עע"מ 6198/15 חברת מחצבות ורד בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת י' שיצר ), ב-עת"מ 40013-10-14, בגדרו נדחתה עתירתם של המבקשים נגד החלטת המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן בכינויה זה, או: הרשות ) – להעביר למשיב 2, עו"ד יעקב פינק, מסמכים הנוגעים למבקשות, בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע ).

אביא להלן את הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשות הן חברות הרשומות בישראל. המבקשת 1, חברת מחצבות ורד בע"מ, היא בעלת הרשאה להפעיל את מחצבת ורד-עירון ואת מחצבת זנוח. המבקשת 2, שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ, עוסקת בתחום הבניה, הפיתוח והתשתיות, ומפעילה מחצבות שונות בארץ, באופן ישיר וכן באמצעות חברות אחרות, בכפוף להוראות הדין, ובהתאם להחלטות רשות מקרקעי ישראל וגורמי השלטון המוסמכים.

3.

בתאריך 01.04.2014 רשות מקרקעי ישראל פנתה למבקשות ועדכנה אותן כי במשרדיה התקבלה בקשה לקבלת מידע הנוגע למחצבות אותן הן מפעילות, וזאת בהתאם לסעיף 13 ל חוק חופש המידע , אך הרשות סירבה לתת להן מידע באשר לזהות הפונה. לאחר מכן הרשות הודיעה למבקשות כי הפונה חזר בו מבקשתו ולכן הבקשה נדחתה.

4.

בתאריך 27.05.2014, הוגשה ל רשות בקשה נוספת, באשר למידע הנוגע למחצבות שהמבקשות מפעילות. גם הפעם סירבה הרשות לתת למבקשות מידע אודות זהות הפונה, ואולם בסופו של דבר נמסר כי גם הפעם הפונה חזר בו מבקשתו.

5.

בתאריך 08.07.2014, הוגשה ל רשות בקשה שלישית לקבלת מידע. בבקשה זו ביקש הפונה מידע בנוגע להסדרים ולהסכמים של המבקשות להפעלת המחצבות, פרוטוקולים והחלטות, מסמכים שהוגשו מטעם המבקשות, חוזי הרשאה לחציבה, ריכוז הסכמים ורישיונות שימוש במחצבות שבבעלות המדינה, ודיווח על הפרה או על חשד להפרה של תנאי ההרשאה במחצבות אלה.

הבקשה האמורה התקבלה , ו הרשות הורתה כי יועברו לידיו של המשיב 2 מסמכים לפי חוק חופש המידע , וביניהם: מסמכים הכוללים את ההסדרים שבין הרשות לבין המבקשות, ובהם מידע המפרט את המאפיינים הייחודיים של המחצבות אותן מפעילות המבקשות.

6.

כנגד החלטת הרשות הנ"ל – המבקשות הגישו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובמסגרתה טענו כי הרשות שגתה בכך שהורתה להעביר למשיב 2 את המידע שביקש, וזאת נוכח האמור בסעיף 9(ב)(6) ל חוק חופש המידע ,

לפיו אין לגלות מידע שהוא סוד מסחרי, או ציבורי, או מידע בעל ערך כלכלי שפרסומו עשוי לפגוע פגיעה ממשית בערכו. בתוך כך, המבקשות טענו כי גילוי המידע יפגע באינטרס הכלכלי שלהן בצורה "ממשית", שכן בחומר שימסר למשיב 2, מצוי מידע המפרט את המאפיינים הייחודים של המחצבות, ממנו ניתן ללמוד על תוכניותיהן הכלכליות והמסחריות של המבקשות, על קצב כריית המחצבות, על עתודות החומר במחצבות, על עלויות החציבה, ועוד.

7.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתן של המבקשות . בפתח פסק הדין, צוין כי העתירה לוקה בשיהוי – על פי האמור בתקנות 3 ו-4 ל תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. עוד נקבע כי בעניינן של המבקשות מתקיימים גם השתק פלוגתא ומניעות כתוצאה ממעשה בית דין, שכן טענותיהן של המבקשות כבר התבררו לגופן ב-עת"מ 54978-01-11 (להלן: העתירה הישנה ).

להשלמת התמונה אציין כי ערעור שהגישו המבקשות לבית משפט זה כנגד פסק הדין בעתירה הישנה (עע"מ 4658/11) נמחק בתאריך 4.11.2012, לבקשת בעלות הדין שם, וזאת בהתאם לפשרה שהושגה בין הצדדים.

8.

