בע"מ 9413/17 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 5.11.2017 (עמ"ש 15807-09-16, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים ש' שוחט , ו- י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 26.6.2016 (תמ"ש 37420-03-16, סגן הנשיא נ' שילה ).

רקע והליכים קודמים

2.

הבקשה דנן נסבה על סכסוך ירושה. אביהם של המבקשים, שהלך לעולמו בשנת 2014 (להלן: המנוח ), ערך צוואה לפני פטירתו ובה ציווה על חלוקת רכושו הכולל דירת מגורים בתל אביב והון כספי המצוי בכמה חשבונות בנק. לפי הצוואה הוריש המנוח את הדירה, שליש מהכספים המצויים באחד מחשבונות הבנק שלו וכן את מלוא הכספים המצויים בחשבון בנק נוסף למשיבה 1 (להלן: המשיבה ), שהייתה שכנתו וטיפלה בו בשנים האחרונות לחייו. את החלק הארי של יתרת העזבון ציווה המנוח למבקשים. כבר עתה יאמר כי המנוח צבר בחייו הון לא מבוטל. שווי עזבונו נאמד בכ-25 מיליון שקלים, והחלק שצווה למבקשים עמד על לפחות 13.5 מיליון שקלים.

3.

עיקר המחלוקת בעת הזו נעוצה בסעיף 8 לצוואה, שבו קבע המנוח תניית סילוקין שהורתה כך: "במידה ומי מיילדי... או מי מטעמם יתנגד לקיומה של צוואה זו, או לכל סעיף מסעיפיה... הרי המתנגד לא יירש כל חלק מעיזבוני וזאת למרות כל האמור לעיל בצוואתי זו, וחלקו של המתנגד יתחלק בחלקים שונים בין ב' ש' [המשיבה -

ד' ב' א'] (שתקבל מחצית מחלקו של המתנגד) לבין הנכד ו/או הבנים שלא התנגד (שיקבלו את המחצית השנייה של המתנגד). היה חס ושלום ושני בניי יתנגדו לקיומה של צוואה זו או לכל סעיף מסעיפיה, הרי שניהם לא יירשו כל חלק מעיזבוני ומלוא העיזבון... יעבור ל-ב' והיא תהא היורשת היחידה של שני חלקי הבנים גם יחד, בנוסף לחלקה".

4.

לאחר שהמשיבה הגישה בקשה לקיום הצוואה, הגישו המבקשים התנגדות לקיומה. בין היתר, טענו המבקשים כי המנוח ערך צוואות קודמות ששוללות את תוקפה של הצוואה האחרונה, כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, כי המשיבה השפיעה על המנוח בצורה בלתי הוגנת וכי כספים מסוימים באחד מחשבונות הבנק של המנוח שייכים למעשה למבקשים.

5.

ביום 7.2.2016 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הטענות האמורות ונתן צו לקיומה של הצוואה. לצד זאת, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין תוקפה של תניית הסילוקין שבצוואה, ניתן יהיה להגיש תביעה בעניין זה בהמשך. ערעור שהוגש מטעם המבקשים לבית המשפט המחוזי על פסק דין זה נדחה (עמ"ש 49384-03-16).

6.

לאחר שניסיון גישור בין הצדדים נכשל, הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שבה עתרה לפסק דין הצהרתי שיקבע כי יש ליתן תוקף לתניית הסילוקין.

7.

ביום 26.6.2016 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה של המשיבה ונתן תוקף לתניית הסילוקין. בית המשפט לענייני משפחה הזכיר את ההלכה לפיה כאשר התנגדות לצוואה שבה תניית סילוקין מוגשת בחוסר תום לב יש ליתן תוקף לתנייה זו (בהפניה ל ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין , פ"ד מג(1) 772 (1989) (להלן: עניין אנגלמן )) . בהתאם לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לו המבקשים היו מעלים בהתנגדותם רק את הטענה הנוגעת להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה, ניתן היה לראות בכך התנגדות שהוגשה בתום לב. אולם, כך נקבע, המבקשים העלו גם טענות אחרות, בין היתר בעניין היעדר כשירות של המנוח וכן בעניין זכותם לבעלות על כספים מסוימים בחשבון הבנק של המנוח, שלהן לא היה כל בסיס עובדתי ומשפטי. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וציין כי המבקשים הגישו גם התנגדויות לצוואות קודמות שערך המנוח, בשעה שהיה עצמאי ולא נזקק כלל לעזרה מצד המשיבה, וכי אף להתנגדויות אלה כלל לא היה יסוד. התנגדות גורפת זו לצוואות, כך נקבע, הייתה נגועה בחוסר תום לב. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי בהתאם לתניית הסילוקין למבקשים אין כל חלק בעזבון המנוח.

8.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, אך ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי עמד על סוגיהן השונים של תניות סילוקין, ועל האופן שבו נבחנו בפסיקה קבילותן של תניות כאלה ומשמעותן של התנגדויות לצוואות שבהן תניות סילוקין. בהקשר זה, הודגש כי תניית סילוקין מבטאת את עקרונות היסוד של חופש הציווי וכיבוד רצון המת. בהמשך לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המנוח הביע את רצונו בצורה ברורה באמצעות עיגון של תניית סילוקין בצוואה, ואף הנחה את מנהל העזבון לבל יסטה ממנה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי התנגדותם של המבקשים לקיום הצוואה לא הוגשה בתום לב, מאחר שידעו היטב כי אין רלוונטיות לחלק ניכר מטענותיהם ובכך התנכרו לרצון אביהם. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי אין הוא נדרש לשאלת נפקותה של התנגדות הכוללת הן טענות שנטענו מסיבה סבירה ובתום לב והן טענות שאין להם בסיס. זאת, משום שבית המשפט המחוזי סבר כי גם הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת לא הועלתה בתום לב על ידי המבקשים, בשים לב לכך שהתנהגותם עובר למותו של המנוח מלמדת כי הם פעלו ליצירת תשתית עובדתית שתסייע להם בעתיד להוכחת טענה זו.

