בע"מ 8391/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת היא אלמנתו של א.י.ח., שנפטר ביום 31.10.2016 (להלן: המנוח ). בצוואתו, שנערכה על ידי עורכת דין ששימשה גם כעדה לחתימתה (להלן: עורכת הצוואה ), הורה המנוח כי המבקשת וילדיו שעודם בין החיים יירשו את מלוא עזבונו. למנוח היו שני ילדים נוספים שנפטרו לפניו ולא נכללו בצוואה, והמשיבים בהליך דנן הם נכדי המנוח מאותם ילדים. ביום 10.11.2016 הגישה המבקשת בקשה לקיום צוואת המנוח לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו. המשיבים הגישו התנגדויות לבקשה לקיום הצוואה, ובגדרן העלו טענות בדבר היעדר כשרות המנוח לערוך צוואה, ובדבר מעורבות בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת.

2.

ביום 31.3.2019 נערך דיון ההוכחות הראשון בבקשה לקיום הצוואה, ובו נחקרה עורכת הצוואה. בחקירה עימת בא כוחו של המשיב 1 את עורכת הצוואה עם הטענה כי חתימת המבקשת על גבי תצהיר אימות הבקשה לקיום הצוואה שונה מחתימתה המופיעה על גבי ייפוי הכוח להגשת הבקשה, וזאת למרות שעורכת הצוואה אישרה כי שני המסמכים נחתמו בפניה. עורכת הצוואה השיבה כי אכן נראה שקיימת שונות בין החתימות, אך עמדה על כך שהמבקשת היא זו שחתמה על שני המסמכים. ביום 12.6.2019 ביקש המשיב 1 מבית המשפט לענייני משפחה למנות מומחה לזיהוי כתב יד, כדי שיבחן האם החתימה על הצו לקיום הצוואה היא אכן חתימתה של המבקשת (להלן: הבקשה למינוי מומחה ). לשיטת המשיב 1, החתימה המופיעה על גבי המסמך היא חתימת בנה של המבקשת, ואם יתברר כי יש ממש בסברה זו, הרי שמדובר בראיה שתוכל להצביע על ניסיון השתלטות על נכסי המנוח בניגוד לרצונו, ולקעקע את עדותה של עורכת הצוואה.

3.

הבקשה למינוי מומחה נדחתה בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת נ' רוסמן גליס ) מיום 9.7.2019. בהחלטה צוין שעניינה של התביעה הוא בבקשה למתן צו קיום צוואה, וכי חוות דעתו של המומחה המבוקש אינה רלוונטית לשאלת כשרותו של המנוח לצוות אשר עומדת בבסיס ההתנגדויות שהגישו המשיבים. עם זאת, הורה בית המשפט לענייני משפחה למבקשת להגיש בתוך 7 ימים תצהיר מאומת כדין שבו תאשר כי היא חתומה על הבקשה למתן צו קיום לצוואה, ותצהיר כאמור הוגש ביום 14.7.2019.

4.

על החלטה זו הגיש המשיב 1 בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. ביום 14.11.2019 העניק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט ) רשות לערער על ההחלטה למינוי מומחה, דן בבקשה כבערעור עצמו, והחליט לקבל את הערעור ולהורות לבית המשפט לענייני משפחה למנות מומחה מטעמו. בית המשפט קבע שההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוא "אינקוויזיטורי במהותו", ולכן אמת המידה להתערבות בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן חסימת דרכו של צד מהבאת ראיה נדרשת להיות מקלה יותר. עוד נקבע כי חוות דעתו של המומחה תהא רלוונטית לשם הכרעה בהתנגדויות המשיבים לצוואה, שכן אלה נשענות על טעמים נוספים מלבד שאלת כשרותו של המנוח לצוות, וביניהם גם השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה. בית המשפט דחה את טענת המבקשת בדבר התיישנות עילת הבקשה למינוי מומחה, וציין כי חרף העובדה ששלב ההוכחות הסתיים, ההליך בבית המשפט לענייני משפחה טרם הגיע לסיומו, ואף טרם ניתן בו צו להגשת סיכומים. משכך, נקבע כי אין מניעה לאפשר הבאת עדות "הזמה" בשלב זה של ההליך.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 1.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת הרשות לערער דנן, וביום 24.12.2019 הורה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ל' ברינגר ) על מינוי מומחית להשוואת כתבי יד.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי רשות לערער נדרשת כדי לדון בשאלת רוחב תחולתו של עיקרון סופיות הדיון בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ובפרט במקרים בהם מתבקש בית המשפט להכריע בבקשות להבאת עדות הזמה. לשיטת המבקשת, מסמך הבקשה לצו קיום צוואה, כמו גם תוכן עדותה של עורכת הצוואה, היו ידועים למשיבים מבעוד מועד, ומשכך לא היה מקום להתייחס לחוות דעת של מומחה לזיהוי כתב יד כאל עדות הזמה אותה רשאים המשיבים להביא גם לאחר שהחלו דיוני ההוכחות בתיק העיקרי. המבקשת מוסיפה כי דיוני ההוכחות הסתיימו וההליך בשל לכתיבת סיכומים והכרעה. עוד חוזרת המבקשת על טענתה כי הבקשה למינוי מומחה אינה רלוונטית לשם הכרעה בבקשה למתן צו לקיום הצוואה, וטוענת כי יש לקבל את בקשת הרשות לערער דנן גם מהטעם שהחלטת בית המשפט גורמת לה עיוות דין, שכן היא תידרש להשקיע משאבים לשם חקירת המומחה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר נדרשת התערבות לשם מניעת עיוות דין חמור (בע"ם 7104/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 12 (16.1.2019) (להלן: עניין פלונית ); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אין חולק על כך שבית המשפט מוסמך למנות מומחה אף לאחר שהחל שלב ההוכחות (ראו: תקנה 258יב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); תקנה 130 לתקנות, המסמיכה את בית המשפט למנות מומחה מטעמו "בכל עת"; עניין פלונית , פסקה 13), וכי אף לערכאת הערעור, בדומה לערכאה הדיונית, עומד שיקול דעת רחב בבואה להכריע בשאלות מעיין אלה (סעיף 9 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995; בע"ם 6014/07 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (8.8.2007)). משאלה הם פני הדברים, סבור אני כי הטענות בבקשה נוגעות ליישום הדין בנסיבות המקרה, ומשכך אין היא באה בקהל המקרים המצדיקים מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". לעניין זה אין נפקות לשאלה אם שגה בית המשפט בהחלטתו על מינוי מומחה בנסיבות העניין, שכן אין בטעות כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה (ראו, למשל: בע"ם 4290/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 7 (10.8.2017)), ולמותר להדגיש בהקשר זה שאיני נוקט עמדה לגופה של ההחלטה.

לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה אף מחמת עיוות הדין הנטען. החלטה למינוי מומחה אינה בעלת השלכות בלתי הפיכות על המבקשת, שכן ככל שיתברר בהמשך כי המומחה האמור אכן אינו רלוונטי לשם הכרעה בשאלות העומדות להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, יוכל בית המשפט ליתן לכך תרופה באמצעות פסיקת הוצאות בגדרי פסק הדין בתיק העיקרי (ראו והשוו: רע"א 4382/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "דרום השרון" נ' רוטשילד , פסקה 12 (30.4.2009)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.