רע"א 5144/05 יפה-נוף - תחבורה,תשתיות ובניה בע"מ נ. מאיר הפלר, עו"ד

1.בגדר בקשת רשות הערעור שבפני משיגה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) מיום 14.4.05, בה התקבלה עתירתם של המשיבים למחיקת שני תצהירים ושני סעיפים מתצהיר נוסף, שהוגשו מטעמה של המבקשת. כמו כן, מלינה המבקשת על גובהן של ההוצאות שנפסקו לחובתה עם דחיית בקשתה.

2.המבקשת, חברה עירונית בשליטת עיריית חיפה, הקימה במפרץ חיפה טרמינל היסעים הידוע כ"מרכזית המפרץ". המשיבים, בעליהם של המקרקעין הידועים כחלקה 22 בגוש 11658 (להלן – המקרקעין), ניסו למנוע את הקמתו של טרמינל ההיסעים באמצעות פניות לועדות תכנון ובניה, ולאחר מכן באמצעות הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים. על רקע הליך משפטי זה הושג בין בעלי הדין הסכם לפיו התחייבו המשיבים למכור למבקשת את זכויותיהם במקרקעין תמורת סכום שייקבע על ידי שמאי מוסכם בתוספת 20%. עוד נקבע כי בעלי הדין יהיו רשאים לשלוח לשמאי שאלות הבהרה. בחוות דעתו העריך השמאי כי שווי המקרקעין מורכב משווי השימוש העתידי, בצירוף השווי הנוכחי של הכנסות הצפויות משימוש חורג, והוא עומד על סך של 280,000 $, לא כולל מע"מ. המבקשת, שלהערכתה לא היה מקום לכלול בשומה הכנסות הצפויות משימוש חורג, פנתה אל השמאי בשאלות הבהרה. בעקבות זאת שלחו המשיבים מכתב למבקשת ולשמאי בו טענו כי מדובר ב"חקירה נגדית", והגיבו לגופן של השאלות שהעלתה המבקשת. בתגובה הודיעה המבקשת כי מכתבם של המשיבים מהווה ניסיון להשפיע על השמאי, ועל כן מבוטל כתב מינויו. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בחיפה בתובענה לסעד הצהרתי כי מינויו והכרעתו של השמאי מבוטלים. המשיבים הגישו תביעה שכנגד, בה עתרו לחייב את המבקשת בפיצויים בגין הפרת ההסכם בין הצדדים. בעקבות המלצת בית המשפט פנו בעלי הדין לשמאי בשאלות הבהרה. לבקשת המבקשת גם נחקר השמאי על חוות דעתו. המשיבים, מצידם, הגישו בקשה למחוק תצהירים וסעיפים מתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם המבקשת, בטענה כי מדובר בראיות שמטרתן לשכנע כי השמאי טעה בשיקול דעתו. לעומתם טענה המבקשת כי התצהירים נדרשים על רקע עדותו וחוות דעתו של השמאי. בהחלטתו מיום 14.4.05 הורה בית המשפט למחוק שני תצהירים, ועל מחיקת שני סעיפים מתצהיר נוסף. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.דין הבקשה להידחות. כבר נפסק כי עילות ההתערבות בחוות דעתו של שמאי מוסכם מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה לא הוגנת או שחוות דעתו הושגה באמצעים לא כשרים (ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה ,

פ"ד מח(5) 381, 391). עוד נקבע בעניין אחר בו נדונה חוות דעתו של מומחה, שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כי בעלי הדין רשאים לדרוש הבהרות מן המומחה בקשר לחוות דעתו, ואף לחוקרו, אך הם מוגבלים בהבאת ראיות נוספות (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי , פ"ד לט(4) 185, 189-190). בענייננו, המבקשת הגישה לשמאי שאלות הבהרה, חקרה אותו בעל פה, ובנוסף ביקשה להביא ראיות נוספות בצורת התצהירים הנזכרים. עיון בתצהירים מגלה כי הם תוקפים את התשתית העובדתית שבבסיס חוות דעתו של השמאי, והם נועדו לבסס את הטענה כי לא היה מקום לקביעת השמאי בנוגע לאפשרות לשימוש חורג במקרקעין. תקיפה זו יורדת לבסיס שיקול דעתו של השמאי, והיא אינה עולה בקנה אחד עם עילות ההתערבות בחוות דעתו של שמאי מוסכם. צדק איפוא בית המשפט קמא בהחלטתו להורות על מחיקת התצהירים.

4.לבסוף, אין מקום להתערבות בגובהן של ההוצאות בסך 10,000 ש"ח שנפסקו לחובת המבקשת. בית משפט זה קבע פעמים רבות, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הדרגה הראשונה בפסיקת הוצאות, אלא במקרים חריגים (ע"א 419/97 בנק הפועלים נ' שפע בר (לא פורסם)). איני סבור, כי ההוצאות שנפסקו במקרה דנא חורגות מגדר הסביר. לפיכך, אף בסוגיה זו דין הבקשה להידחות.

5.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בלא צורך בתשובה.