פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
7298/10
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
הדר חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אחד העם מזון והשקעות בע"מ
2. סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ
3. אמנון בן משה
4. נטרול רשת ביטחון בע"מ
5. בניין פלטין בע"מ
6. עו"ד שמעון כץ
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד ש' שחק
בשם המשיבה:
עו"ד א' שניאורסון
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיאה ד"ר ד' פלפל ) בת"א 1056/05 שניתן ביום 30.8.2010 ולפיו על המבקשת לשלם למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) סך של כ-2.7 מיליון ש"ח.
1.
המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת לתשלום תגמולי ביטוח בגין שריפה שפרצה במסעדה אותה הפעילה ולפיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים.
במסגרת תביעתה טענה המשיבה שתי טענות מרכזיות כלפי המבקשת: האחת, כי היה על המבקשת לשלם לה את תגמולי הביטוח על פי ערך הציוד שנשרף ב"ערכי כינון" וכי היה עליה לשלם לה תגמולי ביטוח נוספים בגין אובדן רווחים; והשנייה, כי המבקשת ביצעה כלפיה עוולה של גרם הפרת חוזה.
לביסוס טענתה בדבר גרם הפרת חוזה, טענה המשיבה כי לאחר אירוע השריפה ביטלה המבקשת את החוזה לביטוח המסעדה ובמקביל השהתה את העברת תגמולי הביטוח להם הייתה זכאית המשיבה. עוד נטען כי הדבר הביא לאי עמידת המשיבה בהסכם השכירות לשטח בו הופעלה המסעדה, הסכם שלפיו היה עליה לרכוש ביטוח לשטח זה שכן חברות ביטוח אחרות לא הסכימו לבטח את המסעדה בטרם שופצה. כן נטען כי למשיבה לא היו מקורות כספיים לשיפוץ המסעדה מאחר שתגמולי הביטוח לא שולמו על ידי המבקשת במועדם.
2.
כאמור, מרבית תביעתה של המשיבה התקבלה. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקשת לשלם למשיבה תגמולי ביטוח על פי ערכי הכינון של הציוד שהיה במסעדה וכן לשלם לה תגמולי ביטוח נוספים בגין אובדן רווחים. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי מאחר שהמבקשת לא שילמה את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת במועד היא שגרמה לעיכוב בשיפוץ המסעדה, כי היעדר השיפוץ גרם בין היתר לכך שחברות ביטוח סירבו לבטח את המסעדה, כי העדר הביטוח הקים לבעלת הבניין זכות לבטל את חוזה השכירות וכי כך אכן עשתה בעלת הבניין. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקשת לפצות את המשיבה בגין אובדן הרווחים שנגרם לה כתוצאה מביטול חוזה השכירות, תוך שהוא מקבל את גרסת המשיבה כי הייתה מאריכה את חוזה השכירות בשש שנים נוספות, ועל בסיס ממוצע הרווח הגולמי בארבע שנים מייצגות. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי למשיבה אשם תורם בשיעור של 20%.
3.
המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת עד להכרעה בערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת תשלם למשיבה את מלוא ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו וכן מחצית מהסכום שנפסק כי עליה לשלם, בעוד שתשלום המחצית השנייה יעוכב.
ביום 10.10.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצועו.
4.
במסגרת ערעורה טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו כי היא שילמה את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת באיחור וכי טעה בקביעתו כי איחור זה הוא שהביא לביטול הסכם השכירות. בהקשר זה נטען: כי לא ניתן היה לשלם את תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת קודם לקבלת דוח השמאי; כי חברות הביטוח סירבו לבטח את שטח המסעדה מאחר שזה הוצת פעמיים ולא מאחר שלא היה משופץ; וכי אי הקטנת הנזק על ידי המשיבה ניתק כל קשר סיבתי בין אי תשלום תגמולי הביטוח במועד לבין אי השיפוץ. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כשחישב את שיעור הפיצויים על פי הרווח הגולמי במקום על פי הרווח הנקי וכי שגה בהערכתו את התקופה בגינה הפסידה המשיבה רווחים. בפי המבקשת אף השגות לעניין קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לתשלום תגמולי הביטוח בערכי כינון.
