בר"מ 6402/03 חב' משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ. החברה למשק וכלכלה של

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט י' זפט ) להטיל על המבקשת הוצאות בקשה לצו ביניים ושכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ₪. ההוצאות הוטלו במסגרת הליך בו נדחתה הבקשה לצו שיורה, למנוע פתיחת הצעות המשתתפים במכרז וביצוע פעולות נוספות הקשורות במכרז, עד למתן החלטה אחרת.

לטענת המבקשת, הסכום האמור הנו מופרז, וזאת במיוחד על רקע העובדה שההחלטה ניתנה מבלי שהצדדים הוזמנו לדיון ולאחר שהמשיבה שלחה את תגובתה בכתב לבקשה. לגישתה, קביעת סכום של 20,000 ₪ בגין הגשת תגובה סטנדרטית, חורגת מכל קנה מידה סביר. עוד ציינה המבקשת, כי הטעם העיקרי לדחיית בקשתה לסעד זמני היתה העובדה שהבקשה נתייתרה, עקב פתיחת מעטפות המשתתפים במכרז טרם הגשת הבקשה. עובדה זו התבררה מתגובת המשיבה, מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות למשוך את בקשתה. עוד טוענת המבקשת, כי העובדה שבית המשפט קמא, ציין בהחלטתו כי משיכת העתירה העיקרית תוביל לאי חיובה בהוצאות, מלמדת כי בית המשפט ניסה להרתיע את המבקשת מפני המשך ההתדיינות בעתירה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אכן, נראה לכאורה כי סכום ההוצאות ושכר טרחת עורך הדין שנפסק הנו גבוה בהתחשב בסוג ההליך. יחד עם זאת, כבר נאמר על-ידינו לא אחת, כי הכלל הוא שאין להעניק רשות ערעור כנגד החלטה שעניינה היחיד הוא סכום ההוצאות שהוטלו על צד להליך. (ראו: בר"ם 9162/01 פי.אם.די.אס. בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"א 80/00 גני הררי נ' יוסף מערבי (לא פורסם); ע"א 419/97 בנק הפועלים נ' שפע בר - מכון תערובת (לא פורסם); ע"א 378/78 מרדכי קלינגר נגד מנהל מס העזבון , פ"ד לג(1) 509, 510). אף אם ראוי היה בנסיבות הענין שלא להטיל הוצאות בסכום שנפסק, הרי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.