בע"מ 8403/10 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר , ד"ר ק' ורדי ו- ר' לבהר-שרון ) בעמ"ש 47659-10-10 מיום 15.11.2010.

העובדות הצריכות לעניין

1.

הרקע להליך שלפניי תואר בהרחבה בהחלטתי ברע"א 6512/10 מיום 7.9.2010. לצורך ההחלטה שלפניי אציין כי הצדדים הם הוריה של הקטינה ג' וכי המשיבה, אמה של הקטינה, הגישה תביעה מכוח חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג ) להחזרת הקטינה לחזקתה. ביום 7.7.2010 הורה בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב על החזרתה של הקטינה לחזקת המשיבה (להלן: פסק הדין הראשון ), וביום 29.8.2010 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שימונה מומחה נוסף לבדיקת טענת המבקש באשר לנזק העלול להיגרם לקטינה ככל שתועבר לחזקת אמה. בהחלטתי מיום 7.9.2010 דחיתי בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה ציינתי כי אין להתעלם מן העובדה כי המבקש חטף את הקטינה והביא אותה שלא כדין לישראל ועל כן חשוב לפעול במהירות האפשרית להשלמת בחינת השלכות החזרתה של הקטינה לחזקת אמה בארצות הברית. הוספתי וציינתי כי יש להניח שבית המשפט לענייני משפחה יוודא כי ההליך שיתקיים לפניו לא יארך יותר משלושה חודשים, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

בהמשך למתואר לעיל, הורה בית המשפט לענייני משפחה ביום 13.9.2010 על מינוי מומחה ממכון שלם לצורך בחינת טענות המבקש בדבר השלכות החזרת הקטינה לחזקת אמה בארצות הברית. בנוסף, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי על המבקש להפקיד סך של 25 אלף ש"ח להבטחת קיומן של הוראות בית המשפט לרבות תשלום שכרו של המומחה. לאחר שהמומחה שמונה קבע כי יש צורך בהתייצבות האם בישראל לצורך ביצוע הבדיקה, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי על האם להתייצב בישראל לצורך זה וקבע כי הוצאותיה ימומנו מתוך הכספים שיפקיד המבקש בהתאם להחלטה מיום 13.9.2010.

3.

המבקש הגיש בקשות שונות לבית המשפט לענייני משפחה, שהופנו - בעיקרן - כנגד חיובו בהפקדת הסכום כנזכר לעיל. בקשות אלה נדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. בד בבד, ומשלא הופקד הסכום הנזכר לעיל, הגישה המשיבה בקשות למתן פסק דין המקבל את תביעתה.

4.

ביום 18.10.2010 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיבה וקבע כי הקביעות בפסק הדין הראשון עומדות בעינן מאחר שלא ניתן היה לבצע את הבדיקות הדרושות לצורך הכנת חוות דעת המומחה בשל מחדלו של המבקש מלהפקיד את הסכום שהורה לו בית המשפט לענייני משפחה להפקיד. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וציין כי המבקש "גורר רגליים ומנסה לתקוע טריז בהליכים בדרכים שונות". בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הקטינה תוחזר למשיבה בארצות הברית ותועבר לחזקתה תוך חמישה ימים ממועד נחיתתה של האם בישראל.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי ופסק דינו

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במקביל, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה ובקשתו זו נדחתה. בקשה דומה שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא.

6.

הרקע לדחיית הבקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה היה כי לאחר מתן פסק הדין הסתיר המבקש את הקטינה ונמנע מלגלות לרשויות הרווחה היכן היא מצויה. בנסיבות אלה, לא ראו בתי המשפט מקום להיעתר לבקשותיו לעיכוב ביצוע פסק הדין. רק במהלך דיון שהתקיים ביום 7.11.2010 לפני בית המשפט המחוזי, ולאחר שהמותב שלפניו התקיים הדיון הבהיר כי לא יידרש לערעור לגופו עד שלא תועבר הקטינה לידי רשויות הרווחה, נאות המבקש לגלות אודות מקום המצאה של הקטינה. למחרת היום, ולאחר שהקטינה אותרה והועברה לטיפול רשויות הרווחה, התקיים דיון לפני בית המשפט המחוזי.

7.

במסגרת הערעור חזר המבקש על הטענות שהעלה בערעור שהגיש על פסק דינו הראשון של בית המשפט לענייני משפחה. המשיבה טענה כי המבקש משהה במכוון את ההליכים ונמנע מלהפקיד את הסך עליו הורה בית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה, טענה המשיבה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

8.

