ע"א 955/03 שמואל ארביב נ. אורי שאולי

1.בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק), בפסק דינו מיום 22.12.02, דחה את בקשתו של המבקש נגד המשיב לביצוע שיק על סך 1,616,744 ש"ח וחייב אותו לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 25,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בהחלטתו מיום 13.4.03 דחה את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע החיוב בהוצאות שבפסק הדין.

המבקש ערער על פסק הדין וכן ביקש לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. המשיב השיב על הבקשה.

2.בבקשתו טוען המבקש, כי סיכויי ערעורו "טובים ביותר". לטענתו, הגיש המשיב בבית המשפט המחוזי סיכומי תשובה ללא קבלת רשות ובית המשפט לא החליט להוציאם ודי בכך, לדעתו, כדי לבטל את פסק הדין. לעצם העניין טוען הוא כי, שלא כקביעתו של בית המשפט המחוזי, הוא אוחז כשורה בשיק ולפיכך היה על בית המשפט לדחות את טענות ההגנה של המשיב. עוד טוען הוא, כי ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי הם שגויים. המבקש מוסיף וטוען, כי יהיה זה מן הנמנע או קשה ביותר להיפרע מן המשיב אם יזכה בערעורו, מחמת מצבו הכלכלי של האחרון. עוד מציין הוא, כי עיכוב הביצוע אינו מבוקש לפרק זמן ארוך, שכן הערעור קבוע לשמיעה ביום 5.11.03.

כנגדו טוען המשיב, כי "סיכויי הערעור להתקבל הינם קלושים ביותר" וכי "פסק הדין מבוסס על אדני משפט מוצקים ועל קביעות עובדתיות שלא ניתן לשנותן". עוד טוען הוא, שאין יסוד לטענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי וכי "אין בתצהירו של המבקש כל ראיה לטענתו כי הסיכויים קלושים לגבות בחזרה את הסכום שנפסק". לטענתו, הבקשה לעיכוב ביצוע נועדה להטרידו ולסייע בידי המבקש להתחמק מתשלום חובו.

3.דין הבקשה להדחות.

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). מקובל עלינו, כי אין לסטות מכלל זה אלא אם מתקיימים מספר תנאים: למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור; יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו החלטתי בע"א 4234/02 דולב נ' נאמן (טרם פורסם) והאסמכתאות שם; ובע"א 9512/02 קופת חולים כללית נ' דאנה (טרם פורסם); לענין היחס בין השיקולים ראו החלטותי בע"א 4079/02 חלואני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (טרם פורסם) ובעע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב , פ"ד נו(2)163 והאסמכתאות שם).

יודגש כי, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין ( ב"ש 5/88 גורן נ' מחסני ערובה, פ"ד מב(1)755; בש"א 216/89

אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מג(2) 172, 174; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5)403, 406-405; ע"א 6197/00 פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי

בנצרת, אהרון אמינוף , תקדין עליון 2000(3) 2319;

ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור

(טרם פורסם)); ועל אחת כמה וכמה כשהחיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט (עע"ם 790/02 קריספיל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת

(טרם פורסם); וע"א 9304/02 Jet Aviation Components & Aircraft Intrrnational Inc נ'

Offshore Aviation Holdings Ltd

) טרם פורסם)).

4.סיכויי הערעור שלפנינו קלושים. כידוע, טענות שמטרתן לשנות ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מעדים, או השגות על קביעות של מהימנות, אין בהן, בדרך כלל, כדי לבסס סיכויים לכאוריים טובים בערעור (ראו דברַי בע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם) ובע"א 4234/02 הנ"ל). טענותיו והשגותיו של המבקש הן כאלה. זאת ועוד, ואף זאת כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות (ראו ע"א 733/87 חייט נ' ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ, פ"ד מג(4)768; ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר- מכון תערובת בבאר יעקב- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, תקדין עליון 99(2) 1300; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה)544-543).

כמו כן לא הונחה תשתית מספקת לטענה כי לא יהיה בכוחו של המשיב להשיב למבקש את הסכום שישלם לו אם יזכה בערעורו. כל שנאמר בתצהירו של המשיב לענין זה הוא, כי "למיטב ידיעתי ואמונתי סיכויי החזרת הסך 25,000 ₪ מהמשיב הם קלושים ביותר, באם יתקבל הערעור והסכום יבוטל, כי למיטב ידיעתי המשיב לא שילם לאחי דמי שכירות למשך 6 שנים, סכום המגיע ל-216,000 דולר---". טענה זאת הוכחשה בתוקף על ידי המשיב שכפר בכך שהוא חייב לאחיו של המבקש דמי שכירות בסכום הנקוב.

5. הבקשה נדחית.