בע"מ 8925/21 פלוני נ. פלוני

השופט שאול שוחט :

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברמ"ש 63944-11-21 ( כבוד השופטת ו' פלאוט ), מיום 29.11.2021. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתלה"מ 34380-01-20 (כבוד השופטת ח' שירה ), מיום 14.11.2021 שדחתה את בקשת המבקש להפחתת מזונות זמניים שנקבעו בהחלטה מיום 25.2.20.

רקע והליכים קודמים

1.

הצדדים בני זוג שנישאו זל"ז ביום 22.2.2015. מקשר הנישואין ביניהם נולדו שתי קטינות: האחת ילידת חודש דצמבר 2015 והשנייה ילידת חודש פברואר 2018 (להלן: הקטינות ). עם פרידת הצדדים, במהלך שנת 2019, נפתחו מספר הליכים משפטיים וביניהם תביעה למזונות הקטינות (שהתבררה לפני בית המשפט לענייני משפחה) ותביעות למשמורת ולרכוש (שהתבררו לפני בית הדין הרבני).

2.

ביום 25.2.20, בטרם ניתן פסק-דין בתביעה למשמורת שהתנהלה בבית הדין הרבני, ניתנה על ידי בית המשפט לענייני משפחה (השופטת א' שטיין ) החלטה בבקשת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים לקטינות. ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד משהמבקש לא השיב לבקשה ולאחר שבית המשפט שוכנע, על בסיס תצהיר מוסר, כי זו הומצאה לכתובתו הרשומה. באותה החלטה חויב המבקש במזונות זמניים לבת הבכורה בסך של 1,600 ₪ ולבת הצעירה בסך של

1,800 ₪. כמו כן חויב המבקש במחצית עלות הוצאות החינוך, כולל צהרון והוצאות רפואיות חריגות.

3.

בחודש מרץ 2021 עתר המבקש לפני בית המשפט לענייני משפחה בבקשה להפחתת המזונות הזמניים שנפסקו לחובתו. ביום 14.11.21 דחה בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ח' שירה ) את בקשתו, תוך שהוא מנמק זאת בקביעות באשר ליחס הסדרי השהות עם הקטינות ( יחס של 60% למשיבה ו-40% למבקש) ופערי ההכנסות של הצדדים (12,000 ש"ח למבקש לעומת 3,000 ש"ח למשיבה) . בנסיבות אלו, מצא בית המשפט לענייני משפחה:

"כי לאחר תשלום המזונות מצוי בידי המשיבה סכום של 6,000 ש"ח. לסך זה יש להוסיף את קצבת הילדים המשולמת למשיבה על-ידי המל"ל בסך של 344 ש"ח המגדיר את סך הכנסתה לסך של 6,344 ש"ח. יוצא, אפוא, כי לאחר תשלום המזונות, נוצר פער של כ-3000 ש"ח לטובת האב – פער אשר אינו מצדיק הפחתת מזונות זמניים".

על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתה טען, כי היה מקום להפחית את המזונות הזמניים שהושתו עליו משעת ניתנה ההחלטה (ביום 25.2.20) טרם נקבעו הסדרי השהות וכיום הצדדים חולקים הסדרי שהות שוויוניים ומשמורת משותפת; המשיבה עברה להתגורר בבית הוריה בעיר אחרת; בקרוב ימלאו לבת הבכורה 6 שנים; המשיבה מסתירה את מלוא הכנסותיה; נפלה שגיאה ברורה ומהותית בקביעת בית המשפט לענייני משפחה את הכנסתו החודשית בסך 12,000 ש"ח על בסיס תלושי השכר ותדפיס חשבון הבנק.

4.

ביום 29.11.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש ללא צורך בקבלת עמדת המשיבה. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעות בית המשפט לענייני משפחה והוסיף וציין כי לא מצא שהסכום שנפסק כמזונות זמניים הוא גבוה או חריג באופן שמחייב התערבות ערכאת הערעור באותו השלב, בשים לב שמדובר במזונות לשתי קטינות שלא מלאו להן 6 שנים בסכום מצטבר של 3,400 ש"ח לחודש (בתוספת מחציות) ו:

"כעולה מההחלטה קמא, יחס ההכנסות בין הצדדים הוא 80% (למבקש) 20% (למשיבה) וחלוקת זמני השהות הינה, כאמור, ביחס של 40% (למבקש) ו-60% (למשיבה). בנסיבות אלו, לאור גילן של הקטינות ונוכח פערי ההשתכרות בין הצדדים וחלוקת זמני השהות (שכאמור, אינה חלוקה שוויונית מלאה), ומשלא נקבעה השתתפות בהוצאות מדור הקטינות (אלא הצדדים נושאים בחלקים שווים ביניהם בהחזר המשכנתא), נראה כי ההחלטה קמא מצויה במתחם הסבירות, ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה, המצדיקה התערבות ערכאת הערעור בשלב זה".

