עע"מ 1529/17 פרסום דיל טוב 2005 בע"מ נ. איציק ברוורמן

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד (כבוד סגנית הנשיא ו' מרוז ) ב-עת"מ 67607-09-16 שניתן ביום 18.1.2017, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין, שאותו הגישה המבקשת בסמוך לפני הגשת בקשה זו. בפסק הדין נקבע כי על המבקשת להסיר שלטי חוצות שהקימה באתר הסמוך לפינת הרחובות גיסין והמאירי בעיר פתח תקוה (להלן: האתר ).

2.

המבקשת היא חברה העוסקת בשילוט, והיא הציבה שלטי חוצות שונים בעיר פתח תקוה. המשיבה 5 (להלן, ולרבות המשיבים 4-1: העירייה ) הורתה למבקשת להסיר שלטים מסוימים, שלטענת העירייה הוקמו שלא כדין; וזאת על רקע הסכם שנחתם בין העירייה לבין המשיבה 6 (להלן: קשת ), ושקיבל תוקף של פסק דין (עת"מ 19066-07-15 מיום 18.7.2016), ולפיו התחייבה העירייה להסיר שלטים שפורטו באותו הסכם (להלן: הסכם הפשרה ).

המבקשת הגישה את העתירה דנן ביום 28.9.2016, ונטען בה כי שלטים מסוימים שהעירייה ביקשה את הסרתם מוצבים בשטח פרטי, והם אינם כלולים בהסכם הפשרה. בית המשפט קיים דיון בעתירה ביום 18.1.2017, שבמהלכו הגיעו הצדדים להסכמות ביחס למרבית השלטים הנדונים, ונותרה מחלוקת רק ביחס לאלה המצויים באתר. בפסק דין מאותו יום דחה בית המשפט את העתירה וקבע כי יש להסיר את השלטים באתר, וזאת משלא הוכח כי המדובר בשטח פרטי ואף לא הוצג היתר בנייה מתאים, מה גם שהאתר נכלל בהסכם הפשרה, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין.

לבקשת המבקשת ניתנה לה שהות של 30 ימים להסרת השלטים שבאתר, דהיינו עד ליום 17.2.2017; וביום 16.2.2017 נתן בית משפט לעניינים מנהליים צו עיכוב ביצוע למשך 30 ימים, אך זה בוטל בהחלטה מיום 19.2.2017 משהוברר כי הוגש ערעור עוד ביום 15.2.2017, ומשכך הסמכות להורות על עיכוב ביצוע נתונה לבית משפט זה. בהחלטתי מיום 20.2.2017 הוריתי כי ביצועו של פסק הדין יעוכב עד למתן החלטה אחרת. עוד יצוין כי קשת לא צורפה בתחילה כצד לערעור, ובקשתה להצטרף להליך התקבלה בהחלטת כבוד הרשם ג'

לובינסקי זיו מיום 23.2.2017.

3.

בבקשה שלפניי חוזרת המבקשת על טענתה כי השלטים מוצבים בשטח פרטי, ומבקשת לתמוך זאת בראיה חדשה, מפת מדידה של האתר, שהתבקש לצרפה לערעור (בהחלטת הרשם מיום 23.2.2017 נקבע שהבקשה תובא להכרעת ההרכב שידון בערעור); ונטען כי ממילא הנטל להוכיח את מיקום השלטים מוטל על כתפי העירייה, והיא לא עמדה בו. עוד נטען כי השלטים מוצבים על גבי גדר שהוצא לה היתר בנייה, וגם השלטים כלולים בהיתר זה; וכן שהסכם הפשרה אינו חל על השלטים דנן, היות שעניינו אך בשלטים המוצבים בשטח ציבורי. לנוכח האמור נטען כי סיכויי הערעור גבוהים. ביחס למאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי עסקינן בצו עשה המשנה את המצב הקיים, וכי לא ייגרם למשיבים כל נזק מעיכוב הביצוע, בהינתן שהשלטים ניצבים באתר מזה שנים. לעומת זאת, ביצוע פסק הדין יסב למבקשת נזק רב לטווח ארוך, השקעתה תרד לטימיון והיא לא תוכל לקיים התחייבויות לצדדי ג'.

לטענת העירייה, "סיכויי הערעור אפסיים", משום שבדין נקבע כי לא הוכח שהשלטים מוצבים בשטח פרטי, וגם בראיה החדשה אין כדי לשנות ממסקנה זו, ומשום שאין לשלטים – להבדיל מן הגדר שעליה הם ניצבים – היתר בנייה. בנוסף נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי, בסמוך לפני המועד שנקבע בפסק הדין להריסת השלטים. בהתייחס למאזן הנוחות נטען כי הנזק שייגרם לעירייה מאי-כיבוד הסכם הפשרה גדול מן הנזק שייגרם למבקשת מהריסת הגדר, ומודגש כי מדובר בסעד הפיך.

