בר"מ 1190/06 איתי סנדל נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כבוד סגן הנשיא י' זפט) לדחות את בקשת המבקשים למתן צו ביניים, במסגרת עתירה שהגישו נגד המשיב, אשר ימנע כל דיספוזיציה במגרש נשוא העתירה (גוש 4587, חלקה 2, מגרש 119א).

העובדות וההליכים

2.בחודש מאי 2005 פרסם המשיב מכרז להחכרת מגרשים לבניה דו-משפחתית בגדרה. המבקשים, זוג צעיר הורים לפעוט, הגישו הצעה למכרז בגין מגרש 119א וביום 6.7.2005 החליטה ועדת המכרזים על זכיית המבקשים במגרש. אישור על הזכיה נשלח למבקשים בדואר רשום עוד באותו היום. באישור נקבע כי על המבקשים להסדיר את "תשלום הוצאות הפיתוח תוך 50 יום ותשלום עבור הקרקע וחתימה על חוזה הפיתוח תוך 60 יום מהתאריך הנקוב במכתב זה" וכי אם לא יעשו כן "יראה [המשיב] את הצעתכם כבטלה". ענייננו הוא למעשה בתשלום עבור הקרקע.

3.אין צורך לעמוד על כל השתלשלות העניינים שבאה לאחר משלוח המכתב, נצייך רק שהמבקשים פנו למספר בנקים לצורך קבלת הכספים הנדרשים ואף שילמו חלק מהתשלום עבור הקרקע על פי שובר לתשלום שקיבלו מהמשיב. במהלך חודש אוגוסט פנו המבקשים למשיב לשם קבלת שובר לתשלום יתרת הסכום עבור הקרקע, ועל פי המועד האחרון לתשלום.

4.הצדדים חלוקים לגבי המשך הדברים, כפי שעוד יוסבר, אך העיקר הוא בכך שבשל שינוי שיעור המע"מ הונפק למבקשים שובר לתשלום יתרת הסכום עד ליום 31.8.2005. אין מחלוקת כי מועד זה אינו המועד האחרון לתשלום. המבקשים טוענים כי פקידת המשיב ("מרינה") מסרה להם שהמועד האחרון לתשלום הוא ה- 5.9.2005. כאשר הגיעו המבקשים ביום 5.9.2005 למשרדי המשיב כדי לשלם את הסכום שנדרש מהם עבור הקרקע הסתבר כי לא ניתן להשתמש בשובר שהיה עד ליום 31.8.2005 ונדרשת הנפקת שובר חדש. בשלב זה נמסר למבקשים כי המועד האחרון לתשלום עבור הקרקע היה ביום 4.9.2005 ולכן לא ניתן לקבל את התשלום. בוא במקום כתבו המבקשים בקשה להארכת מועד ובה תיארו את השתלשלות העניינים. כמו כן, על סמך ייעוץ משפטי שקיבלו, העבירו המבקשים למשיב ביום 6.9.2005 את יתרת התשלום עבור הקרקע ובא כוחם באותה עת פנה למשיב בבקשה כי תקויים זכיית המבקשים במכרז. ביום 7.12.2005 הודיע המשיב למבקשים כי הוחלט לדחות את בקשתם וכי "ביצוע התשלום נעשה תוך חריגה מהמועד הקובע בתנאי המכרז, ולפיכך אנו נאלצים לבטל את העסקה ולהשיב את הסכום ששולם בניכוי הפיקדון". על כך הגישו המבקשים את עתירתם לבית המשפט קמא ועמה בקשה לצו ביניים כאמור.

5.בית המשפט קמא דחה את הבקשה לצו ביניים וקבע:

"עיינתי בעתירה ולדעתי אינה מגלה סיכויי הצלחה.

תקופת 60 הימים נמנית מיום החלטת ועדת המכרזים, ואין חולק כי המבקשים החמיצו את המועד לביצוע התשלום.

מדיניותה הקפדנית של המשיבה 1 בנושא אושרה פעמים רבות בפסיקה.

