) שקיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט א' ברגנר ) וקבע כי לא הוגבלה סחירותם של שיקים שמשכה המבקשת לפקודת צד שלישי והם סוחרו למשיב כדין.
1.
המבקשת משכה 40 שיקים בסך של 375 ש"ח כל אחד לפקודת שורש שירותי בריאות בע"מ (להלן: שורש ) עבור טיפולי שיניים. השיקים נפרעו כסדרם כנגד טיפולים שקיבלה המבקשת עד ששורש נקלעה לחדלות פירעון. משניסתה המבקשת לבטל את השיקים שטרם נפרעו, בסך כולל של 2,364 ש"ח, גילתה היא שהם סוחרו לידי המשיב במסגרת עסקת ניכיון. המשיב הגיש בקשה לביצוע השיקים ללשכת ההוצאה לפועל והמבקשת הגישה התנגדות.
2.
בית משפט השלום קיבל את ההתנגדות בקובעו ששינוי יזום שהמבקשת עשתה בשיקים – ביקשה מהבנק לשנות את הכיתוב "שלמו לפקודת" לכיתוב "שלמו ל" (לא נעשה שינוי בכתב יד אלא שינוי מובנה בשיקים כולם) – מעיד על רצונה להגביל את סחירותם, ועל כן השיקים אינם ניתנים לסיחור לפי סעיף 7(ד) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. בית משפט השלום קבע כי אמנם המילה "בלבד" – המעידה על כוונה להגביל סחירות – לא צוינה על גבי השיקים, אולם די בשינוי שנעשה בהם לבקשת המבקשת כדי לשלול את 1סחירותם.
3.
המשיב הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מנוגד לפסיקתו של בית משפט זה ברע"א 2115/00 מיה תבלינים החים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 1.5.2000), ולכן דין הערעור להתקבל. בית המשפט הוסיף שפסק הדין בע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ , פ"ד מח(4) 498 (1994) אינו יכול לסייע למבקשת משום שבאותו מקרה דובר בשינוי בכתב יד שהעיד על רצון סובייקטיבי להגביל סחרות, בעוד שבעניין דנן מדובר בשינוי בדפוס שאינו מעורר "אור אדום" ביחס לכוונת המושך להגביל את סחרות השטר. בית המשפט המחוזי החזיר את העניין לבית משפט השלום לצורך דיון בטענות נוספות שהעלתה המבקשת ושבית משפט השלום לא דן בהן נוכח התוצאה שאליה הגיע.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוענת המבקשת שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל לטענה שהמבקשת ביקשה באופן ספציפי להחליף את הכיתוב על השטרות כדי למנוע סחרות. עוד נטען שהמשיב לא היה תם לב כיוון שידע על אודות מצבה הכלכלי של שורש, ובכל זאת העדיף לעצום את עיניו ולתת לה לפעול בחשבונה עד לקריסתה הכלכלית. חוסר תום לבו של המשיב פוגם, לשיטת המבקשת, בכוחו להיפרע מהשטר.
5.
דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים ובמשורה, כאשר היא מעוררת שאלה עקרונית, בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)). הבקשה דנן – הנוגעת ליישום הלכות קיימות ביחס לשאלת סחירותם של השטרות שמשכה המבקשת – אינה עומדת באמת מידה זו והמבקשת אף לא טוענת אחרת. מסקנתי מתחזקת נוכח העובדה שמדובר בפסק דין שלא סגר לפני המבקשת את הדלת באופן מוחלט. בית המשפט המחוזי אך החזיר את העניין לבית משפט השלום לבחינת טענות נוספות (השוו: בע"מ 7847/06 פלונים נ' פלוני (לא פורסם, 11.12.2006)).
6.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ד באב התשע"א (14.8.2011).
ש ו פ ט