פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
8000/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ש 37655-09-14 (כב' סגני הנשיאה
י' שנלר וק' ורדי, השופט ח' ברנר) מיום 21.10.2015
בשם המבקש:
עו"ד דוד סער
החלטה
1.
המבקש והמשיבה התגרשו בשנת 2007. בשנת 2010 החלה להתברר תביעת המשיבה בקשר לחלוקת הרכוש המשותף, שכלל – בין היתר – גם חנות שהייתה בבעלות המבקש (להלן: החנות ). ביום 15.6.2014 קיבל בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת מ' דהן ) את תביעת המשיבה באופן חלקי. ביחס לחנות נקבע כי הואיל והמבקש התחייב להעביר למשיבה את החנות במתנה, יועברו אליה מלוא הזכויות בה. המבקש והמשיבה – כל אחד מצדו – הגישו ערעור על פסק הדין. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיאה י' שנלר וק' ורדי , השופט ח' ברנר ) הכריע בערעורים בהסכמת הצדדים על דרך הפשרה ללא הנמקה בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:
חוק בתי המשפט ). במסגרת זו נקבע כי המשיבה תקבל מהמבקש את שוויה של החנות, חלף קבלת הזכויות בה, בהתאם לשומה שתערך על ידי שמאי מקרקעין. בנוסף, נקבע כי המשיבה תקבל דמי שכירות עבור השימוש בעבר של המבקש בחנות. בכפוף לכך, נפסק כי שני הערעורים יידחו.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי שתי הערכאות הקודמות שגו בקביעתן כי המבקש התחייב להעביר את החנות במתנה למשיבה שכן הוא חזר בו מהתחייבות זו בכמה הזדמנויות; כי המשיבה לא הסתמכה על המתנה הנטענת ולא שינתה את מצבה לרעה בעקבות ההתחייבות לקבלת החנות; וכי ממילא העברת החנות לידי המשיבה במתנה לא הושלמה מעולם, שכן לא הושלם רישום הבעלות בה על שמה כמתחייב מסעיף 7(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. בנוסף טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט כאשר פסק לטובת המשיבה דמי שכירות, הגם שטענה זו נטענה על ידה לראשונה רק בערעור.
3.
לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים החורגים מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת ומעלים סוגיה משפטית שיש בה עניין ציבורי (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)), וכך גם בנוגע להליכים בבית המשפט לענייני משפחה (בע"ם 722/15
פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (12.4.2015); בע"ם 957/14
פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (4.3.2014)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. עיקר טענות המבקש נוגעות ליישומו של הדין במקרה הפרטני מושא הבקשה, ולטעויות שנפלו לכאורה בקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות, בעיקר ביחס לקביעה כי החנות הועברה למשיבה במתנה. עוד יודגש כי במוקד הבקשה שלפניי פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. היקף התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין כאמור הוא מצומצם ומוגבל רק למקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" והדברים נכונים בפרט שעה שמדובר ב"גלגול שלישי" ( רע"א 272/16 דוד מרגלית נ' זלמן כהן , פסקה 3 (23.2.2016)). המקרה שלפניי אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים. מעבר לכך, עיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מיום 13.4.2015 מעלה כי אין ממש בטענת המבקש, כי בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו כאשר פסק לטובת המשיבה דמי שכירות, שכן כעולה מסעיף 8 בעמוד 7 לפרוטוקול, הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט, שלפיה בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א מהו הסכום שתקבל המשיבה בגין טענותיה לזכות שכירות עבור השימוש בעבר של המבקש בחנות. לפיכך לא מצאתי לנכון ליתן רשות ולאפשר את בירור המקרה פעם נוספת – שלישית – לפני ערכאה זו.
הבקשה נדחית אפוא ומאליה מתייתרת בקשת עיכוב הביצוע שבצדה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ל' באדר א
התשע"ו (10.3.2016).
ש
ו פ ט