בנסיבות אלו, עם כל ההבנה לצערם של המבקשים, נראה שלא ניתן להושיע להם."

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות בעלי הדין

6.המבקשים טוענים כי אי-מתן צו הביניים יגרום להם עוול של ממש וייתר למעשה את העתירה. הם מציינים כי המשיב אינו כופר בנזק שיגרם להם מאי-מתן הצו ואינו טוען לכל נזק שיגרם לו אם יינתן הצו. בנסיבות אלו, טוענים המבקשים, אין מקום לדחות את בקשתם. לגופו של עניין המבקשים מציינים כי פקידת המשיב היא שמסרה להם את "המועד האחרון לתשלום" (5.9.2005) אך הנפיקה שובר למועד אחר (31.8.2005) בגלל שינוי שיעור המע"מ שכלל אינו קשור לעניינם. שובר זה והמידע שנמסר, הם שהכשילו את המבקשים וגרמו לאיחור מהמועד האחרון לתשלום (4.9.2005). לחלופין טוענים המבקשים כי אין למנות את 60 הימים מיום החלטת ועדת המכרזים אלא מיום קבלת ההודעה על ההחלטה. כמו כן הם טוענים כי על המשיב לציין במסמכיו במפורש מהו המועד האחרון לתשלום ולא להסתפק בציון המועד בו מתחיל מניין הימים. באופן זה, כך טוענים המבקשים, "יוסר מכשול מלפני זוכים פוטנציאליים, שברובם הינם בגדר 'עמך', שאינם בקיאים במכרזים ובדקדוקי מועדים" ותמנע "מכשלה מן ההדיוטות". לחילופי חילופין טוענים המבקשים כי גם אם מדובר באיחור הרי מדובר באיחור קל ביותר שנבע מטעות בתום לב, לה היו שותפים פקידי המשיב, ומשלא נגרם כל נזק שומה על המשיב לקיים את זכייתם במכרז.

7.המשיב מתנגד לבקשה ולמתן צו ביניים. לטענתו, סיכויי העתירה להתקבל הם נמוכים ביותר ולכן אף שמאזן הנוחות אינו בהכרח נוטה לטובתו, אין הצדקה במתן צו ביניים. לגופו של עניין המשיב מכחיש את טענת המבקשים כי פקידתו היא שהטעתה אותם. לטענתו, לא הפקידה מסרה למבקשים את "המועד האחרון לתשלום" (5.9.2005) אלא הם היו אלו שמסרו לה את המועד וביקשו שובר על פיו, כאשר הפקידה ציינה שאין באפשרותה להנפיק שובר תשלום ליום זה מפאת שינוי שיעור המע"מ. המשיב מוסיף וטוען כי לא הקושי הטכני בהנפקת שובר תשלום למועד האחרון הוא שעמד למכשול בפני המבקשים, שכן הובהר להם כי כבר ביום 1.9.2005 יכולים הם לשוב ולפנות למשיב ולקבל שובר מעודכן למועד האחרון ממש. בהקשר זה מדגיש המשיב כי עמידה במועדי התשלום היוותה תנאי מהותי, יסודי ובסיסי למימוש הזכייה במכרז. באשר לטענה החלופית לעניין מועד תחילת מניין 60 הימים דוחה המשיב את הטענה מכל וכל כאשר לטענתו לא יכול להיות ספק כי מניין הימים הוא מיום החלטת הועדה. המשיב מציין כי הדבר נמסר מפורשות הן בתנאי המכרז; הן בהצהרה שנדרשו המציעים (לרבות המבקשים) לצרף להצעתם; הן בהודעה שנשלחה למבקשים בדבר זכייתם; והן במכתב נוסף שנשלח למבקשים בדבר זכייתם. ובאשר לטענה כי היה על המשיב לציין במפורש את המועד האחרון ולא רק את המועד בו מתחיל מניין הימים טוען המשיב כי פעולת החישוב הנדרשת בנסיבות אלה אינה פעולה מורכבת הדורשת מיומנות או עזרה. לבסוף, באשר להארכת המועד שנתבקשה, המשיב טוען כי מועד התשלום הינו אחד התנאים המהותיים ביותר בעסקת מקרקעין וכי הארכת מועד יש בה כדי לפגוע בעקרון השיוויון והוודאות במכרזים וכן ליצור חשש למשוא פנים. על כן, ועדת המכרזים של המשיב הנחתה עצמה שככלל אין מקום ליתן הארכות מועד לביצוע תשלומים. יתר על כן, לטענת המשיב הארכת מועד במקרה דנן כאשר המבקשים הם שבחרו להשאיר את התשלום לרגע האחרון ממש טומנת בחובה חשש מפני "מדרון חלקלק" שהרי אם תאושר בענייננו הארכת מועד של יום אחד, יקשה לסרב לבקשות הארכה של יותר מכך.

