בע"מ 956/07 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 2.1.07 בתיק בר"ע 1090/05, בו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת קופלמן-פרדו) מיום 15.12.04 בתיקים תמ"ש 49700/02; תמ"ש 49701/02; תמ"ש 4902/02.

ב.

הצדדים נישאו בשנת 1971, והתגרשו בשנת 1990. לאורך השנים שלאחר הגירושין התנהלו בין הצדדים שורה של הליכים; להלן נידרש רק לעובדות שהבקשה שלפנינו זקוקה להן. ביום 15.12.04 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקשת והורה, בין היתר, על פירוק שיתוף בבית מגורים שהזכויות בו רשומות על שם שני הצדדים, ובו התגוררו בפועל הצדדים גם לאחר גירושיהם. כן חייב בית המשפט את המשיב לשלם למבקשת דמי שימוש ראויים בסך מחצית משכר דירה, החל מיום הגשת התביעה (סך הכל 27,602 ש"ח). המשיב ערער על שתי הקביעות הנזכרות. ביום 2.1.07 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב בכל הנוגע לפירוק השיתוף, אך קיבל את הערעור בסוגיית דמי השימוש, בקבעו כי "אין המערער (המשיב - א"ר) חב בתשלום דמי שימוש ראויים למשיבה (המבקשת - א"ר) בגין התקופה שעד למועד מתן פסק הדין, משלא מנע מהמשיבה את השימוש בנכס" (עמ' 11).

כלפי קביעה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.

ג.

בבקשה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בפטרו את המשיב מתשלום שכר ראוי. נטען כי המדובר בבני זוג גרושים האסורים לפי דין תורה לגור תחת קורת גג אחת. עוד נטען כי לשני הצדדים בני זוג חדשים, "ולא מתקבל על הדעת שיגורו שם שני זוגות השונאים זה לזה" (סעיף 14), והוטעם כי בכל מקרה הבית קטן מלאכלס שני זוגות. נטען כי בתי המשפט קבעו שלמבקשת זכות לפרק את השיתוף בבית, וכיון שהמשיב מסכל אפשרות זו עליו לשאת בדמי שימוש ראויים. נטען כי הנכס שוה הון רב כמגרש לבנייה, ופירוק השיתוף היה מאפשר לשני הצדדים לרכוש בית בעבורם ובעבור בני זוגם.

ד.

לאחר העיון לא אוכל להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת ככלל אך במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר); אין המקרה שבפנינו בא בכללם. אכן, שותף שנמנע ממנו לעשות שימוש בנכס המשותף זכאי לשכר ראוי (סעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969;

ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (לא פורסם); בע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)), אך השאלה האם במקרה שלפנינו אכן נמנע מהמבקשת לעשות שימוש בנכס היא שאלה עובדתית שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (טרם פורסם); רע"א 7828/06

קרשין נ' דן (טרם פורסם)). אין בעובדה שהערכאות הקודמות נחלקו בסוגיה בכדי לשנות מעיקרון זה (רע"א 5091/06 כהן נ' בונה (טרם פורסם); רע"א 822/06 נינה גלברט מסקלצ'י נ' חנה נוסבאום (טרם פורסם)).

ה.

להבהרת הדברים אזכיר כי הצדדים – על-פי התיאור העובדתי של בית המשפט לענייני משפחה – התגרשו בשנת 1990, ובמסגרת זו הסכימו - כדת וכדין - על פירוק השיתוף בנכס. ברם, כבר בשנת 1991 חזרו הצדדים, בלא שנישאו מחדש, לגור יחדיו בנכס, ואף חתמו על הסכם נוסף (שאף אושר בבית הדין הרבני) המחזיר למבקשת את זכויותיה בנכס. עוד מוסכם כי למצער בחלק מתקופה זו גר המשיב בנכס יחד עם ידועה בציבור. בנסיבות קשה להלום את טענת המבקשת לפיה "אין כל אפשרות שבעולם כי המבקשת תעבור לגור (עם בן זוגה) בבית יחד עם המשיב ואשתו הן משום שיש לכך מניעה על פי דין, שהרי המבקשת והמשיב הם בני זוג שהתגרשו זה מזה וכידוע שאסור להם לגור יחד לאחר גירושיהם , לא הם וקל וחומר לא עם בנות זוגם..." (סעיף 14 לבקשה, ההדגשה הוספה - א"ר). בכתב התביעה אכן נטען כי בשנת 2002 עזבה המבקשת את הנכס ועברה לגור במקום אחר - אך תיאור זה, אף בצאתנו מן ההנחה שהוא מדויק, אינו מזכה, כשלעצמו, בשכר ראוי, שכן אין הוא מייחס את המניעה מלדור בנכס למשיב (כך לפי הלכת זרקא ).

ו.

שאלת פסיקתו של שכר ראוי אינה פשוטה, במיוחד בסיטואציה של בני זוג (בע"מ 9881/05 הנזכר; בע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם)). במקביל לזכותו של שותף לשכר ראוי עומד גם הטיעון כי "כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין אין לחייבו להמשיך לגור עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, אולם אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו" (ע"מ (ירושלים) 320/02 ורדה עפל-רפאלי נ' עמיחי עפל (לא פורסם) - השופט גל). לא למותר לציין שהזכות לשכר ראוי אינה - כפי שמשתמע מהבקשה - ערוץ פיצוי, או שמא סנקציה, כלפי שותף המעכב את פירוק השיתוף. אם סבור שותף כי נגרם לו נזק כתוצאה מעיכוב בלתי מוצדק של פירוק השיתוף, פתוחות בפניו אפשרויות משפטיות אחרות - ואומר בפירוש כי אינני מתייחס למקרה דנא, שבו לא נתבקשה תשובה גם כדי שלא להכביר הוצאות. בנסיבות אין אפוא מקום לדון בתיק בגלגול ערעורי שלישי.

ז.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.