קשת טוענת אף היא כי סיכויי הערעור נמוכים, הן משהוא נסוב על קביעות עובדתיות והן לגופם של דברים. נטען כי עומדת לעירייה חזקת התקינות המנהלית, ואף בקשת המבקשת להוסיף ראיה התומכת בטענה שהאתר הוא קרקע פרטית מעידה כי הנטל מוטל על שכמה. עוד נטען כי אף אם מדובר בקרקע פרטית, עדיין יש להסיר את השלטים, בהיעדר היתר מתאים ומכוח הסכם הפשרה, שהוא "עובדה מוגמרת"; ומה גם שהמבקשת מושתקת מלטעון שהסכם הפשרה אינו חל על שלטים המוצבים בקרקע פרטית, לאחר שטענה זו נדחתה בגדרי הליך קודם בין אותם צדדים. בהקשר למאזן הנוחות מדגישה קשת כי אין רלוונטיות לטענת המבקשת בדבר צו עשה, היות שאין ענייננו בסעד זמני טרם שהוכרע הסכסוך, אלא בביצוע פסק דין הקובע סעד אופרטיבי. כן מוטעם כי מי שיספוג את הנזק בגין עיכוב הביצוע הוא הציבור, שהאינטרס שלו ייפגע בגין הותרת שלטים "פיראטיים" ברחבי העיר ובגין אי-יכולתה של קשת לממש את זכייתה במכרז ציבורי להפעלת שלטי חוצות בפתח תקוה.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפי הוראת סעיף 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (וראו גם סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אין בעצם הגשת ערעור כדי לעכב את ביצועו של פסק דין, והכלל הוא כי לבעל דין שניתן פסק דין לטובתו יש זכות ליהנות מפירות זכייתו. קבלת בקשה לעיכוב ביצוע מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים – סיכויי ערעור טובים, ומאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש; בין השיקולים קיים יחס של "מקבילית כוחות", ועם זאת ככלל השיקול המכריע מבין השניים הוא מאזן הנוחות (ראו למשל, עע"מ 9941/16 מועצת עיריית קרית מוצקין נ' סיעת בר לביקורת ואיכות השלטון , בפסקאות 10-9 (27.12.2016); עע"מ 9352/16 ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה נ' אלבר ציי רכב בע"מ , בפסקה 10 (22.12.2016)).

בענייננו מצאתי כי שני השיקולים מורים שאין מקום לחרוג מהכלל, ואין לעכב את ביצועו של פסק הדין נושא הבקשה.

לעניין סיכויי הערעור, על פניו נדמה כי הם אינם מן המשופרים. זאת בעיקר מן הטעם שהערעור מופנה בעיקרו נגד ממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית (כפי שמדגישה המבקשת בעצמה, בסעיף 20 לבקשה), בפרט בשאלה אם השלטים מצויים בשטח פרטי או ציבורי; והלכה עימנו כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בעניינים שבעובדה אלא במקרים חריגים (ראו למשל, ע"א 6235/15

חלאק נ' כריים , בפסקה 19 (15.2.2017); עע"מ 6694/13 גידאי נ' משרד הפנים – מדינת ישראל , בפסקה 12 (15.2.2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (מהדורה שלישית, 2012)).

מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשת, בהינתן שהערעור נסוב על נכס מסחרי, ונקודת המוצא לגביו היא שהנזקים העלולים להיגרם מעריכת שינויים במצבו הם בני פיצוי (ראו למשל, ע"א 7111/16 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ' א.ג טחנת האושר והברכה בע"מ , בפסקה 10 (27.9.2016); ע"א 7769/15 אנקורי נ' גל-ער , בפסקה 7 (3.12.2015)). כך במיוחד לנוכח תשובת העירייה לבקשה, ולפיה "אין כל מניעה שהגדר תישאר על כנה בעוד שהשלטים [הבנויים על הגדר–ע'ב'] יוסרו" (בסעיף 12 לתשובת העירייה), ומשכך נראה שהנזק שייגרם למבקשת או לצד ג' מצוי על הרף הנמוך ואיננו בלתי-הפיך. בהקשר זה הפנתה קשת את בית המשפט להחלטת השופט י' דנציגר שניתנה זה מקרוב, בבקשת עיכוב ביצוע שהגישה המבקשת בגדרי ערעור על החלטה שניתנה בהליך נושא הסכם הפשרה, המתנהל בין אותם צדדים; וכוחם של הדברים יפה גם לענייננו:

"המשמעות הממשית של ביצוע ההחלטה שבנדון [הסרת שלטים של המבקשת באתר אחר–ע'ב'] באופן מיידי מבחינת המבקשת, מצויה בעיקרה במישור הכספי. בהקשר זה, המבקשת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור ולשפותה בגין נזקיה הכספיים (ככל שיגרמו לה כאלה), במידה וערעורה יתקבל" (עע"מ 400/17 מיום 24.1.2017).

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנת למבקשת שהות להסיר את השלטים המצויים באתר, עד ליום 31.3.2017.

המבקשת תישא בהוצאות העירייה וקשת, בסך של 3,000 ש"ח לכל אחת.