דיון

8.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בהחלטתי מיום 5.4.2006 הורתי למשיב להגיב לבקשה ולהתייחס, בין היתר, לשאלת מאזן הנוחות. המשיב טען למעשה כי סיכויי העתירה להתקבל הם כה נמוכים עד שאין צורך (כמעט) להתייחס לשיקולי מאזן הנוחות. לדעתי המצב הוא הפוך. מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המבקשים כך שכמעט אין צורך להתייחס לסיכויי העתירה להתקבל ובכל אופן סיכויי העתירה להתקבל אינם כה נמוכים כפי שמציג אותם המשיב.

9.מאזן הנוחות , שהוא השיקול העיקרי נוטה בענייננו לטובת המבקשים. אף באת כוח המשיב, עו"ד סומפולינסקי, ציינה בהגינותה כי "מאזן הנוחות אינו בהכרח נוטה לטובתו [של המשיב – מ"נ]". המבקשים נכנסו להוצאות ניכרות בגין זכייתם במכרז. הם כיוונו הצעתם במכרז למגרש ספציפי. מגרש זה קרוב למקום מגורי הוריהם. הם מעוניינים להקים את בית מגוריהם במגרש זה. נראה לי כי אם ישווק המגרש כעת אך בהמשך תתקבל העתירה נזקם של המבקשים יהיה בלתי הפיך. אי-מתן צו ביניים ייתר למעשה את עתירת המבקשים ומכך יש להימנע. יתר על כן, המשיב לא טען לכל נזק שיגרם לו, אם ינתן צו ביניים.

10.באשר לסיכויי ההליך , המשיב טוען כי אלו "קלושים ביותר". הוא מסתמך על פסיקה העוסקת בעקרון השיוויון במכרזים ושמירה עליו גם לאחר שלב בחירת הזוכה ( ע"א 1368/02 צמנטכל ב. קוטיק בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון , פ"ד נז (1) 516, 526) . ואולם, אין בפסיקה אותה מביא המשיב כדי להתמודד עם הטענה שפקידי המשיב הם שהכשילו את המבקשים. זוהי טענה שיש לבררה. ודוק : אין מחלוקת כי בתום שיחה עם פקידי המשיב קיבלו המבקשים שובר לתשלום שלא למועד האחרון. בנסיבות אלו אין לומר כי סיכויי ההליך הם "קלושים ביותר". אוסיף ואומר כי גם טענת המשיב ולפיה, אין צורך לציין מהו המועד האחרון לתשלום שהרי פעולת החישוב הנדרשת אינה פעולה מורכבת הדורשת מיומנות או עזרה, אינה מובנת מאליה (ראו סעיף 10 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981).

סוף דבר

11.אשר על כן, החלטתי לקבל את הערעור וליתן צו ביניים המופנה אל המשיב ומורה לו להימנע מכל דיספוזיציה במגרש נשוא הבקשה וזאת עד למתן פסק דין בעתירה המינהלית שהוגשה לבית המשפט קמא. הערבות הבנקאית בסך 15,000 ש"ח, שהופקדה עם הבקשה, תיוותר בתיק ותשמש לכיסוי נזקי המשיב.