בע"מ 8380/12 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ר' ברקאי ו- א' ואגו ) מיום 15.7.2012 בעמ"ש 8864-11-11, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 5.10.2011 בתמ"ש 8820/09 (השופטת ר' עיאש ), שמחק – לבקשת המבקשת – את תביעתה וחייבהּ בהוצאות משפט בסך 34,000 ש"ח לטובת המשיבים.

1.

בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התנהלה במשך כשנתיים תביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים. בשלב מסוים ביקשה המבקשת לתקן את כתב תביעתה ולפרט בצורה יסודית ומעודכנת יותר את הסעדים הנתבעים על ידה. בהמשך ביקשה המבקשת למחוק את התביעה (חלף תיקון כתב התביעה) תוך שמירת זכותה להגיש תביעה חדשה. ביום 5.10.2011 התקיים בבית המשפט דיון בשאלת תיקון או מחיקת כתב התביעה, במסגרתו טענו באי כוח הצדדים לעניין ההוצאות. בתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה:

"התיק מתנהל מזה כשנתיים ובנסיבות המצויות בתיק מסתבר כי התובעת מבקשת להוסיף סעיפים לכתב תביעתה.

במקור ביקשה לתקן את כתב תביעתה וכיום מבקשת למחוק את תביעתה.

בית המשפט סבור כי לצורך יעילות הדיון יש להעדיף את זכותה של התובעת להגיש כתב תביעה חדש בו תפרט בצורה יסודית ומעודכנת את הסעדים להם היא עותרת ואת טענותיה. יחד עם זאת הבהיר בית המשפט כי העדפת זכות זו של התובעת, הינה במחיר תשלום הוצאות משפט בגין הליכי משפט שהתנהלו עד היום כלפי הנתבעים.

...

התובעת תשלם לנתבע מס' 1 הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח ולנתבעת מס' 2 הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח. ההוצאות תשולמנה בתוך 45 יום.

בתוך 7 ימים יוגש כתב תביעתה של התובעת בהליך החדש שתפתח בו."

2.

המבקשת הגישה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, בטענה שסכום ההוצאות שנפסק הינו חריג ובלתי פרופורציונאלי להליך, ללא הסבר או נימוק. עוד נטען כי ההוצאות נפסקו ללא התחשבות בכך שההליך נמחק בהמלצת בית המשפט מטעמי יעילות, על מנת שהמבקשת תוכל להגיש כתב תביעה חדש חלף תיקון כתב התביעה המקורי. נטען כי אין זה נכון לפסוק הוצאות גבוהות וחריגות בהליך שלא הסתיים, אלא נמחק רק לשם פתיחתו מחדש, כאשר רוב רובה של העבודה שבוצעה והמסמכים שנאספו על ידי המשיבים ובא כוחם ישמשו אותם גם בהליך החדש שיוגש.

3.

המשיבים טענו בתשובה לערעור כי המבקשת יצאה ל"מסע דיג" לאחר הגשת כתב התביעה ומשהבינה כי היא אינה יכולה לנהל את התביעה באופן שהוגשה בהיותה "טלאי על טלאי" החליטה המבקשת להגיש תביעה חדשה כשנתיים לאחר הגשת התביעה המקורית. המשיבים הפנו להליכים הרבים שהתנהלו בתיק טרם מחיקת התביעה, לרבות הליכי ביניים והגשת תצהירי עדות ראשית. עוד טענו המשיבים כי התביעה החדשה כפולה באורכה מהתביעה המקורית וכוללת עילות תביעה חדשות, סעדים חדשים ובעלי דין נוספים. לפיכך נטען כי בהחלטה להשית הוצאות פעל בית המשפט בהתאם לעיקרון שנקבע בפסיקה בדבר פסיקת הוצאות המשקפות את ההוצאות הריאליות שהוצאו על ידי בעלי הדין. עוד נטען כי פסיקת הוצאות משפט נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע כי סכום ההוצאות שנפסק אינו נמוך, אולם יש להביא בחשבון את היקף העבודה שהושקעה בתיק עד לשלב שבו נמחקה התביעה. נקבע כי המשיבים אמנם יוכלו לעשות שימוש בחלק מהעבודה שכבר בוצעה בעבר, אולם יהיה צורך בעבודה רבה נוספת – לרבות הגשת כתב הגנה חדש ותצהירי עדות ראשית – וכי מדובר ב"תיקון מאד מהותי" ומעיד על כך היקף הניירת שהגישה המבקשת בשלב הערעור. בית המשפט סיכם וקבע כי "הגיעה העת שבעלי דין הפונים לבית המשפט יפנימו שלהליכים משפטיים יש עלות וכל התנהלות הסוטה מההליך הרגיל מייקרת עלות זו, כפי שאירע כאן". לבסוף נקבע כי נוכח העובדה שסכום ההוצאות נפסק על הצד הגבוה קמעא לא תחויב המבקשת בהוצאות בערכאת הערעור.

