פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
8141/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים
מ'
סובל
,
ד'
טפרברג
ו-
מ'
אילני
) ב
עמ"ש 49167-08-20
מיום 10.11.2020
בשם המבקשת:
עו"ד ברק בנדיקט;
עו"ד שרון כהן
בשם המשיב:
עו"ד משה בראון
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מ' סובל , ד' טפרברג ו- מ' אילני ) מיום 10.11.2020 ב עמ"ש 49167-08-20 , אשר נעתר לערעור המשיב והורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת מ' דבירי-רוזנבלט ) מיום 28.7.2020.
2.
מאז נפרדו הצדדים בשנת 2012 מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים שונים הנוגעים לשלושת ילדיהם הקטינים בענייני משמורת, חינוך, יציאתם מהארץ ועוד. פסק הדין מושא הערעור והבקשה לרשות ערעור עניינם בבקשה שהגישה המבקשת (להלן: " האם ") לאפשר את הגירת ילדיהם המשותפים של הצדדים עמה לצ'ילה. בפסק הדין, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה להגר עם שני הילדים הקטינים, והורה כי בהמשך, עם סיום שנת הלימודים תשפ"א, יצטרף אליהם הבן הגדול יותר. המומחה שמינה בית המשפט סבר תחילה (בחוות דעת מיום 30.10.2019) כי אין לאפשר לאם לנסוע עם שני הקטינים לצ'ילה, אולם בהמשך (בחוות דעת מיום 3.3.2020) שינה מהמלצתו וקבע כי ככל שאין היתכנות לוויתור האם על תכנית ההגירה, "נראה שהסכנה שבחוסר מוגנות ושל ניכור הורי מצביעים על הצטרפות לאם כאלטרנטיבה הפחות פוגעת". אשר לילד הגדול, דבק המומחה בעמדה כי אין לו המלצה חד משמעית, אולם ציין כי "יש גם לקחת בחשבון שראוי ורצוי שלא להפריד בין הילדים".
3.
המשיב (להלן: האב ) הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל ביום 10.11.2020. נקבע כי בהינתן הקושי בהפרדת האחים הקטנים מהאח הגדול, ולנוכח העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט שינה את חוות דעתו בשל שיחה נוספת שקיים עם הפסיכולוג של הקטינים, הגם ששיחה בין השניים התקיימה אף טרם הגשת חוות הדעת הראשונה שבה הגיע לכדי המלצה הפוכה – "סבורים אנו כי על מנת להבטיח כי תוצאת פסק הדין תבטא בצורה מרבית את טובת הקטינים, מן הראוי לנצל את פרק הזמן הממשי שנותר עד לסיום לימודי התיכון של הילד הגדול, לשם קבלת חוות דעת מטעם מומחה נוסף שימנה בית המשפט". בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחית נוספת למתן חוות דעת בעניין תביעת ההגירה שהגישה האם, וקבע כי לאחר שזו תוגש, "יחליט בית משפט קמא על אופן המשך ניהול ההליך בפניו, ויוסיף וייתן פסק דין חדש".
4.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד "בניגוד לעובדות המקרה" ואינו עולה בקנה אחד עם הדין הקיים, ומשמעותו המשכם של הליכים משפטיים מיותרים וגרירת רגליים, ועוול גדול למבקשת ולקטינים. הודגש, כי "הראיות, העדויות, הממצאים והקביעות השיפוטיות הברורות של בית המשפט בערכאה הדיונית מובילות לתוצאה אחת ויחידה" לפיה יש להיעתר לבקשה.
המשיב מתנגד לבקשה, ומדגיש כי היא אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור, ואף לגופו של עניין סבור כי אין "לנתק לאלתר וללא דיחוי" את ילדי הצדדים מאביהם, או להפריד בין האחים.
5.
לאחר עיון, אין בידי לקבל את הבקשה. כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מהסכסוך בין הצדדים להליך או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (בע"מ 8391/19 פלונית נ' פלוני (4.2.2020);
בע"מ 2376/19 פלוני נ' פלונית
(16.6.2019); בע"מ 2709/18 פלונית נ' פלוני
(20.6.2018)). המקרה דנן אינו עומד באמות מידה אלו. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ואף אינה מעלה חשש לעיוות דין כפי שנטען בה. להכרעה השיפוטית בשאלת הגירת הילדים עם אמם לצ'ילה, כמו גם לסופיות ההליכים בעניין זה, חשיבות רבה. אולם דווקא מטעם זה, אין לומר כי התרשמותו של בית משפט קמא אודות צורך במינוי מומחה נוסף שיגיש חוות דעת בעניין (בפרק הזמן שבו הילד הגדול ממילא בארץ) – הינה בבחינת "שגיאה". מדובר בקביעה מנומקת ומבוססת שאינה מצדיקה התערבות, ואין מדובר בהכרעה סופית במחלוקת, אלא קביעה בדבר צורך בבירור נוסף.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ב בטבת התשפ"א (27.12.2020).
ש ו פ ט