בע"מ 9126/05 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 2.8.05 (השופטת שטופמן) בתיק ע"מ 1104/04, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 20.1.04 (השופט ד"ר גרמן) בתיק תמ"ש 31410/01.

ב.המבקשת והמשיב התגרשו ביום 19.12.96. קודם לכן, ככל הנראה כבר בשנת 1995, עזב המשיב את בית המגורים המשותף. בין הצדדים התנהלו, ועדיין מתנהלים מספר הליכים משפטיים. הבקשה שלפנינו עניינה תביעת המשיב לדמי שימוש ראויים בעבור השימוש שעושה המבקשת בבית המגורים, בו היא גרה עם ילדיהם המשותפים. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת המבקשת לפיה המשיב עזב את הבית מרצונו, ולפיכך שבהתאם לע"א 1492/90 נאיפה סעיד זרקא נ' סלמאן פארס (לא פורסם), אין הוא זכאי לדמי שימוש ראויים. כן נקבע שהמבקש לא הגיש חוות דעת של מומחה ביחס לגובה דמי השימוש הראויים, ולא התייחס להשפעתה של סוגיית מדור הילדים עליהם. לבסוף, נקבע כי בין הצדדים נכרת בשעתו - 1995 - הסכם ממון לפיו תעבור הדירה לבעלותה הבלעדית של המבקשת, כנגד העברת הבעלות במספר נכסים כלכליים לבעלות הבלעדית של המשיב. בית המשפט קבע כי אמנם ההסכם החתום לא הובא לאישורו של בית המשפט או בית הדין, אך קבע כי נוכח העובדה שהמבקשת קיימה את חלקה בהסכם, אין המשיב, שכבר נהנה מפירותיו של ההסכם, להישמע בטענה זו (כך בהתאם לחריג שנקבע בע"א 151/85 רודן נ' רודן , פ"ד לט(3) 186).

ג.ביום 2.8.05 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב. נקבע כי גם אם המשיב עזב את הבית מרצונו החופשי, אין סיבה לומר כי יש בכך מחילה על דמי שימוש ראויים מעתה ועד עולם. נקבע כי "אין זה סביר לקבוע שיציאת המערער מהבית, במהלך התקופה שקדמה לגירושי בני הזוג, יש בהם כדי למנוע תשלום דמי שימוש ראויים, גם שנים לאחר שהצדדים התגרשו" (עמ' 6). כן נקבע כי טעה בית המשפט לענייני משפחה בכך שדן בהשלכות הסכם הממון, במסגרת תביעה שעניינה דמי שימוש ראויים, ולא הזכויות הקנייניות בבית המגורים. לבסוף, בית המשפט המחוזי הורה להשיב את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, אשר יקבל חוות דעת מומחה לגבי גובה דמי השימוש הראויים, וידון במידת הצורך בסוגיית מדור הילדים.

ד.בבקשה שלפנינו התבססה המבקשת בעיקר על קביעותיו המשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, הן בעניין הלכת זרקא , והן בעניין השפעת הסכם הממון משכבר על יכולתו של המשיב לתבוע דמי שימוש ראויים.

ה.לאחר העיון בבקשה, ובתגובת המשיב מיום 18.12.05, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרה שחשיבותו המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים לו (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128, מפי מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין תיק זה בגדרים אלה.

ו.לעיצומם של דברים, כשלעצמי מקובלת עלי במישור העקרוני העמדה שהציג בית המשפט לענייני משפחה לפיה לא יוכל צד להסכם ממון חתום שלא הוגש לאישור להישמע בטענה של העדר אישור לאחר שנהנה לאורך זמן מפירות ההסכם. ברם, טענה זו יסודה בעקרון תום הלב:

"נראה לי כי במקרה זה מנועה המשיבה מלהעלות טענה זו, בשלב כה מאוחר, 9 שנים לאחר שנכרת ההסכם, לאחר שהיא קבלה את מה שההסכם העניק לה ובעת שהיא נדרשת לעמוד בנדרש ממנה על פיו. העובדה שהיא נהגה על פי ההסכם במשך 9 שנים מעידה על כך שהיא הכירה בתוקפו, וכי אישור בית המשפט המחוזי עמד בדרישותיה, והיא חתמה על ההסכם מתוך רצון חופשי ומודעות מלאה להשלכותיו. העלאת טענה זו, בשלב כה מאוחר הנה שימוש בזכות שלא בתום לב , דבר העומד בסתירה לסעיף 39 לחוק החוזים... בנסיבות שלפנינו נעשה שמוש בזכות לטעון את הטענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על ידי בית משפט, בחוסר תום לב, ועל כן דין טענה זו להדחות " (ע"א 151/85

רודן נ' רודן, פ"ד לט(3) 186 , 193 – השופט ד' לוין; ההדגשות הוספו – א"ר).

במקרה שלפנינו מעלים שני הצדדים זה כלפי זו טענות מורכבות בדבר תום הלב, ובכלל זאת טוען המשיב שהמבקשת כלל לא ביצעה את חלקה בהסכם. בנסיבות אלו כל הכרעה תהא מוגבלת למקרה הפרטי שבין הצדדים, ותחייב בראש וראשונה בירור עובדתי שרק כתוצאה ממנו יוכרעו הזכויות המשפטיות, לרבות הקנייניות; ולפיכך אין מקום לרשות ערעור בגלגול שלישי בתיק זה.

ז.אוסיף ואומר, על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, על בית המשפט לענייני משפחה לדון מחדש בסוגיית דמי השימוש הראויים. מקובלת עלי ככלל קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי אין בעובדה שאחד מבני הזוג עוזב את בית המגורים המשותף בתקופה הקשה של פירוק הקשר, כדי להעיד כי הוא מוותר על זכויותיו "מעתה ועד עולם". המועד שממנו ואילך יהיה זכאי המשיב לדמי שימוש ראויים נתון לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, התקופה בה הורחק המשיב מביתו בצו הרחקה אינה מקנה לו זכות לדמי שימוש ראוי (ראו גם ע"מ (תל אביב) 1165/04 פלוני נ' פלונית (לא פורסם) – השופטת שטופמן). סוגיית קביעת המועד הראוי אינה פשוטה, וחזקה על בית המשפט לענייני משפחה שידון בשאלות העובדתיות הכרוכות בה, ויקבע את ממצאיו בהתאם, כמו גם את גובה דמי השימוש. כמובן שמקובלת עלי קביעת הערכאות דלמטה בדבר הצורך לשקלל גם את סוגיית מדור הילדים. הערכאה המתאימה לכל אלה היא בית המשפט לענייני משפחה.

ז.כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה. בנסיבות אין צו להוצאות.