עע"מ 1846/18 הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור נ. החברה להגנת הטבע

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 23862-10-17 עד להכרעה בערעור.

1.

המבקשת 1 היא הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (להלן: הוותמ"ל או הוועדה ), הפועלת מכוח החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת השעה), התשע"ד-2014 (להלן: חוק הוותמ"ל ). חוק הוותמ"ל נועד לקדם תכניות בניה לדיור בהליך מקוצר, ביחס לקרקעות שהוכרזו על ידי הממשלה או ועדת שרים כעל מתחמים מועדפים לדיור. בהתאם להוראות סעיף 3(א) לחוק, הוכרז מתחם מעלות צוריאל המצוי בתחומי הרשות המקומית מעלות תרשיחא כמתחם מועדף לדיור, והוחל קידום התוכנית בוותמ"ל.

2.

ביום 16.8.2017 דנה ועדת המשנה להתנגדויות של הוותמ"ל בהתנגדויות שהוגשו כנגד התוכנית, ביניהן בהתנגדותה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ). בהמשך, החליטה מליאת הוועדה לאשר את תוכנית תמל/1057 – מתחם צוריאל – מעלות תרשיחא (להלן: התוכנית ). כנגד החלטה זו נסבה עתירתה של המשיבה בבית משפט קמא.

3.

המשיבה העלתה מספר טענות כנגד אישור התוכנית בוועדה, כאשר טענתה העיקרית הצריכה לענייננו היא כי היה על הוועדה לבחון אם מתקיימים התנאים המיוחדים המצדיקים את הפעלת סמכויותיה החריגות, או שמא הליך אישור התוכנית היה צריך להתנהל במסגרת הליכי התכנון הרגילים. נטען כי אמנם סמכויות הוועדה קמות כאשר יש צורך דחוף בהוספה מהירה של יחידות דיור וכדי לענות על משבר דיור, אך במסגרת הדיון בתוכנית מושא העתירה לא הונחו בפני הוועדה מסמכים המבססים צורך כזה, וכי הועדה כלל לא דנה בשאלה אם ראוי שהתוכנית תקודם על ידה ולא על ידי מוסדות התכנון הרגילים.

4.

ביום 24.1.2018 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה וקבע כי לאורך כל שלבי ההחלטה הוותמ"ל לא דנה בשאלת התאמתה של התוכנית למטרות חוק הוותמ"ל, וזהו תנאי לסמכותה של הוועדה לפעול. נקבע כי כאשר המשיבה ערערה על סמכות הוועדה לדון בתוכנית קמה לוועדה חובה לדון בשאלת הסמכות, ומשלא קוים דיון כאמור דין החלטתה להתבטל מחמת חוסר סמכות. יתר טענות המשיבה כנגד אישור התוכנית נדחו. במישור האופרטיבי קבע בית המשפט כי "מן הראוי להחזיר את הדיון לותמ"ל, על מנת שיובאו בפניה טיעונים ונתונים בדבר התאמתה של התוכנית למטרות החוק", וכי ככל שיוחלט שהתוכנית אינה מתאימה לדיון לפי חוק הוותמ"ל, תועבר התוכנית להליכי תכנון רגילים. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה תינתן תוך 30 יום, ובהחלטה מאוחרת הוארך המועד עד ליום 11.3.2018.

5.

על פסק הדין הגישו הוותמ"ל ומשרד הבינוי והשיכון (להלן יחד: המבקשים ) ערעור, וסמוך לאחר מכן הוגשה הבקשה שלפניי.

6.

המבקשים עתרו לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, וציינו כי עד למועד שנקבע ליישום פסק הדין קבוע דיון בוותמ"ל רק ביום 7.3.2018. על כן, ביום 5.3.2018 הורתי על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט עת קבע כי החלטת הוותמ"ל ניתנה בחוסר סמכות, וכי אף לגופו של עניין לא קמה עילה להתערבות בהחלטתה המקצועית, שכן זו התקבלה בהתאם להוראות חוק הוותמ"ל ועל בסיס מכלול הטעמים שהוצגו לה.