על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לטענת המבקש היה על בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה ולתקנה, ומשלא עשה כן על בית משפט זה לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את ערעור. לשיטתו הוא הוכיח שחל שינוי נסיבות מהמועד בו ניתנה ההחלטה למזונות זמניים – משהבת הבכורה הגיעה לגיל 6; בהיקבע בבית הדין הרבני משמורת משותפת והסדרי שהות כמעט שוויוניים; ועם מעבר המשיבה עם הקטינות לעיר אחרת, שם גם מתחנכות הקטינות. טעם נוסף ומרכזי, לגישתו, למתן רשות ערעור היא " טעות רבתי" של בית המשפט לענייני משפחה בקביעת השתכרותו על סך של 12,000 ש"ח. טענת המבקש בהקשר זה פשוטה ביותר: בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו

מיום 14.11.2021 קבע כי הכנסתו הממוצעת עומדת על סכום של 12,000 ש"ח לאחר שמצא מעיון בדפי חשבון עו"ש שלו כי קיימים מספר זיכויים חודשיים בסכום של כ-6000 ש"ח מדי חודש וסבר כי אותם זיכויים " הן בנוסף להכנסת המשיב מעבודתו בסכום של כ-6,000 ש"ח כך שלמעשה הכנסתו הממוצעת עומדת על סכום של 12,000 ש"ח...." (סעיף 21 להחלטה). לטענת המבקש הסכומים הללו עליהם הצביע בית המשפט קמא אינם " בנוסף" להכנסתו ממקום עבודתו אלא משקפים את אותה הכנסה בדיוק ( שכרו החודשי שהופקד לחשבון).

6.

בהחלטה מיום 3.1.2022 ביקשתי מהמשיבה להשיב לבקשה רק בכל הנוגע לטענות המבקש שנוגעות לאותה "טעות רבתי" שנפלה לטענתו בקביעת הכנסתו. תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 3.2.2022.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבה על נספחיה (לרבות נספח מס' 1 הוא תגובת המשיבה לבקשה להפחתת מזונות שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה), מצאתי כי דינה להידחות.

8.

כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שמתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר היא מגלה עיוות דין (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; ח' בן נון וט' חבקין,

הערעור האזרחי , מהדורה שלישית, בעמ' 216). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה וטענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובממצאים העובדתיים שנקבעו. הדברים נכונים בקל וחומר שעה שהמבקש מלין כלפי החלטה שעניינה סעד זמני (מזונות זמניים), החלטה שאינה מכריעה עדיין בזכויות בעלי הדין וניתנה אף טרם התקיים הליך הוכחות. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שרוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה בבואו לקבוע מזונות זמניים עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור בסוגיה והדברים יפים גם לענייננו ( בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית , 27.4.2011; בע"מ 7935/11 פלוני נ' פלוני 15.1.2012). מטעמים אלו, מלכתחילה לא סברתי כי יש מקום לבקש התייחסות המשיבה לטענות המבקש כלפי דחיית טענותיו לשינוי נסיבות שהצדיק לגישתו הפחתת המזונות הזמניים שנפסקו, טענות שזכו למענה בהחלטות הערכאות קמא (אציין כי לבת הבכורה טרם מלאו שש שנים במועד בו ניתנו החלטות בתי המשפט דלמטה ובית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, בין השאר, כי העובדה

שההחלטה מיום 25.2.20 ניתנה בטרם נקבעו הסדרי שהות בין המבקש לקטינות לא מלמדת שלא התקיימו אז כלל הסדרי שהות בין המבקש לקטינות). בכל הנוגע ל"טעות רבתי" לה מכוון המבקש בקביעת הכנסתו על סך של 12,000 ₪ בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה - משמצאתי כי טענה זו לא זכתה לכל התייחסות בהחלטת בית המשפט המחוזי וזאת הגם שנטענה לפניו, סברתי כי משהמבקש מכוון לטעות ברורה הגלויה על פני החלטת בית המשפט לענייני משפחה ראוי לבקש התייחסות המשיבה לעניין זה, שמא הדבר יצדיק מתן רשות ערעור.

9.