5.

במסגרת הבקשה שלפני טוענת המבקשת – אשר אינה מיוצגת בהליך הנוכחי, בניגוד להליכים עד כה – כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מהווה "קנס" וכי מדובר ב"הוצאות שערורייתיות". נטען כי המבקשת הינה אישה קשישה בת 83 שחולה במחלה קשה, כי היא חפצה בסיום ההליכים בהקדם וכי היא מחקה תביעתה על פי המלצת בית המשפט שהתבררה בדיעבד כ"מצג שווא" וכ"עצת אחיתופל". נטען כי בדיעבד התברר שלא היעילות הדיונית עמדה לנגד עיניו של בית המשפט, לאור העובדה שבית המשפט הציע לצדדים לפנות להליך גישור רק לאחר שנמחקה התביעה ונפסקו ההוצאות. עוד נטען כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית וכי יש להתוות כללים מנחים לפסיקת הוצאות, כאשר "מצב הדברים היום הוא שלכל שופט שיקול דעת בלתי נגמר לחייב בהוצאות והדבר דומה להימור בקזינו לטוב ולרע". לבסוף טוענת המבקשת כי הבקשה נכנסת לגדר החריגים שנקבעו בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , פ"ד ס(1) 391 (2005) (להלן: עניין סיעת ביאליק ), נוכח העובדה שהמבקשת מחקה את תביעתה בהתאם להמלצת בית המשפט ולא המשיכה לנהל הליך סרק.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין שניתנו בשתי הערכאות קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם מקרים ספורים שמעוררים שאלה כללית או ציבורית שחורגת מדל"ת אמותיו של המקרה הספציפי או כאשר נדרשת התערבותו של בית המשפט למניעת עיוות דין [ראו, למשל: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי 1273-1269 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. הבקשה דנן עוסקת אך ורק בטענותיה של המבקשת כנגד ההוצאות שנפסקו לחובתה בערכאה הדיונית. במישור העקרוני, ספק בעיני אם יש מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בבקשה שכל כולה עוסקת בשאלת ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית ושאושררו בערכאת הערעור. מעצם טבעה, שאלת ההוצאות הינה שאלה נקודתית ויישומית שנטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, ולפיכך היא אינה צפויה – ככלל ולמעט חריגים מצומצמים ביותר – לעורר שאלות כלליות או עקרוניות או לגרום לעיוות דין. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

7.

זאת ועוד. כידוע, בפסיקתו של בית משפט זה מושרש היטב הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו בערכאה הדיונית, אשר היא זו שלפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין במסגרתו. לפיכך נקבע כי אך ורק במקרים חריגים ביותר תתערב בעניין זה ערכאת הערעור [ראו: עניין סיעת ביאליק בעמ' 396-395]. מכוח קל וחומר, דברים אלו מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שעוסקת אך ורק בשאלת ההוצאות. ודוק, מעצם טבעה של שאלת ההוצאות כשאלה יישומית קונקרטית עולה המסקנה כי רשות ערעור לא תינתן ברוב רובם של המקרים, מאחר ששאלות של יישום הלכה קיימת על נסיבות ספציפיות אינן מצדיקות כשלעצמן מתן רשות ערעור [ראו, למשל: רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ , פ"ד מז(3) 221 (1993)]. לבסוף, ומעל הכול, לבית משפט זה נתון שיקול דעת רחב בשאלת מתן רשות הערעור "בגלגול שלישי" ואיני סבור שבמישור הקונקרטי של התיק הנוכחי ישנה הצדקה למתן רשות כזו [ראו, למשל: פסקה 19 להחלטתי ברע"א 4584/12 אל הנכס בע"מ נ' שמלצר (טרם פורסם, 19.11.2012) והאסמכתאות המובאות שם ].

8.

בשולי הדברים אך לא בשולי העניין, אבקש להעיר כי הבקשה דנן רצופה האשמות וטענות בלתי ראויות כלפי בית המשפט לענייני משפחה. לטענות אלה אין מקום במסגרת כתב בית דין, וטוב היה אלמלא נטענו מלכתחילה. אף לגופו של עניין, אין לטענות אלה בסיס, באשר המבקשת הייתה מיוצגת בשתי הערכאות קמא, והחלטת בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בתום דיון מסודר שבו התאפשר לבאי כוחם של שני הצדדים לטעון לעניין ההוצאות. בנסיבות אלה, אין מקום להפנות אצבע מאשימה לעבר בית המשפט, ובוודאי שאין מקום להשתמש בשפה שבה השתמשה המבקשת בבקשה דנן. סבורני כי במצב דברים רגיל, היה מקום לפסוק לחובת המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה אך ורק מטעם זה. יחד עם זאת, בסופו של יום החלטתי להימנע מלפסוק הוצאות לחובת המבקשת, מן הטעם שהיא אינה מיוצגת בהליך זה.

9.

נוכח כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.