בע"מ 8158-23 בע"מ 8158-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) ברמ"ש 15055-11-23 מיום 8.11.2023, שבמסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ה' גורביץ עובדיה) בתלה"מ 35668-05-23 מיום 1.11.2023.

2.הצדדים הם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה קטינים (להלן: הקטינים(. במסגרת הליכים שהתנהלו בין הצדדים, הוחלט כי המשיבה תהיה ההורה המשמורן של הקטינים (תלה"מ 43376-01-21). ביום 15.5.2023 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לקביעת הסדרי ראייה עם הקטינים; וביום 19.10.2023 הגיש בקשה להורות על פינוי המשיבה והקטינים למקום מגוריו של המבקש בפלורידה, ארצות הברית, זאת, לנוכח המצב הביטחוני השורר במדינה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בעיקרו של דבר, מן הטעם שמועד "טיסות החילוץ" לפלורידה שבאמצעותן עתר המבקש להוציא את הקטינים מישראל – חלף אף לפני מועד הגשת הבקשה (להלן גם: טיסות החילוץ). עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי המבקש אינו משלם את מזונות הקטינים, ואינו בקשר עמם מזה חודשים – חרף ניסיונות גורמי הטיפול ובית המשפט לענייני משפחה לשמר קשר טלפוני ביניהם; וכי לנוכח נסיבות אלו, מקובלת עליו עמדת האפוטרופא לדין – שמונתה במסגרת ההליכים בין הצדדים (להלן: האפוטרופא לדין) – כי טובת הקטינים היא להישאר בישראל, בייחוד לנוכח המצב השורר במדינה ועל רקע שגרת הלימודים שהחלה. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי הקטינים, המתגוררים באחת הערים הגדולות בצפון הארץ, אינם מצויים בסכנה: קיים בבניין מגוריהם מקלט, וחזקה על המשיבה שמקפידה על הנחיות פיקוד העורף לשם שמירה על ביטחונם. על החלטה זו, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה על יסוד תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

על פסק-דין זה הוגשה הבקשה שלפניי.

3.בבקשתו, חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני הערכאות הקודמות, וטוען, בין היתר, כי על רקע המצב הביטחוני, טובת הקטינים מחייבת את הוצאתם מגבולות ישראל; כי הקטינים זכאים להשתתף בטיסות החילוץ; כי בהתאם להוראת סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 – שלפיה "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" – על המשיבה להסכים להוצאת הילדים מחוץ לישראל; וכי יש לחלץ את הקטינים, בין השאר, אף מכוח נורמה בסיסית לחילוץ ופינוי ילדים מאזורי מלחמה, המעוגנת במשפט הבינלאומי ההומניטרי.

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרים חריגים בלבד, שבהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או כאשר עולה חשש לעיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי איננה מעוררת כל שאלה עקרונית, החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, איני סבורה כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות-דין. משכך, הבקשה אינה נמנית עם המקרים החריגים למתן רשות ערעור כאמור.

6.יתירה מכך, כפי שציינו הערכאות הקודמות, טיסות החילוץ לפלורידה התקיימו זה מכבר, מיום 16.10.2023 ועד ליום 18.10.2023. לפיכך, טענות המבקש ביחס לחילוץ הקטינים באמצעותן – הפכו לתיאורטיות זה מכבר, וכידוע, בית משפט זה אינו נדרש לטענות מסוג זה, למעט במקרים חריגים, אשר ענייננו אינו נכלל עמהם (ראו, למשל: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ (בפירוק), פס' 5 (17.12.2001); רע"א 102/18 מעודה נ' חמד – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פס' 4 (29.1.2018). ולא למותר לשוב ולציין, את החשש לשובם של הקטינים לחזקת המשיבה, בשים לב לניסיון העבר; הנתק בין המבקש לקטינים מזה תקופה ארוכה; העדר הדרכון האמריקאי לבת הקטנה; עמדת האפוטרופא לדין של הקטינים; והעדר מקום מסודר שבו ישהו המשיבה והקטינים באזור מושבו של המבקש. יש בנימוקים אלו כדי לדחות את הבקשה, אף לגופה. עוד יוער, כי אין באסמכתא הנוספת שאותה מבוקש לצרף, כדי לשנות מהאמור לעיל.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

8.יצוין, כי לצד הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. לאור התוצאה המפורטת לעיל, מתייתר הצורך לדון בה.