מקריאת תגובת המשיבה (שכאמור הייתה ממוקדת בטענת המבקש לאותה 'טעות רבתי' שנפלה בקביעת הכנסתו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה) נחה דעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מתן רשות ערעור. המשיבה אישרה למעשה את טענת המבקש לפיה קביעת בית המשפט לענייני משפחה את הכנסתו

על סך 12,000 ש"ח לחודש על בסיס ההנחה, כי ההפקדות החודשיות בחשבון הבנק שפורטו (בסעיף 21 להחלטה) הן בנוסף להכנסת המבקש מעבודתו בסכום של כ-6,000 ש"ח, ניתנה מחמת טעות .

ברם, המשיבה בתגובתה טענה והסבירה מדוע בכל זאת, על סמך הראיות שהיו לפני בית המשפט קמא, קביעה כי המבקש משתכר לא פחות מ-12,000 ש"ח לחודש, ולמצער הוא בעל כושר השתכרות בסכום זה, היא קביעה סבירה ביותר שהוכחה ברמה הנדרשת לצורך פסיקת מזונות זמניים. טענות אלו של המשיבה הניחו את דעתי שלא להעניק למבקש רשות ערעור על ההחלטה אף בעניין זה של קביעת הכנסתו. מדובר בטענות שברובן המוחלט כלל אינן שנויות במחלוקת והיתר נתמכות בראיות. העיקריות שבהן: במהלך כל שנות הנישואין ועד לחודש יוני 2019, חודשים ספורים טרם פרוץ המשבר, השתכר המבקש כ-12,000 ש"ח בחודש בשירות קבע בצה"ל; העסק בו עובד המבקש כשכיר מאז חודש דצמבר 2019, הוא בתחום שירותי החשמל (המבקש חשמלאי בהכשרתו) והגם שרשום על שם אחיו הצעיר של המבקש (פועל תחת העוסק מורשה של האח) נושא דווקא את שמו של המבקש

(יצוין כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.11.2021 כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי נושא הרמ"ש לא הזכירו כלל עובדות אלו ואת הקשר המשפחתי בין המבקש לבין מי שמנפיק את תלושי שכרו, אחיו הצעיר); המשיבה צירפה לתביעתה למזונות תכתובות ענפות עם המבקש, במהלך תקופת הנישואין ובתקופת שירותו בצבא קבע, שיש בהן כדי להצביע, לכאורה, כי הוא אכן בעליו של העסק או למצער משתכר ממנו הכנסות לא מבוטלות. בנוסף הפנתה לפסק-דין שניתן בהליך שהתנהל בין צדדים זרים ושמתוכנו עולה, כי הוצגה באותו הליך ראיה בקשר לתיקוני חשמל שביצע המבקש בתשלום עבור מי מהצדדים שם עוד בשנת 2014.

10.

במסגרת תשובתה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי לאור הראיות שהציגה לפני הערכאות קמא, אין לתת לתלושי השכר שהציג המבקש להוכחת השתכרותו הנוכחית, כמו גם להפקדות שמבוצעות בחשבון בהתאם להן, כל משקל, משהמבקש הוא למעשה הבעלים (לבדו או במשותף עם אחיו) של העסק שמשלם את משכורתו וכי " אין ספק ולא יכול להיות ספק, כי המבקש שיקר ביודעין בכל הקשור לעיסוקו, הכנסותיו ומצבו הכלכלי, פעם אחר פעם, הכול כדי להטות את תוצאות המשפט" (סעיף 34 לתשובה). מדובר בטענות חמורות ובוודאי שקביעתן בשלב זה ובטרם התקיים הליך הוכחות היא מרחיקת לכת ואינה מוצדקת. עם זאת,

לצורכי פסיקת מזונות זמניים, פסיקה שמעצם טיבה ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים, בהחלט יש לטענות אלו של המשיבה, שנתמכות בראיות, על מה לסמוך וניתן לבסס עליהן, לצורכי פסיקת המזונות הזמניים, את הממצא לפיו המבקש משתכר, ולמצער בעל פוטנציאל השתכרות, של 12,000 ש"ח לחודש. מכאן, הגם שבית המשפט לענייני משפחה קבע ממצא זה על סמך טעות שבניתוח הראיות להן הפנה, משקיימות ראיות אחרות להן הפנתה המשיבה ושאפשרו להגיע לאותו ממצא (ברף הראייתי הנדרש לצורך פסיקת מזונות זמניים), הרי שהתוצאה לא צפויה להשתנות ולכן לא מצאתי הצדקה למתן רשות ערעור.

סוף דבר

11.

בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט באת כוחה בסך של 2,500 ש"ח.

ההוצאות למשיבה יושלמו לה באמצעות באת כוחה מתוך העירבון. יתרת העירבון על פירותיו תושב למבקש באמצעות בא כוחו.