נטען, בין היתר, כי אין חולק שהתכנית מביאה להגדלה מהירה של היצע יחידות הדיור, ובכך עונה על מטרת החוק כפי שמורה סעיף 1 לחוק הוותמ"ל; כי עולה מהמלצה של מנהלת מינהל התכנון ומחוות דעת מטעם מתכננת הוועדה כי התוכנית עולה בקנה אחד עם הדרישות המצויינות בחוק הוותמ"ל; וכי גם אם היה על הוותמ"ל לקיים דיון בו תבחן את התאמת התוכנית למטרות החוק, אי קיום דיון אינו משליך על שאלת הסמכות. לשיטתה של הוועדה, המטרה הקבועה בחוק הוותמ"ל – הגדלת היצע יחידות הדיור בישראל – נועדה לתת מענה למשבר הדיור בראייה ארצית ולא מקומית ואזורית גרידא. על כן, קביעתו של בית משפט קמא ממנה ניתן להסיק שאישור תוכנית לפי חוק הוותמ"ל יכול להיעשות אך ורק על בסיס נתונים הנוגעים לביקוש נקודתי ומקומי, יוצרת תנאי סף חדש לפעולת הוותמ"ל הנוגד את האמור בחוק. עוד נטען כי שגה בית המשפט בקביעתו ביחס לשלב בו ניתן להעביר תכנית המקודמת במסגרת הוותמ"ל להליכי התכנון הרגילים, והודגש כי כוונת המחוקק היתה להעניק לוותמ"ל שיקול דעת מצומצם בעניין זה. בשל כל האמור, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי למשיבה לא יגרם כל נזק אם יעוכב ביצוע פסק הדין ולא יתבצע דיון מחודש בוותמ"ל. המבקשים ציינו כי רשות מקרקעי ישראל אמנם החלה להיערך לשיווק הקרקע מושא התוכנית, אך ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, המדינה מתחייבת כי עד להכרעה בערעור לא יתבצעו פעולות שניתן לבצען רק מכוחה של תכנית תקפה. לטענת המבקשים קביעותיו של בית משפט קמא מעוררות קשיים עקרוניים ויישומיים, שכן ההליך אותו הורה בית המשפט לקיים אינו מתיישב עם הפרוצדורה הקבועה בחוק הוותמ"ל, ואף מטעם זה אין לערוך את הדיון בוותמ"ל. זאת ועוד, נטען כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין מכיוון שקיום הדיון בוותמ"ל עלול להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי וליצור קושי במימוש פסק דין לטובת המבקשים, ככל שהערעור יתקבל.

לצד זאת, ועל מנת שלא לעכב יתר על המידה את מימוש התוכנית, עותרים המבקשים לקביעת דיון מוקדם בערעור.

7.

בתגובה מטעמה הודיעה המשיבה כי היא מתנגדת לעיכוב ביצוע ההכרעה העקרונית בפסק הדין לפיה על הוותמ"ל לבחון אם התוכנית עולה בקנה אחד עם מטרות חוק הוותמ"ל על בסיס הנתונים הרלוונטיים שיובאו לפניה. בתמצית, המשיבה טענה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים ועיכוב ביצוע של הקביעה העקרונית בפסק הדין כמוהו כקבלת הערעור וריקון פסק דינו של בית משפט קמא מתוכנו. עם זאת, המשיבה לא התנגדה להארכת המועד לקיום הדיון בוותמ"ל וכך לשיטתה לא ייווצר קושי במימוש פסק הדין בערעור, ככל שזה יתקבל. כן מזכירה המשיבה כי קיימת האפשרות להורות על העברת הדיון בתוכנית למוסד תכנוני שאינו הוותמ"ל.

8.

בתגובה מטעם עיריית מעלות תרשיחא, המשיבה 2 (להלן: העירייה ), נטען כי אף שגם היא סבורה כי נפלו שגיאות בפסק הדין, אין להורות על עיכוב ביצועו. לטענת העירייה, קיום דיון נוסף במליאת הוותמ"ל לא יפגע בהליך הערעור, וכל החלטה שתתקבל בדיון לא תמנע את אפשרותה לתקוף את פסק הדין. מנגד, ככל שיוכרע כי התוכנית מתאימה לדיון בוותמ"ל, ניתן יהיה להמשיך ולקדמה. העירייה טענה כי היא החלה בפעולות לקידום התוכנית ועמדה לפרסם מכרז לפיתוח תשתיות באזור, ואלו עוכבו אך בשל הגשת העתירה; כי כסף רב הושקע בתוכנית על ידי העירייה והמדינה, ועיכוב נוסף יגרור הוצאות מיותרות; וכי הסכם גג עליו חתמה העירייה עם המדינה מחייב את שיווק הקרקעות בשנת 2018. נטען כי בנסיבות אלה, היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע תפגע באופן קשה ובלתי סביר בעירייה, ומאזן הנוחות נוטה לעבר קיום הדיון בוותמ"ל תוך שמירת כל טענות הצדדים.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

10.

