בר"מ 4299/06 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. המועצה האזורית גדרות

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ש' דותן ), בעמ"נ (ת"א-יפו) 169/05, אשר ניתן במאוחד עם פסק הדין בעת"מ (ת"א-יפו) 1320/02.

העובדות

1.המבקשת, חברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ (להלן: תש"ן ), הינה חברה ממשלתית, המחזיקה בבעלותה המלאה את חברת קו מוצרי דלק בע"מ (להלן: קמ"ד ). בתאריך 30.12.01 הוציאה המשיבה 1 לתש"ן דרישת תשלום ארנונה כללית לשנים 2000-2001 עבור "קרקע תפוסה" המצויה בתחום שיפוטה.

2.תש"ן השיגה בפני המשיב 2 על דרישת התשלום, וטענותיה העיקריות שתיים: ראשית טענה תש"ן כי נכס המקרקעין בגינו חויבה בארנונה אינו מוחזק על-ידה, אלא על-ידי חברת קמ"ד, חברת בת שלה בבעלות מלאה, ועל-כן תש"ן אינה חייבת בתשלום כלשהו בגין הנכס. שנית, השיגה תש"ן על הקביעה בדבר גודל הנכס החייב בארנונה. המשיב 2 דחה את טענותיה של תש"ן, וסמך את החלטתו על ממצאים עובדתיים שהוצגו בפניו, כגון שלטים שהוצבו בשטח הנכס, ונשאו את כתובתה ומספר הטלפון של תש"ן, ניירות מכתבים בהם מופיעים שמותיהן של חברת תש"ן וחברת קמ"ד במשותף, וכן על תצהירים מטעם המבקשת ומטעם המועצה האזורית.

3.לאחר דחיית השגותיה על-ידי המשיב 2, הגישה תש"ן ערר לוועדת הערר שליד המועצה האזורית גדרות. בערר זה פירטה הן השגות המצויות בסמכות ועדת הערר על-פי ס' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, והן השגות אשר, לגישתה, חרגו מסמכותה של הוועדה. ועדת הערר דחתה אף היא את השגותיה של תש"ן.

4.תש"ן הגישה ערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובמקביל הגישה לאותו בית משפט עתירה מנהלית, בה פרשה את טענותיה נגד חיובה בתשלום הארנונה, בתחומים שאינם מצויים בסמכותה של ועדת הערר. בבית המשפט אוחד הדיון בעתירה ובערעור על החלטת ועדת הערר.

פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים

5.עיקר טענותיה של תש"ן בבית המשפט לעניינים מנהליים סבבו סביב סוגיות הקשורות לעצם החיוב בארנונה, אשר נדונו במסגרת העתירה המנהלית, וסביב טענות לעניין קביעת המשיבה בנוגע להחזקתה של המבקשת בנכס החייב בארנונה ולעניין גודל הנכס, שנדונו במסגרת הערעור.

6.בסוגיית החיוב בארנונה, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים, בהסתמך על ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ , פ"ד נד(2) 433 (2000), כי המבקשת אינה פטורה מתשלום ארנונה על סמך הוראת ס' 274ב(ג) לפקודת העיריות, כיוון שלא ניתן להגדיר את השטח בו היא מחזיקה כ"קווי תשתית" (וראו גם: דנ"א 3887/00, מקורות חברת מים בע"מ נ' המועצה המקומית עילבון (ניתן ב- 19.10.2000)). עם זאת, קבע בית המשפט כי כיוון שהודעת התשלום עבור השנים 2000-2001 נמסרה למבקשת בסוף שנת 2001, יש לראות בדרישת תשלום זו חיוב רטרואקטיבי, ועל כן דינה להתבטל (וראו: ע"א 975/97 לעיל; ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ'

מקורות חברת מים , פ"ד נז(4) 769 (2003)). בכך קיבל בית המשפט את העתירה המנהלית.

7.בסוגיית שיוך החיוב עבור הנכס למבקשת ולא לחברת הבת שלה, אימץ בית המשפט את מסקנותיה של ועדת הערר, לפיהן התקיים ערבוב בין תש"ן כחברת האם לבין קמ"ד כחברת הבת, ולפיכך תש"ן היא בעלת הזיקה המיידית לקרקע, וחייבת בתשלום הארנונה. בנוסף, דחה את הערעור בענין גודל השטח.

