עע"מ 9352/16 וועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה נ. אלבר ציי רכב בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) ב-עת"מ 2983-04-16 מתאריך 01.11.2016, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת (להלן: ועדת הערר ) על פסק-דין זה.

אביא להלן בתמצית את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המשיבה 1, העוסקת בהחכרת כלי רכב ומכירתם (להלן: אלבר ), שוכרת מקרקעין בשטח של כ-15 דונם, הידועים כמגרש 72 בגוש 6801, חלקה 14 (להלן: המקרקעין ), המצויים בבעלותו של המשיב 2, ובתחום סמכותן התכנונית של המשיבה 3, ושל ועדת הערר .

3.

בתאריך 20.10.2014 אלבר הגישה למשיבה 3 בקשה ביחס למקרקעין , שעניינה: "גידור השטח והצבת מבנים יבילים בשטח של 185.63 מ"ר, למגרש למכירת מכוניות" (להלן:

בקשת ההיתר ). בחלוף המועד לקיום דיון ב בקשת ההיתר

–

אלבר הגישה ערר במסגרתו ביקשה להורות למשיבה 3 לקיים דיון ב בקשת ההיתר . משלא נענתה, אלבר אף הגישה עתירה מנהלית (עת"מ 52780-05-15) בבקשה לסעד זהה. נוכח העובדה שלאחר מכן נקבע מועד לדיון של המשיבה 3 ב בקשת ההיתר – הערר והעתירה הנ"ל נמחקו.

4.

בתאריך 21.07.2015 המשיבה 3 החליטה לדחות את בקשת ההיתר של אלבר . בתאריך 27.08.2015 אלבר הגישה ערר על החלטה זו ל וועדת הערר , ובתאריך

14.01.2016 ועדת הערר דחתה את הערר, בין היתר מן הטעם ש בקשת ההיתר איננה תואמת את תב"ע ח/152/3 שאושרה בשנת 2009 ואת תכנית בנין עיר ח/152/3/א' החלות על המקרקעין (להלן: התכניות ) .

5.

בתאריך 03.04.2016 אלבר

עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד כנגד החלטת ועדת הערר על דחיית הערר שהוגש מטעמה , ובתאריך 01.11.2016 בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד קיבל את העתירה במובן זה שהורה על החזרת הדיון ל וועדת הערר , כדי שזו תדון באפשרות ליתן ל אלבר היתר בניה לתקופה מוגבלת של שנתיים. בית משפט לעניינים מינהליים הנכבד נימק את הכרעתו האמורה, בין היתר, בכך שאחת התכניות נכנסה לתוקף עובר למועד הגשת בקשת ההיתר ; בכך שה פיתוח הסביבתי שעליו מורות התכניות – טרם החל, וכן בכך שבמקרה דומה (להלן: עניין לודז'יה ) – המשיבה 3 נתנה היתר זמני של חמש שנים. עם זאת, בפסק הדין צוין כי ההכרעה להחזיר את הדיון ל וועדת הערר ולא לקבוע תוצאה סופית נבעה:

"בין היתר בשל העובדה שבמהלך הדיון הוברר, כי העותרת (היא אלבר – ח"מ ) עשתה דין לעצמה, הקימה את המבנה והחלה לנהל את עסקה בנכס, ללא היתר, ואף הוגש נגדה בשל כך כתב אישום לבית המשפט" (ראו: עמ' 7 לפסק-הדין).

6.

בתאריך 01.12.2016 ועדת הערר הגישה לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד ולצדו את הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

7.

ועדת הערר טוענת כי הסיכויים שערעורה יתקבל – גבוהים, שכן לשיטתה, בהכרעתו של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד נפלו פגמים רבים. כך, למשל, ועדת הערר טוענת כי בית המשפט לעניינים מנהליים הנכבד שגה בכך שהסתמך על ההסכמה שהושגה ב עניין לודז'יה , וזאת בשל השוני הקיים בין נסיבות המקרים, ובעיקר מכיוון שבחלוף הזמן מעת שנפסק עניין לודז'יה לבין המקרה דנן התחוור למשיבה 3 כי החלטתה ב עניין לודז'יה היתה שגויה. ועדת הערר גם טוענת כי בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד שגה בקבעו כי ניתן לשקול ליתן היתר שאיננו תואם את המצב התכנוני החל על המקרקעין שלגביהם מתבקש ההיתר. בנוסף לכך נטען כי בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד שגה גם בכך שלא נתן את המשקל הראוי לעובדה ש אלבר פעלה בלא היתר כדין.