5.
במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע עומדת המבקשת על טענותיה בערעור וטוענת כי הסיכויים לקבלתו גבוהים. בנוסף, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לטענת המבקשת, המשיבה הינה חברה לא פעילה, שאינה מחזיקה בנכסים כלשהם, בעלת חובות לרשם החברות וללא כל תיק פעיל במס הכנסה. משכך, טוענת המבקשת כי היא עלולה לעמוד מול שוקת שבורה, היה וערעורה יתקבל.
6.
ביום 10.10.2010 הורתי על עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין נושא הערעור וביקשתי לקבל את תגובת המשיבה לבקשה.
7.
במסגרת תגובתה טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים מאחר שהוא נסב על ממצאים עובדתיים ועל אופן חישוב שיעור הפיצויים על ידי בית המשפט המחוזי, בעוד שאלו מנומקים ומפורטים היטב בפסק דינו. בנוסף, טוענת המשיבה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן לא קיים כל חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע ממנה. בהקשר זה עומדת המבקשת על כך כי אין לה כל חובות וכי לא מוטלים על נכסיה כל חובות או משכונות; כי חובותיה לרשם החברות שולמו; כי תיק מס ההכנסה שלה פתוח וכי היא מוסיפה להגיש דוחות כספיים; וכי קיים לה חשבון בנק עצמאי הממשיך להתנהל.
8.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה על צרופותיהן, סבורני כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין [תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אם שוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים ואם שוכנע כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של המבקש, כך שככל שתדחה בקשתו יהיה זה קשה מאוד ואף בלתי
אפשרי להשיב את המצב לקדמותו [ראו למשל: ע"א 9586/09
לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 17.12.2009)].
9.
במסגרת הבקשה שלפניי מתבקש עיכוב ביצועו של חיוב כספי. ככלל, כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין [ראו: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון (לא פורסם, 26.11.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח (2) 301 (2003); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)]. עיכוב ביצוע של חיוב מסוג זה יינתן כאשר בית המשפט שוכנע כי קיים חשש ממשי שאם מבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו [ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 675 (מהדורה עשירית, 2009); עע"ם 126310 ארבל חבר מועצת כפר תבור נ' דולה ראש מועצת כפר תבור (לא פורסם, 17.2.2010)]. טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית של הזוכה על פי פסק הדין להשיב את אשר זכה בו צריכה להיתמך בתשתית ראייתית מספקת [ראו: ע"א 5963/10 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 26.8.2010), פסקה 7 להחלטתי והאסמכתאות הנזכרות שם].
10.
אכן, אין מחלוקת בין הצדדים כי למעשה המשיבה אינה מנהלת כל פעילות עסקית מאז אירוע השריפה. יחד עם זאת, אין בנתון זה כשלעצמו, ובהעדר כל נתון על חובות או קשיים כלכליים בהם מצוייה המשיבה, כדי ללמד כי לא יהיה למבקשת מאין להיפרע היה וערעורה יתקבל.
באשר לסיכויי הערעור אציין כי לפחות חלק מן הטענות שמעלה המבקשת נוגעות לממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, וכי חלק נוסף מן הטענות מתייחסות לשיעור הפיצויים שנפסקו, שני עניינים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב אלא במקרים חריגים.
11.
נוכח האמור, סבורני כי בנסיבות העניין החלטת בית המשפט המחוזי לעכב תשלום מחצית מן הסכום שנפסק מאזנת נאמנה בין השיקולים הנוגדים [השוו: ע"א 2138/10 מועצת מקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 26.4.2010)].
12.
סיכומם של דברים: הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.10.2010 בטל. למען הסר ספק, החלטת בית המשפט המחוזי לפיה יעוכב ביצוע תשלום מחצית מן הסכום שנפסק נותרת על כנה.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ב בחשון התשע"א (20.10.2010).
ש ו פ ט