בקשת רשות הערעור

8.נגד החלטה זו הגישה תש"ן את הבקשה שלפני, המתייחסת מטבע הדברים אך ורק לחלקו של פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים, הדוחה את ערעורה של תש"ן בעמ"נ 169/05. תש"ן חוזרת על טענותיה בדבר הממצאים העובדתיים המורים, לשיטתה, על כך שהיא אינה מחזיקה בנכס המחייב בתשלום ארנונה, ואינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו. בנוסף, שבה תש"ן וטוענת כי קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לגודל השטח החייב בתשלום הינה מוטעית. תש"ן שבה ומעלה בבקשתה את המוצגים אותם הציגה הן בוועדת הערר והן בבית המשפט לעניינים מנהליים לחיזוק טענותיה.

9.טענה נוספת שמעלה תש"ן נוגעת לעניין רשות הערעור עצמה. לפי טענה זו, יש להפעיל אמות מידה מקילות יותר לשאלת מתן רשות הערעור בעניינה, וזאת לאור ההסדר הקובע את מסלול הערעור בנושאי ארנונה. לגישתה של תש"ן, כיוון שערכאת הערעור הראשונה בנושאי ארנונה אינה ערכאה שיפוטית מקצועית, אלא ועדה מנהלית שחבריה אינם חייבים בכל מיומנות משפטית, למעשה ניתן לראות בדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים "גלגול ראשון" של העניין בערכאה שיפוטית מקצועית. לפיכך, טוענת תש"ן, הרציונאלים העומדים בבסיס המבחנים המצמצמים שנקבעו לקבלת בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי, אינם מתקיימים במקרה כזה.

דיון

10.טענתה של תש"ן בדבר הקלת אמות המידה לקבלת רשות ערעור בהליכים שראשיתם החלטה של גוף מנהלי, נדונה בפסיקת בית משפט זה בהקשרים שונים (והשוו: רע"א 5430/06 NEOMAX MANAGEMENT LLC

נ'

מדינת ישראל-בית המכס אשדוד (ניתן ב- 3.7.2006 ). אכן, כפי שציין כב' השופט רובינשטיין ברע"א 5430/06, שעסק בערעור ברשות על פסק דינו של בית משפט השלום כערכאת ערעור על החלטת מנהל המכס:

"כיוון שבית משפט השלום במקרה דנן הוא גם פורום ששמע, בגדרי ההליך הערעורי, ראיות בעקבות החלטתו המינהלית של המכס, מתן הרשות לערעור לבית המשפט המחוזי אין לראותו כמקרה "קלאסי" של חניון חיפה ; זאת כיוון שאין המדובר - בבית המשפט המחוזי - בגלגול שלישי בכל משפטו, ולכן יש מקום לפירוש ליברלי של רשות הערעור בבית המשפט המחוזי."

וראו גם: דברי כב' הנשיא ברק בע"א 8366/99 עפרת נ' שר הפנים , פ"ד נו(1) 155, 164-165 (2001). והשוו לעמדה שונה של כב' השופטת ביניש בבר"מ 1074/05 מועצה איזורית מטה אשר נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ (ניתן ב- 16.3.2005).

11.אולם בענייננו אין צורך להכריע בסוגית היקף ההתערבות וזאת משום שלאחר שהתקבלו טענותיה של המבקשת בדבר חיובה הרטרואקטיבי לשנים 2000-2001 בבית המשפט לעניינים מנהליים, כל טענותיה הנותרות, הן בערכאה הקודמת, והן בבקשתה לבית משפט זה, הינן טענות בדבר ממצאים שבעובדה. בקביעות לגבי שאלת ההחזקה בנכס ולגבי גודל השטח החייב בארנונה, לא חרגה ועדת הערר ממסגרת הסמכות שנקבעה לה בס' 3 לחוק הערר. הכרעותיה התבססו על מכלול הממצאים העובדתיים שהוצגו לה. בית המשפט לעניינים מנהליים, בדונו בסוגיות העובדתיות, אימץ את מסקנות הוועדה לאחר שבחן את הממצאים שהוצגו בפני הוועדה, וקבע אף הוא כי מכלול הממצאים העובדתיים מצטבר לכדי מסקנה כי תש"ן הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס. כידוע, אין בית משפט של ערעור נוהג להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ואכן, איני רואה כל עילה להתערבות בקביעות העובדתיות שקבעה הוועדה ושאומצו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.

סוף דבר

13.דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה מן המשיבים, אין צו להוצאות.