ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ. יוסף מנשה

1.המבקש והמשיב מס' 1 (להלן – "המשיב") הם בעלים משותפים של מקרקעין שעליהם בנוי המוסך שבבעלות החברה, המשיבה מס' 2 (להלן – "המוסך"), והם בעלי המניות והדירקטורים היחידים בה. המשיב דרש מן המבקש "את סגירת המוסך באופן מיידי", אולם הלה המשיך להפעילו במשך 14 חודשים בניגוד לדרישתו של המשיב. המשיב הגיש תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקש למתן חשבונות, לשלם לו את הרווחים שהפיק מהפעלת המוסך וכן דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשה במקרקעין בתקופה זאת. בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (כבוד השופט ג' קלינג), בפסק דינו מיום 27.7.00, הורה למבקש ליתן למשיב חשבונות בגין ניהול המוסך במשך תקופת 14 החודשים. בפסק דין משלים מיום 18.8.03, דחה את תביעתם של המשיבים, אולם חייב את המבקש לשלם למשיב את הוצאות ההליך ושכר טרחת עורך דין בסכום של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כדי להביע את מורת רוחו מכך שלא המציא חשבונות כפי שהורה. בהחלטתו מיום 29.10.03, דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה), את בקשתו של המבקש לעכב את ביצוע החיוב בהוצאות שבפסק הדין.

המבקש מערער על החיוב בהוצאות שבפסק הדין ובגדר הערעור מבקש הוא לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מיום 10.11.01, הוריתי למשיבים להשיב על בקשתו של המבקש וכן הוריתי לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בבקשה. המשיבים השיבו על הבקשה. המבקש השיב, מבלי שנתבקש, על תשובת המשיבים. המשיבים השיבו – מבלי שנתבקשו אף הם – על תשובת המבקש.

2.בבקשתו שלפני טוען המבקש כי "קיים סיכוי טוב" שערעורו יתקבל. לטענתו, משנדחתה התביעה נגדו זכאי הוא כי ייפסקו הוצאות לטובתו ולא לחובתו. עוד טוען הוא, כי אינו "האחראי על החוסרים בהנהלת החשבונות אשר מנעו את הכנת החשבונות--- וכי על פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט הנכבד קמא עולה בבירור שהסיבה לחוסרים הקיימים כיום בהנהלת החשבונות של החברה הינה אך ורק באחריות המשיב". כמו כן טוען הוא, כי אפילו "יש מקום לביקורת כלפיו, הרי שלכל היותר היה מקום, אולי, לדחות את התביעה נגדו בלא לזכותו בהוצאות". המבקש מוסיף וטוען, כי הנזק שייגרם לו אם לא יעוכב פסק הדין הוא בלתי הפיך, מחמת מצבו הכלכלי החמור של המשיב; שעל כך מעידה בקשתו של המשיב לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט משום ש"הגיע לפת לחם והתרושש".

כנגדו טוענים המשיבים, כי "למבקש אין סיכוי בערעור שהגיש בתיק זה--- משום שד"ר קלינג בפסק דינו המשלים מטיל במפורש את האחריות לאי-ניהול החשבונות – על המבקש, ומאשים אותו בכך שלא הגיש חשבונות כראוי--- בנסיבות אלה מצא לנכון השופט לחייב את המבקש בתשלום הוצאות-משפט על ניהול המשפט שבו נמנע המבקש מלהציג חשבונות נאותים במשך 13 שנה". אשר לטענה בדבר מצבו הכלכלי החמור, טוען המשיב כי היא "אווילית", שכן "כל המשפט הוא סביב המוסך והקרקע עליו ששווים מליונים – ושייכים לשני הצדדים במשותף – אז יש בהחלט למבקש מהיכן להפרע" וכי "הסתמכות המבקש על 'חוסר יכולתו' כביכול של המשיב מתעלמת מכך שחלפו מאז הגשת התביעה 13 שנים – ומצבים כספיים משתנים במשך הזמן". המשיב מוסיף וטוען כי הפקיד פקדון בסך 30,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקש בערעור שהגיש מצדו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.דין הבקשה להדחות.

הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לענין זה נאמר, כי:

"צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע בעד מי שזכה בדין ליהנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור, כשהיא לעצמה, אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על-פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש כי בית המשפט לערעורים ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 670).

מקובל עלינו, כי אין לסטות מכלל זה אלא אם מתקיימים מספר תנאים: למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור; יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל; ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון (ראו החלטותי בע"א 4234/02 דולב נ' נאמן , תקדין עליון 2002(2) 399; ובע"א 9512/02 קופת חולים כללית נ' דאנה , תקדין עליון 2002(4) 250 והאסמכתאות שם).

