בר"מ 6275/20 מועצה אזורית אור עקיבא נ. מוהנד חטיב

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 1.9.2020 (השופט ר' סוקול , ס"נ, ת"צ 13205-04-20 ו-10 תיקים נוספים) (להלן: הבקשה ו- ההחלטה ). בגדרי ההחלטה נדחתה בקשת המבקשות לעכב ביצוע החלטה קודמת של אותו מותב, מיום 22.8.2020, בעניין העברת הדיון בתיקים לבית משפט השלום מטעמי סמכות עניינית (להלן: החלטה ההעברה ).

2.

אלה העובדות הצריכות לעניין. במהלך שנת 2020 הגיש המשיב, מוהנד חטיב, עשרות בקשות לאישור תובענה כייצוגית נגד רשויות מקומיות בישראל – בטענה כי אלה אינן עומדות בחובתן לפרסם את רשימת הגנים הציבוריים והפארקים המונגשים לאנשים עם מוגבלות, לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ותקנות שהותקנו מכוח חוק זה (להלן: חטיב ו- בקשות האישור ). בקשות האישור הוגשו כולן לפי פרט 9(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) שמתיר נקיטת הליך ייצוגי ב" תביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ". כל אחת מבקשות אישור הופנתה כלפי רשות מקומית אחרת, ובהתאם אלה הוגשו בבתי משפט מחוזיים במחוזות שונים בארץ; ואולם חלקן נפתחו כהליך אזרחי וחלקן כהליך מינהלי.

במסגרת הדיון בבקשות האישור שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה (53 תיקים), נדרש בית המשפט (השופט

ר' סוקול , ס"נ) לשאלת הסמכות העניינית. לאחר שנתאפשר לצדדים להתייחס לסוגיה, ביום 22.8.2020 ניתנה החלטה מנומקת שקבעה כי הסמכות לדון בתובענה ייצוגית המוגשת לפי פרט 9 לתוספת לחוק תובענות ייצוגיות נתונה לערכאה האזרחית ולא לבית משפט לעניינים מינהליים – וזאת גם אם התובענה הוגשה בעניין זה נגד "רשות". בהתאם ובהינתן הסכומים שנתבעו בבקשות האישור, נקבע כי הדיון בבקשות האישור שמתנהלות לפני בית המשפט המחוזי בחיפה יועבר לבית משפט השלום בחיפה.

3.

המבקשות, הנמנות עם המשיבות בבקשות האישור שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה, ממאנות להשלים עם החלטת ההעברה והגישו בקשת רשות ערעור שעודנה תלויה ועומדת (רע"א 6124/20; להלן: הבקשה העיקרית ). עוד קודם לכן, הגישו המבקשות בקשה לבית המשפט המחוזי כי יורה על עיכוב ביצוע החלטת ההעברה עד להכרעה בבקשה העיקרית; בקשתם זו נדחתה בהחלטה מיום 1.9.2020, והיא שעומדת במוקד ההליך דנן ( ההחלטה , כהגדרתה לעיל). במסגרת ההחלטה נקבע כי אין כל בסיס לטענת המבקשות שלפיה העברת הדיון לבית משפט השלום תגרום לטרחה כלשהי למי מהצדדים; ובהקשר זה צוין כי ישנן בקשות אישור רבות דומות המתנהלות בבתי המשפט ברחבי הארץ, וכי חלק ניכר מהן מתנהלות בבתי המשפט האזרחיים והדבר איננו מסב כל קושי בבירורן.

4.

לטענת המבקשות, אם תתקבל הבקשה העיקרית, ההליכים שיתנהלו בבית משפט השלום עלולים להתברר כנעדרי סמכות, שאז בית המשפט לעניינים מינהליים יידרש לחזור ולקיים דיון בבקשות האישור מבראשית. לחלופין נטען, כי לנוכח הוראת סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יש חשש כי העברת הדיון לבתי משפט השלום " תְּקַבֵּעַ " את הסמכות של בתי משפט אלה. המבקשות טוענות כי הדברים חמורים במיוחד בהינתן שהחלטת ההעברה התקבלה אך ביחס לבקשות האישור המתנהלות במחוז חיפה וישנן בקשות אישור נוספות בסדרה שמתנהלות במחוזות אחרים; ומכאן הצורך לעכב את ביצוע החלטת ההעברה, שאם לא כן עלולות להתקבל הכרעות סותרות באופן ש" לא יוסיף כבוד למערכת המשפט " ואף ימנע את אפשרות איחוד הדיון בבקשות האישור. כן נטען כי סיכויי הערעור הם גבוהים מאחר שהחלטת ההעברה מבוססת על הנחות מוצא שגויות, ובשים לב לצורך הדחוף בקביעת הלכה מחייבת ואחידה בשאלת הסמכות העניינית לדון בבקשות אישור מעין אלה – סוגיה שלטענתן סובלת מ" פסיקה מסוכסכת של הערכאות הדיוניות [...] באופן הגורם לרוב בלבול ותקלות ".

חטיב מצידו תומך בהחלטה ובהחלטת ההעברה שקדמה לה, ולטענתו במקרים מתאימים מן הראוי להעביר הליכים בתחום התביעות הייצוגיות לבתי משפט השלום בהינתן העומס שמוטל על בתי המשפט המחוזיים. לדברי חטיב, בעקבות החלטת ההעברה מרבית מבקשות האישור שהגיש, לרבות אלה שמתנהלות במחוזות אחרים, כבר הועברו לבתי משפט השלום – ומשכך, אין עוד צורך מעשי בעיכוב ביצוע החלטת ההעברה.

5.

לאחר עיון בבקשת רשות ערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב את החלטת ההעברה היא החלטת ביניים שהלכה היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים; ולא מצאתי כי במקרה זה ישנן נסיבות המצדיקות התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: בר"מ 1870/18 מעיינות החוף בע"מ נ' אלומר בע"מ , פסקה 4

(15.3.2018)). מעיון בהחלטה ניכר כי בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כהלכה, ואין סיבה לשנות מן ההכרעה שהתקבלה בנושא. גם אם יתברר לימים כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בנסיבות העניין הדבר איננו מצדיק הקפאה של עשרות רבות של הליכים ייצוגיים. ויובהר כי אין באמור משום הבעת עמדה בשאלת הסמכות העניינית שעומדת על הפרק בבקשה העיקרית.

טרם סיום, יוער כי בהתאם לעיקרון הקבוע בסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, ככלל אין לנהל הליכים שבהם מתעוררות שאלות דומות של עובדה או משפט, בפני מותבים שונים; ומכל מקום יש לבחון אם הדבר מוצדק. בענייננו, לנוכח ריבוי בקשות האישור הנסבות על אותו נושא, וכפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטת ההעברה, יהא על בית משפט השלום בחיפה שאליו הועברו התיקים – והוא הדין לגבי בתי משפט אחרים שלפניהם מתנהלים תיקים דומים – לשקול כיצד ראוי לנהל את ההליכים על מנת להשיג יעילות דיונית, חיסכון בזמן שיפוטי ומניעת החלטות סותרות; זאת תוך מתן הדעת לסעיף 7 לחוק כאמור (ראו והשוו: בש"א 6879/16 סלטי שמיר 2006 בע"מ נ' הפטר (13.9.2016)).

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.