בע"מ 8467/16 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגני הנשיא י' שנלר ו- ד"ר ק' ורדי והשופטת ע' רביד ) בעמ"ש 29123-11-14 מיום 28.9.2016, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה נ' שילה ) מיום 23.9.2014 בת"ע 39322-10-13.

2.

ענייננו בירושת העיזבון שהותירה אימם של המבקש והמשיבה (להלן: המנוחה ) , שהינם אחים. המנוחה ערכה מספר צוואות, כשהרלבנטית שבהן היא צוואה מיום 18.10.2004, בה הדירה את המבקש מכל רכושה, למעט 1000 ₪ שהורישה לו. בהליך קודם שהתנהל בשנת 2010 בנוגע לצוואת בעלה של המנוחה (ואביהם של המבקש והמשיבה), שהדירה את המבקש באופן זהה, העידה המנוחה כי היחסים בינה לבין המבקש רעועים ביותר, שהמבקש סוחט אותה כספית ורגשית, וכיוצא באלה.

3.

המבקש התנגד לביצוע צוואת המנוחה, והדיון בהתנגדות נדון בבית המשפט לענייני משפחה. טענתו העיקרית של המבקש הייתה להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד המשיבה, אך במהלך הדיונים התברר כי למבקש היו גם טענות לקיומם של פגמים צורניים שנפלו בצוואה, בעיקרם כי שמה של המנוחה נפקד מהצוואה ובמקומה נכתב שמו של בעלה, אבי המבקש. בנוסף, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות וסיכומי המשיבה אף נשמעו, הגיש המבקש בקשה לצירוף חוות דעת גרפולוגית במטרה לטעון כי חתימת המנוחה על הצוואה זויפה.

4.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התנגדות המבקש. ראשית, נדחתה בקשת המבקש להגיש חוות דעת גרפולוגית, וכך גם טענתו כי חתימת המנוחה זויפה. בית המשפט קבע כי המבקש לא הגיש בקשה זו במועד, אף שכבר בתצהיר עדותו הראשית טען כי יש לו חשד כי החתימה זויפה; כי חוות הדעת הגרפולוגית הוגשה בניגוד לתקנות; וכי אין מקום לשמוע את טענת הזיוף גם משום שהצדדים הסכימו כי הטענה היחידה שתישמע תהיה הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת. למעלה מן הצורך, נדחתה טענת הזיוף גם לגופה. בית המשפט עמד על כך שבחוות הדעת צוין רק כי קיימת "רמת סבירות אפשרית" שהחתימות זויפו, וקבע כי בהתחשב בעדויות שנשמעו בהליך אין יסוד לטענה.

שנית, בית המשפט דחה את טענתו העיקרית של המבקש לפיה המשיבה השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה. בית המשפט עמד על כך כי המבקש לא הביא לעדות עדים חיצוניים על מנת לבסס את טענתו כי המשיבה בודדה את המנוחה, ואף מעדותו שלו עלה כי הוא לא הורחק בפועל על ידי המשיבה. כן ציין בית המשפט כי בהליך שעסק בצוואת אבי המבקש, העידה המנוחה כי היא ובעלה (אבי המבקש) החליטו שלא להותיר לו חלק של ממש בירושה בשל יחסיהם הרעועים; וכי ניתן היה ללמוד על הקשר העוין גם מעדויותיהם של עדים אחרים שהעידו בהליך דנן מטעם המשיבה.

לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי הצוואה אינה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה, חרף קיומם של פגמים צורניים (שם ומספר תעודת זהות שגויים), וזאת מכוח סמכותו לפי סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ), בין היתר לאחר שהתרשם מעדותו של עורך הצוואה ומעדותה של אשתו-מזכירתו שהכינה את טופס הצוואה, והייתה העדה השנייה לחתימה על הצוואה .

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ביום 13.11.2014, אשר נדחה אף הוא מנימוקים זהים.

6.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני . לעניין זיוף הצוואה לכאורה, טוען המבקש לעיוות דין חמור בפסיקת בתי המשפט קמא בשל התעלמותם מחוות דעת המומחה שהגיש, וזאת על אף שהמשיבה הייתה נכונה לברר את הטענה. לפיכך נטען כי טעה בית המשפט בכך שלא קיבל את חוות הדעת, או לחלופין בכך שלא מינה מומחה מטעמו כדי לבחון את מהימנות הצוואה. בנוסף טוען המבקש כי ריבוי הפגמים בצוואה היה צריך להוביל לספק מהותי באשר לרצון המנוחה, ובהתאם לכך לא היה מקום ליישם בענייננו את סעיף 25 לחוק הירושה כפי שיושם בבית המשפט לענייני משפחה, ולהורות על קיום הצוואה. לבסוף, חוזר המבקש על טענותיו השונות באשר להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

7.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . בענייננו לא מתעוררת כל שאלה כאמור. הן הטענה לגבי הזיוף, הן הטענה לגבי יישומו של סעיף 25 לחוק הירושה והן הטענה לגבי ההשפעה הבלתי הוגנת הן טענות הנוגעות ליישום קונקרטי של הדין, ואין בהן משום היבט עקרוני. גם עיוות דין חמור אין כאן. כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה, טענת הזיוף לא נטענה מלכתחילה, ולמעשה הוסכם בין הצדדים כי רק הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת תישמע בהליך. הגשת הבקשה לצרף חוות דעת גרפולוגית נעשתה בניגוד לתקנות (ראו תקנה 258יב(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) ולאחר שהסתיים שלב ההוכחות ונשמעו כבר סיכומי המבקשת; וזאת אף שהמבקש לא טען כי ענין זה נודע לו רק באותו מועד, ואף ההיפך הוא הנכון. לבסוף, לא ראה בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הטענה מבלי להתייחס לגופם של דברים, גם אם בבחינת למעלה מן הצורך, וקבע כי ממכלול הראיות עולה כי אין יסוד לטענת הזיוף.

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.