יודגש, כי כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין ( ב"ש 5/88

גורן נ' מחסני ערובה , פ"ד מב(1)755; בש"א

216/89

אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד ,

פ"ד מג(2) 172, 174;

בש"א

8240/96

חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5)403, 406-405; ע"א 6197/00

פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף , תקדין עליון 2000(3) 2319; ע"א 8939/01

חפציבה בע"מ נ' אביצור , תקדין עליון 2002(1) 156);

ועל אחת כמה וכמה כאשר החיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט (עע"ם 790/02 קריספיל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית גת , תקדין עליון 2002(1) 152;

ע"א 9304/02 Jet

Aviation Components & Aircraft Intrrnational Inc נ' Offshore Aviation Holdings Ltd , תקדין עליון 2002(3) 2941; ע"א 955/03

ארביב נ' שאולי, תקדין עליון 2003(2) 2049).

4.כידוע, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסיקת הוצאות ומכאן שסיכויי הערעור נמוכים, ואולי אף קלושים

(ראו ע"א 733/87

חייט נ' ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ , פ"ד מג(4)768; ע"א 419/97

בנק הפועלים בע"מ נ' שפע בר- מכון תערובת בבאר יעקב- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ , תקדין עליון 99(2) 1300; י' זוסמן

סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, תשנ"ה)544-543). ומה יפים לכאן דברי השופט ח' כהן, שלא נס ליחם עד היום:

"לאחרונה מוצף בית-משפט זה בערעורים על הוצאות בלבד. לא הועילו הדברים שנאמרו ונשנו מפי שופטי בית-משפט זה פעמים רבות, שערעורים אלה אינם רצויים: 'אין זה מדרכו של בית-המשפט לערעורים להתערב בשיקול-דעתו של בית-משפט קמא, ובמיוחד לא בקלות יענה בית-משפט לערעורים לערעור המתייחס להוצאות בלבד' --- ואזהרה זו השמיע בית-משפט זה הלוך והזהר - מאז ע"א 44/53 א.צ. ברנוביץ בע"מ נ' צימרמן , פ"ד ח 1245 ועד היום --- היטב התנקם בו בבית-משפט זה רוחב לבו, שביטל את ההלכה שהיתה רווחת בתקופת המנדט, שלפיה לא היה בפסיקת ההוצאות בלבד משום עילה לערעור --- ואם תימשך המגמה הנוכחית להציף בית-משפט זה בערעורים על הוצאות, מצדי אציע שנשקול אם פיקוח עבודתנו השיפוטית - בחינת פיקוח נפש השיפוט - אינו מצדיק ומחיב החזרת ההלכה המנדטורית על כנה --- הלכה פסוקה היא, כשבית-המשפט אינו מפרט את השיקולים לפסוק את אשר פסק לענין ההוצאות, לא יהרהר בית-המשפט שלערעור בדרך כלל אחרי מידותיו ושיקוליו--- קל וחומר כשבית-המשפט מפרט ומסביר את שיקוליו והם נמצאו סבירים, ושום טעות משפטית אינה מתגלית על פניהם" (ע"א 286/78 פיוניר קונקריט (ישראל בע"מ) נ' א' אנקרליקן קונטרקטינג אנד פיננס א.ס. , פ"ד לג(1) 547, 549-548 [ההדגשה שלי – י' ט']).

גם בפרשה שלפנינו נימק בית המשפט המחוזי את החיוב בהוצאות שהטיל על המבקש. בית המשפט קבע כי האחריות לליקויים בהנהלת החשבונות של המוסך רובצת לפתחו של המשיב וכי בהעדר "הנהלת חשבונות מסודרת--- התוצאה, שאין דעתי נוחה ממנה, היא שבנסיבות העניין אין התובע [המשיב – י' ט'] יכול להפיק תועלת מזכייתו בצו למתו חשבונות. הדרך היחידה ליתן ביטוי למורת רוחי בענין זה היא בחיוב הנתבע [המבקש- י' ט'] בהוצאות ההליך, למרות שאני פוסק לטובתו לגופם של דברים".

5.גם טענתו של המבקש בדבר הנזק הצפוי לו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, אינה יכולה לעמוד לו. על כך אמרתי בפרשה אחרת:

"שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מר כז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע" (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163, 167; ע"א 4079/02

חלואני נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה , תקדין עליון 2002(2) 1022 ).

אפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים – ואינני סבור כך - הנה לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע. המבקש סומך את טענתו על מצבו הכלכלי של המשיב לפני 13 שנים, אך לא הביא ראיות בדבר מצבו הכלכלי של המשיב היום. לעומתו, הצביע המשיב על כך שהפקיד לא מכבר פקדון בסך 30,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקש בערעור שהגיש מצדו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן על זכויות הבעלות שלו במחצית המקרקעין. לא הונחה, אפוא, תשתית מספקת לטענה כי לא יהיה בכוחו של המשיב להשיב למבקש את הסכום שישלם לו אם יזכה בערעורו.

6.סיכומו של דבר, לא מצאתי טעם מספיק המצדיק את עיכוב הביצוע. הבקשה נדחית. הצו לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן בהחלטתי מיום 10.11.01 מתבטל.