ביום 9.11.2010 הורה בית המשפט המחוזי על העברת הקטינה לחזקת המשיבה עם הגעתה לישראל. כן הורה בית המשפט המחוזי למשיב להפקיד את הסך שעל הפקדתו הורה בית המשפט לענייני משפחה עד ליום 11.11.2010 תוך שצוין כי הדבר מהווה תנאי מוקדם לבחינת אפשרות קבלת הערעור. המבקש לא הפקיד את הסך האמור וחלף זאת הגיש בקשה לעיכוב העברת הקטינה לחזקת אמה. בד בבד, הגיעה המשיבה לישראל והקטינה הועברה לחזקתה.

9.

כאמור, ביום 15.11.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הנטל להוכחת החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לחוק אמנת האג מוטל על ההורה החוטף. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי למבקש ניתן יומו בבית המשפט, אך הוא נמנע מלהפקיד את הסכום שעל הפקדתו הורה בית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן בית המשפט המחוזי לצורך תשלום הוצאותיה של המשיבה ולצורך הבטחת שכר טרחת המומחה. בית המשפט המחוזי קבע כי למבקש הייתה האפשרות להשיג על ההחלטה המחייבת אותה בהפקדת סכום הכסף, אף במקום זאת בחר לעשות דין לעצמו וחטף שוב את הקטינה. משכך, סבר בית המשפט המחוזי כי טובת הקטינה אינה עומדת לנגד עיני המבקש. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי משנקבע כי המבקש חטף את הקטינה, אין כל סיבה שהמשיבה או אחרים יישאו במקומו בהוצאות שנגרמו כתוצאה מחטיפה זו. לאחר דברים אלה, בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על כך כי ביקש לתת הזדמנות נוספת למבקש ואיפשר לו להפקיד את סכום הכסף הנדרש במהלך הדיון שהתקיים לפניו, אך המבקש לא ניצל אפשרות זו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקש לא טען במפורש כי אין בידיו האמצעים למימון ההפקדה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש חפץ לסכל את החלטות בתי המשפט וכי טובת הקטינה לא עומדת לנגד עיניו, ועל כן דחה את הערעור.

10.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין התקבלה במובן זה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי עוכב עד ליום 17.11.2010 בשעה 12:00.

מכאן הבקשה שלפניי.

טענות המבקש

11.

בגדרה של בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ללא כל התייחסות לטענותיו בערעור. כן נטען כי בית המשפט המחוזי נמנע מלהתייחס לטובת הקטינה ונמנע מלזמן את הקטינה על מנת לעמוד על מצבה. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם ממצבו הכלכלי של המבקש ומן העובדה כי התבקש להפקיד 50 אלף ש"ח במצטבר, שכן הפקיד סך של 25 אלף ש"ח במסגרת הליך מוקדם שנקט לעיכוב ביצוע פסק הדין הראשון של בית המשפט לענייני משפחה. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שביקש למנות מומחה ללא התייעצות עימו ולבסוף טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיו בדבר הפגיעה המינית בקטינה שנגרמה, לטענתו, על ידי המשיבה ובן זוגה לחיים. עוד טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשתו למנות מומחה אותו הציע שביקש שכר טרחה נמוך יותר ושהינו "ניטראלי ואמין".

דיון והכרעה

12.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ]. איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם המקרים.

13.

למעלה מן הצורך, אציין כי לא מצאתי דופי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הסתיר המבקש את הקטינה. התנהלותו זו מצטרפת לחטיפת הקטינה לישראל. המבקש לא גילה את מיקומה של הקטינה אלא לאחר חקירה ודרישה ולאחר שהובהר לו כי הערעור לא יישמע אם לא יחשוף את מיקומה. התנהלות זו העולה כדי עשיית דין עצמית די בה כדי להוות נימוק מספיק לדחיית הערעור. ואולם, בית המשפט המחוזי איפשר למבקש להפקיד את הסכום שעל הפקדתו הורה בית המשפט לענייני משפחה ואף על פי כן המבקש לא הפקיד סכום זה. המבקש אמנם טוען כי מצבו הכלכלי קשה וכי אין ביכולתו להפקיד את הכספים האמורים, אולם טענה זו צריך היה שתובא לפני בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש נמנע מלעשות כן, ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. אוסיף כי טענה זו של המבקש, אף כאשר היא נטענה במסגרת בקשת רשות הערעור, נטענה בעלמא וללא תימוכין כלשהם. איני מוצא מקום להידרש ליתר טענות המבקש המובאות במסגרת בקשת רשות הערעור, שבעיקרן הינן השגות על פסק הדין הראשון של בית המשפט לענייני משפחה ועל פסק הדין שניתן בערעור שהוגש עליו, ואשר אין כל מקום להידרש אליהן בשים לב להתנהלות המבקש.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית. נוכח דחיית בקשת רשות הערעור, איני מוצא מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה במסגרתה.

משלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.