בקשת רשות הערעור

9.

בקשה זו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפתח דבריהם טוענים המבקשים כי מתן תוקף לתניית סילוקין פוגע בזכות היסוד של גישה לערכאות באופן לא מידתי, שאף גורם לחוסר צדק. לשיטת המבקשים זהו אפוא מקרה חריג המצדיק בירור שיפוטי נוסף. בהקשר זה מציינים המבקשים כי בעזבון המנוח נכלל הון רב שנצבר במהלך חייו ויעבור כעת במלואו למשיבה, שאותה הכיר המנוח רק בשנות חייו האחרונות. זאת, כך נטען, בניגוד להצהרותיו הרבות של אביהם במהלך חייו, שלפיו על הרכוש וההון המשפחתי להישאר "בתוך המשפחה".

10.

עוד טוענים המבקשים כי העובדה שבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי הגיעו למסקנות שונות בכל הנוגע לשאלה האם הטענות לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת הועלו בחוסר תום לב על ידם מחייבת אף היא בירור נוסף בבית משפט זה.

11.

לגוף הדברים, מעלים המבקשים שלל טענות הנוגעות למערכות היחסים שבינם לבין המנוח ובין המנוח לבין המשיבה. טענות אלה מלמדות, כך נטען, כי הופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מטעם המשיבה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

13.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבורה כי הבקשה מקיימת את אמות המידה האמורות.

14.

בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי בקשתם מעוררת שאלות נכבדות בכל הנוגע למתח שבין תניות סילוקין בצוואות לבין זכות הגישה לערכאות. אכן, אין לכחד כי הסוגיה של תניית סילוקין מעוררת מתח מורכב על רקע חשיבותה ומעמדה הנכבד של זכות הגישה לערכאות במשפטנו. סוגיה זו הגיעה לפתחו של בית משפט זה כבר לפני כשני עשורים, בעניין אנגלמן . בפסק דין זה נדונו השיקולים לכאן ולכאן בכל הנוגע להכרה בתניות סילוקין, ובכלל זה עקרון כיבוד רצונו של המצווה, לצד זכות הגישה לערכאות (שם, בעמ' 786-785). על רקע זה נקבע כי אין מקום לשלילה גורפת של תניות סילוקין, וכי הפתרון למתח האמור צריך להימצא באיזון המבוסס על בחינה של ההתנגדות המוגשת בכל מקרה לגופו: אם ההתנגדות היא התנגדות סרק, התניה תעמוד בתוקפה; לעומת זאת, אם מדובר בהתנגדות שהוגשה בתום לב, יש לקיים את הזכייה חרף התניה (ראו: ע"א 2698/92 יונה נ' אדלמן , פ"ד מח(3) 275 (1994); יורם רבין "זכות הגישה לערכאות" כזכות חוקתית 226-220 (1998); שמואל שילה "תום לב בירושה" ספר אליהו מצא 911, 917-916 (2015)). על רקע האמור, לא ניתן לקבל את טענתם של המבקשים בנוגע לכך שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית. לאמיתו של דבר, בקשתם תוקפת את אופן יישומו של האיזון בין השיקולים הנוגדים במקרה זה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. טענות אלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. בשולי הדברים אעיר כי כשלעצמי, אני סבורה כי יש לבחון תניות סילוקין בזהירות רבה על מנת לוודא שהפגיעה בזכות הגישה לערכאות אינה בלתי מידתית. מכל מקום, לאחר עיון בפסק דינו המקיף של בית המשפט המחוזי אני סבורה כי שיקולים אלה אכן קיבלו ביטוי במקרה דנן, ועל כן אין הוא מצדיק התערבות.

15.

נוסף על כך, אין לקבל את הטענה לפיה עצם העובדה שבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי סברו אחרת לעניין תום לבם של המבקשים בכל הנוגע להעלאת טענת ההשפעה הבלתי הוגנת מצדיקה את קבלת הבקשה. כידוע, העובדה ששתי הערכאות הקודמות הגיעו לאותה תוצאה על יסוד נימוקים שונים אינה מהווה, כשלעצמה, שיקול להענקתה של רשות ערעור ( ראו: רע"א 3744/10 רוזיצקי נ' עזבון המנוח פאוזי האני ז"ל , פסקה 5 (21.7.2010); בע"ם 3230/13 פלונית נ' פלוני , פסקה 12 (2.6.2013)) .

16.

לבסוף, חרף טענותיהם של המבקשים, לא התרשמתי כי נגרם להם עיוות דין. אכן, התוצאה המתקבלת ממתן התוקף לתניית הסילוקין בצוואת המנוח היא בעלת השלכות כלכליות משמעותיות על המבקשים. עם זאת, תוצאה זו התקבלה לאחר שניסיונותיו של בית המשפט לענייני משפחה להביא את הצדדים להסכמה לא הובילו לפשרה ולאחר ששתי ערכאות בחנו היטב את עניינם ואת מכלול נסיבות המקרה והגיעו למסקנות מפורטות ומנומקות כדבעי. לא מצאתי כי נפל פגם בפסקי הדין הללו – ודאי לא פגם היורד לשורשו של ההליך – המצדיק התערבות בגלגול שלישי.

17.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.