הכלל הוא כי לבעל דין הזכות להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו. עם זאת, בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצוע פסק דין מקום בו סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב, כאשר בין שיקולים אלו מתקיים יחס של מעין 'מקבילית כוחות' (עע"מ 7961/12 הדים מכונים אודיולוגים בע"מ נ' שרותי בריאות כללית , בפסקה 19 (2.12.2012); עע"מ 8558/13 הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ' גולדשמיט , בפסקה 6 (30.1.2014); עע"מ 2147/17 אבנרי שאיבות בע"מ נ' נטע עופר עבודות ביוב ומים בע"מ , בפסקאות 11-10 ( 19.4.2017 ( ).

11.

בענייננו , ובניגוד לנטען בתגובת המשיבה, המבקשים עותרים אך לעיכוב ביצוע חלקו האופרטיבי של פסק דינו של בית משפט קמא, דהיינו קיום דיון מחודש במליאת הוותמ"ל. כאמור בפסקה 82 לבקשה, "הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתייחסת רק לקביעתו הקונקרטית של בית המשפט קמא באשר לדיון שיש לקיים בוותמ"ל ביחס לתוכנית מושא ערעור זה... לפיכך, לא מתבקש עיכוב ביצוע אמירות כלליות אלה, למקרה שתתעורר טענה לפיה יש להן משמעות אופרטיבית בהקשרים החורגים מע[נ]יינה של התכנית מושא הליך זה". מכאן, גדר המחלוקת אינה רחבה כשם שהוצגה על ידי המשיבה, אלא תחומה לשאלת עריכת דיון בדבר התאמת התוכנית למטרות חוק הוותמ"ל וסמכותה של הוותמ"ל לפעול.

12.

אכן, כטענת העירייה, אי קיום הדיון בוועדה יביא לעיכוב נוסף בקידום התוכנית, על כל המשתמע מכך מבחינה כלכלית ומעשית. לכאורה, עיכוב זה יכול להימנע, שהרי ככל שתקבע הוועדה כי התוכנית אינה מתאימה לדיון לפי חוק הוותמ"ל תועבר היא להליכי התכנון הרגילים, וככל שתקבע כי בדין פעלה, ניתן יהיה להמשיך ולקדמה במסגרת הוותמ"ל. עם זאת, מקובלת עליי טענת המדינה כי קיום הדיון בוותמ"ל עלול להפוך את הערעור לתיאורטי, ויש בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה (עע"מ 9352/16

ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה נ' אלבר ציי רכב בע"מ , בפסקה 13 (22.12.2016); עע"מ 119/18 ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז ת"א נ' ברונר ( 26.2.2018 ); עע"מ 7344/16 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים (11.11.2016) וראו והשוו לעע"מ 3974/14 שחף נהריה נ' נייר חדרה בע"מ , בפסקאות 11-10 (14.6.2015)) .

13.

אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, עסקינן במקרה המעלה שאלה משפטית ופרשנית הטעונה ליבון. המבקשים טענו כי בפני הוועדה עמדו כל הנתונים הדרושים לביסוס סמכותה וכי החלטת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם חוק הוותמ"ל ותכליתו. בנוסף נטען כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעת הוועדה, ובהקשר זה ניתן להזכיר את ההלכה לפיה לא בנקל יתערב בית משפט בשיקול דעת מקצועי של וועדות התכנון. בהתחשב בכל אלה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור הינם נמוכים, ואף שיקול זה תומך בעיכוב הדיון בוותמ"ל.

14.

נוכח כל האמור, דין הבקשה להתקבל במובן זה שהדיון במליאת הוותמ"ל יעוכב עד להכרעה בערעור. עם זאת, ועל מנת לצמצם את הנזק שעלול להיגרם מאי קידום התוכנית, המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון בערעור בהקדם על פי אילוצי היומן.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.