לגופו של עניין – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי אין ממש בטענות המבקשות באשר לפגיעה בסודותיהן המסחריים, בציינו כדלקמן:

"במקרה דנן מדובר בקרקע של המדינה ולעותרות יש רק זכויות שימוש בקרקע כמחצבות. המידע הנוגע לקרקעות אלה אינו מידע פרטי של העותרות. המידע המבוקש עוסק בנתונים של המחצבות שהקרקע שלהן כאמור בבעלות המדינה, כך שהן משאב ציבורי ולכן אין עסקינן בנתונים כלכליים או בסוד מסחרי, או שיטות מיוחדות של העותרות עצמן, שהופכות לרכושן. מכל מקום, העותרות לא פרטו ולא הפנו לשיטות או מחקרים שהן עצמן פיתחו, שעשויות להיחשף". (ראו: עמ' 6 לפסק הדין)

עוד נקבע, כי מאחר והמידע מושא העתירה הוא בעל אופי ציבורי מובהק, מתוקף תכליתו של חוק חופש המידע , ומתוקף חובת הנאמנות ש הרשות חבה בה כלפי הציבור – המידע המבוקש אינה חוסה תחת ההגדרה של "סוד מסחרי". בית המשפט הוסיף כי כאשר גוף עסקי-פרטי מתקשר בחוזה עם רשות ציבורית, הוא צריך לקחת בחשבון כי המידע והנתונים, ככל שהם נוגעים למשאב הציבורי, אמורים להיות גלויים לעיני הציבור מעצם היותם משאב ציבורי. עוד צוין, בהקשר זה, כי כאשר הקרקע שייכת למדינה – הפוטנציאל שלה, דהיינו סוג האבן ומבנה שכבות הקרקע אינם בגדר ידע, או סוד בלעדי של המבקשות. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד, ציין כי "אין האמור חל על מידע שגורם עסקי ייצר או פיתח במחקרים שיזם בעצמו".

בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בנוסף, כי המידע, מושא העתירה, אינו בגדר סוד מסחרי, בשים לב לכך שהמידע הוצג בוועדת התכנון, כאשר המבקשות נדרשו לרישיונות חציבה, ואף המפקח על המכרות במשרד האנרגיה פרסם מידע בעניין טיב המחצבות.

9.

בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וציין כי האינטרס הציבורי במניעת מונופול ולשימוש הוגן ושוויוני במשאבים ציבוריים, מוביל אף הוא לתוצאה כי יש לחשוף את המידע האמור. בהמשך נקבע כי גם בהתאם לרציונאל של תקנות חובת מכרזים, התשנ"ג-1993, וגם מתוקף

חוק חופש המידע – אין להגביל את זכות העיון והגילוי המידע לציבור הנוגע למחצבות שהן משאב ציבורי.

עוד נקבע, כי המבקשות לא הראו כיצד גילוי המידע עלול לפגוע "פגיעה ממשית" באינטרס כלכלי, מסחרי או מקצועי שלהן, וכי עצם העובדה שמתחרים שלהן עשויים להיות מעוניינים במידע – אינה הופכת מידע זה לרכושן של המבקשות.

לפני סיום, בית המשפט המחוזי הנכבד ציין עוד כי על אף שפורסם כי המשיב 2 הסתבך לכאורה בפלילים וסגר את משרדו, לא ניתן לומר שפעילותו, בעת הגשת הבקשה, איננה משרתת את האינטרס הציבורי וטובתו. לבסוף נקבע כי: "במאזן השיקולים, תחרות חופשית על נכסי המדינה היא שיקול מכריע שבנסיבות העניין גובר על השיקולים של מיהות מבקש המידע" (ראו: עמ' 10 לפסק הדין).

10.

מכח כל האמור לעיל – בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את עתירתן של המבקשות, והורה על עיכוב ביצוע כל פסק הדין ( למעט החלק הנוגע לתשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים), לצורך הגשת ערעור .

11.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה – הוא הערעור שלפני. לצד הודעת הערעור עתרו המבקשות גם לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. הבקשה לעיכוב ביצוע לוותה בכתב התחייבות עצמית, חתום על ידי המבקשות, לפיו הן מתחייבות לפצות את המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם כתוצאה מצו עיכוב הביצוע, אם ינתן. לאחר ההגשה –ביקשתי תגובה לבקשה שבכותרת, וכן הוריתי על סעד ארעי לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר העברת המידע, מושא הערעור, לידי המשיב 2, עד להחלטה אחרת.

טענות המבקשות

12.

בתמצית, המבקשות טוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן דחיית בקשתן לעיכוב ביצוע, פירושה העברת המסמכים לידי המשיב 2, כך שהערעור יתייתר, למעשה. בהמשך לכך, המבקשות טוענות כי לא ייגרם נזק משמעותי למשיב 2 אם ינתן הסעד המבוקש. עוד נטען, כי גילויו של המידע, מושא הבקשה, עלול לגרום לפגיעה ממשית באינטרס כלכלי של המבקשות, בשים לב לכך שמדובר בבקשה שלישית במספר, וכי המבקש מסרב לחשוף את זהות לקוחותיו ואת מניעיהם. לעניין סיכויי הערעור, המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בקביעתו כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן החלטתה של הרשות באשר למסירת המידע למשיב 2, ניתנה רק בחודש ספטמבר 2014, ולא כפי שצוין בפסק הדין. נטען בנוסף, כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת קבע כי מתקיים "השתק פלוגתא" נוכח פסק הדין בעתירה הישנה, שכן, לשיטתן של המבקשות, מדובר בשני מקרים שונים בתכלית. לפיכך, המבקשות טוענות כי יש להיעתר לבקשתן לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד עד להכרעה בערעור.

