ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ. שפע בר- מכון תערובת בבאר יעקב -אגודה שי

השופט י' אנגלרד:

הערעור שבפנינו סב על גובה שכר הטרחה בו חויבו המערערים לטובת המשיב בבית משפט קמא, לאחר שהתובענה שהגישו נגד המשיב נמחקה בהתאם לבקשתם.

1.ביום 14.2.90 הגישה מערערת מס' 3 תובענה כנגד המשיב על סך 1,420,040 ש"ח נכון ליום הגשת התובענה, בגין אי תשלום עבור מוצרים שסיפקה המערערת מס' 3 למשיב. ב6.3.94- הומחו זכויותיה של המערערת 3 למערערים 1 ו2-. ביוני 1996 הוגשה תביעה דומה על ידי המערערת 3 (ע"א 1288/94 בר לחי, מכון תערובת במשואות יצחק, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' המשביר המרכזי, יבוא מספוא, חברה משותפת של המשביר המרכזי וארגוני הקניות האזוריים בע"מ, תק-על 96(1)722). ביום 11.12.96 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המערערים ומחק את התובענה תוך חיובם בתשלום הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ש"ח + מע"מ.

2.המערערים טוענים לפנינו, כי הסכום שנפסק נגדם כשכר טרחת עורך-דין שגוי בהיותו גבוה מדי. לטענתם, בית המשפט התעלם מכך שבקשת המחיקה הוגשה מרצונם החופשי, זמן רב לפני סיום התיק. כן טענו המערערים, כי בית המשפט התעלם מגובה הוצאות שכר טרחת עו"ד בהם חויבו המערערים בבית המשפט העליון בקשר לתובענה הדומה הנזכרת. שם נפסקו 50,000 ש"ח. בנסיבות אלה, טוענים המערערים, יש להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא.

3.מנגד טוען המשיב, כי כלל הוא, שאין בית משפט של ערעור מתערב בהחלטתה של הערכאה הראשונה בדבר שכר טרחת עו"ד, אלא אם כן התגלתה טעות משפטית או פגם או פסול בשיקול הדעת של בית המשפט קמא. במקרה זה, טוען המשיב, לא התקיימו החריגים האמורים ואין מקום להתערב.

4.דין הערעור להידחות. בית משפט זה כבר פסק לא אחת בעבר כי:

כלל נקוט הוא בידינו כי "אין, בדרך כלל, מקום לערעור, שנושאו הוא שיעור ההוצאות בלבד" וכי "אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בשאלת הוצאות משפט אלא במקרים חריגים בלבד". (ע"א 733/78 שלום חייט נ' ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ, פ"ד מג(4)768).

(ראה גם: בש"א 195,198/88 מדינת ישראל נ' קרן הופר, פ"ד מב(3)32, 41, ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עיזבון פ"פ לג(1)509).

5.על פי תקנות 511 ו512- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, נתונה קביעת סכום ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת שיקוליו לעניין החיוב בהוצאות, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בשווי הסעד המבוקש, בדרך ניהול המשפט, בכמות ובמהות העבודה שהושקעה ובנסיבות אחרות שיש בהן כדי להשפיע על גובה ההוצאות הנפסקות. כן נקבע בפסיקה, כי בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס ויישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן (ראה ע"א 77/85 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' חברת החשמל לישראל פ"ד לט(2)592, וכן י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, ש' לוין עורך, 1995)544-545).

6.בשוקלו את גובה שכר טרחת עו"ד התייחס בית המשפט קמא, בין היתר, לעובדה, כי המערערים לא גילו את דבר קיומה של התובענה המקבילה. כן גרס בית המשפט, כי המערערים חזרו בהם מתובענתם רק בשלב שלא היתה להם עוד כל ברירה. עם זאת, התחשב בית המשפט בעובדה כי המערערים ביקשו את מחיקת התובענה בתום פרשת התביעה וחסכו על-ידי כך את שלב ההגנה. על רקע נימוקים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי, בהתחשב בכל הנסיבות, מן הראוי להפחית משכר הטרחה המוסכם בין המשיב לעורך-דינו מסך של 164,000 ש"ח (שהוא 5% מסכום התובענה, לאחר שיערוך ליום הגשת בקשת המחיקה) ולהעמיד אותו על 100,000 ש"ח.

7.לפנינו קבלו המערערים על כך, כי בשני הנימוקים הנזכרים לא דק בית המשפט פורתא. לטענתם, לא היה צורך לגלות את דבר התובענה המקבילה בשל העדר שייכות. יתרה מזו, טענה זו הם העלו במפורש באחת מהמרצותיהם שלא הגיעה לכלל הכרעה. כן חלקו המערערים על הנימוק, כי חזרו בהם רק לאחר שלא היתה להם כל ברירה.

8.גם אם הצדק עם המערערים בשתי נקודות אלה - ואין אני רואה צורך להכריע בהן - הרי שכר טרחת עו"ד שנפסק על-ידי בית משפט קמא נראה מתאים לנסיבות העניין. על כל פנים, אין הוא חורג מן המידה הראויה, חריגה אשר תצדיק התערבות מצידנו.

אי לכך, הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב הוצאות ושכר טרחת עו"ד סך 7,500 ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת ט' שטרסברג-כהן :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת ד' ביניש :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.