לעניין מאזן הנוחות ועדת הערר טוענת כי קיומו של דיון חוזר ב וועדת הערר עלול לסכל את בירור הערעור ולהפכו לעיוני. נוכח האמור ועדת הערר גורסת כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד, עד למתן הכרעה בערעור.

8.

אלבר טוענת מנגד, כי סיכוייו של הערעור להתקבל נמוכים. לטענת אלבר די בכך שב עניין לודז'יה המערערת עצמה אישרה את ההיתר הזמני שניתן שם, על אף היותו נוגד כביכול הוראות של תכנית החלה על המקרקעין, מושא ההיתר, בכדי לדחות את טענותיה של ועדת הערר בערעור. מעבר לכך לטענת אלבר , מדובר בערעור מוקדם, שכן הכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד לפיה הדיון יוחזר ל וועדת הערר –מתירה למעשה את שיקול הדעת בידיה של ועדת הערר , ועל כן, לשיטת אלבר , ראוי היה להמתין לקיומו של הדיון בפני ועדת הערר .

אלבר טוענת לבסוף כי ועדת הערר לא הציגה כל ראיה בנוגע לנזק כלשהו, אשר עלול להיגרם מיישום פסק הדין. נוכח זאת אלבר סבורה כי גם מאזן הנוחות וגם סיכויי הערעור מטים את הכף לטובת דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שצורף אליהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה – להתקבל . נימוקי להחלטה זו יובאו מיד בסמוך.

10.

לבעל דין שניתן פסק הדין לטובתו קיימת זכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ולפיכך הכלל הוא שעצם הגשת ערעור על פסק-דין לא תעכב ברגיל את ביצועו (ראו: תקנה 42 ל תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 ). עם זאת בית המשפט רשאי לחרוג מן הכלל האמור ולהורות על עיכוב ביצוע, וכך יעשה, על פי רוב, מקום בו מתקיימים שני השיקולים הבאים :

האחד – שסיכויי ההצלחה של הערעור שהגיש טובים, ו השני – שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, במובן זה שביצוע מידי של פסק הדין יגרום לנזק בלתי הפיך, כאשר בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור טובים יותר – ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך (ראו: עע"מ 7784/09 דקור רהיט (2000) בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז (27.07.2010); עע"מ 6101/09 אדם טבע ודין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (21.09.2010); עע"מ 2668/15 מדינת ישראל נ' וייס (12.05.2015); עע"מ 6198/15 חברת מחצבות ורד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל , פיסקה 16(14.02.2016); ועיינו: אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי (כרך VI ) 309-308 (2011) (להלן: שרגא ושחר )).

11.

בענייננו, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, ועל אף שטענתה של אלבר כי מדובר בערעור מוקדם ראויה להישמע – נראה כי סיכויי הערעור אינם נמוכים, ולו מן הטעם שבית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד התערב בהחלטתו בשיקול התכנוני (השוו: עע"מ 9158 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ (18.02.2010) (להלן:

עניין השמורה )).

12.

זאת ועוד – כאשר מי שמבקש עיכוב ביצוע פסק דין הוא גוף ציבורי המופקד על שמירת האינטרס הציבורי – בגדר "מאזן הנוחות" בית המשפט רשאי לשקול גם את האינטרס הציבורי ואינטרסים של צדדים שלישיים (ראו: ע"א 1900/13 המועצה האזורית רמת נגב נ' נחום (05.05.2013) (להלן:

עניין נחום ); עע"מ 7344/16 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (11.11.2016) (להלן: עניין ירושלים ).

13.

במקרה דנן דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין תביא להתנהלותם של הליכים מקבילים, דבר שעלול ליצור

בעיות משפטיות מורכבות, למשל עקב הסתמכות על החלטת רשות התכנון ככל שזו תינתן לפני ההכרעה בערעור (ראו:

עע"מ 3542/11 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' המועצה המקומית ערערה (06.06.2011);

עניין ירושלים ). מעבר לכך, התכנסות ועדת הערר עלולה להפוך את הדיון בערעור דכאן לעיוני, ולמעשה נראה כי די היה בכך כדי לקבל את הבקשה (ראו:

עע"מ 6605/10 ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית נ' ספיר את זוהר (26.10.2010);

עניין השמורה ; עניין ירושלים )).

14.

נוכח כל המקובץ – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת , ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד מעוכב עד להכרעה בערעור. יחד עם זאת, המזכירות מתבקשת לבדוק את האפשרות לקבוע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי יומן. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.