תגובת המשיבים

13.

בתגובתה, המשיבה 1 מסרה כי אין לה התנגדות לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ככל שהוא נוגע למסירת המידע, מושא הערעור, וזאת כדי שלא לייתרו.

14.

המשיב 2, מנגד, מתנגד לבקשה. לטענתו סיכויי הערעור נמוכים, ובעניין זה המשיב 2 סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

אשר למאזן הנוחות

– המשיב 2 טוען כי המבקשות לא פירטו מהו הנזק אשר לטענתן ייגרם להן מחשיפת המידע. מכל מקום, לשיטתו של המשיב 2, באם ערעורן של המבקשות יתקבל, הוא ישיב את כל המידע שימסר לו – לידי הרשות , מבלי לעשות בו שימוש שעשוי לחשוף את המידע לציבור הרחב, ובכך תמנע כל פגיעה אפשרית במבקשות. המשיב 2 מוסיף וטוען כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של כשנתיים, וכעת, המבקשות מנסות, לטענתו, "להרוויח זמן נוסף" ולעכב את העברת המידע. בהקשר זה, טוען המשיב 2, כי עיכוב במסירת המידע משהה את בחינת האפשרות לנקוט בהליכים שמטרתם קידום אכיפה אזרחית בתחום הגנת הסביבה.

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים לה, ובחומר שצורף אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה

להתקבל.

טעמי לכך יובאו מיד בסמוך.

16.

הלכה היא כי

בהגשת ערעור על פסק הדין אין כדי להצדיק, כשלעצמה, את עיכוב ביצועו, ובעל דין אשר ניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו באופן מיידי. עם זאת בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע בהתקיימותם של שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש (השוו: עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' וייס (12.05.2015) (להלן:

עניין וייס )). המדובר בתנאים מצטברים, אך מתקיים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" – ככל שמאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי יותר לטובת המבקש, כך נטל השכנוע בדבר סיכויי הערעור – פוחת, ולהיפך ( עע"מ 3908/11 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט נ' עיתון "דה מרקר" באמצעות עיתון הארץ בע"מ (12.7.2011) (להלן: עניין "דה מרקר" ) ; עניין וייס , פיסקה 14). עוד נפסק, כי במסגרת מאזן הנוחות יש לבחון

האם ביצוע מיידי של פסק הדין יביא לנזק בלתי הפיך, במובן זה שלא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ''ד נח(2) 301, 304 (2003); ע"א 3416/13 טל-יד מצויינות בשירות בע"מ נ' וויזקום תקשורת בע"מ , פיסקה 8 (17.7.2013)).

יתר על כן, במקרים בהם התבקש עיכוב ביצוע בנוגע למסירת מידע על-פי חוק חופש המידע – נטיית בית המשפט היא לקבל את הבקשה, בשים לב לכך שמסירת המידע יוצרת מצב בלתי הפיך, כך שהערעור עלול להפוך לתיאורטי ( עניין "דה מרקר" , פיסקה 16 וההפניות שם; עע"מ 4886/14 הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ , פיסקה 7 (11.8.2014) (להלן: עניין הנתיב המהיר ); עע"מ 3473/14 החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ נ' השבוע באשדוד בע"מ (19.6.2014)).

17.

אלה הם פני הדברים במקרה שבפני. אמנם אין להתעלם מההשלכה של עיכוב הביצוע על המשיב 2, אך קושי זה יכול להיפתר, ולוּ בחלקו, על-ידי שמיעה מהירה יחסית של הערעור, כמפורט בפיסקה 20 שלהלן, ובשיפוי המשיב 2, מכח כתב ההתחייבות שהפקידו המבקשות – ככל שערעורן של המבקשות ידחה ויוכח נזק שיגרם למשיב 2.

18.

בשל נטייתו של מאזן הנוחות לטובת המבקשות, באופן זה שמסירת המידע הוא "בלתי הדיר", אינני נדרש כעת לסיכויי הערעור, והמותב שידון בערעור הוא שיכריע בדברים. אציין רק כי חלק מטענותיהן של המבקשות אינן מכוונות נגד קביעות שבעובדה, כי אם נגד מסקנות וקביעות שבמשפט, אשר לגביהן נחלש ממילא כוחו של כלל אי ההתערבות (ראו: רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים , פ"ד נו(5) 779 (2002);

עניין הנתיב המהיר , פיסקה 8).

19.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה מתקבלת . ניתן בזאת צו לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד – עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין – לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

20.

המזכירות מתבקשת לבדוק את האפשרות לקבוע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.