ע"פ 4867/13נאור מואטי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלק מגזר-הדין שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ל' ברודי ) בתאריך 22.05.2013 בתיק ת.פ 32032-10-12, במסגרתו נקבע כי המבקש יפצה את המשיב 2 בסכום של 100,000 ש"ח, אשר יופקד בקופת בית המשפט ב-25 תשלומים, החל מתאריך 03.11.2013.

הערעור מכוון, כאמור, רק כנגד אופן פריסת סכום הפיצוי לתשלומים ותאריך תחילת הפקדתם (להלן: מועד התשלום הראשון ). במסגרת הערעור מבקש המערער פריסה מקלה יותר של סכום הפיצוי וכן שמועד התשלום הראשון ייקבע לחודש אפריל 2014, לאחר המועד שבו המבקש צופה כי ישוחרר מעונש המאסר שהוא מרצה (כחלק מהעונש שנגזר עליו בגזר-הדין, מושא הערעור) – כל זאת, לטענתו, על מנת לאפשר לו לעמוד בתנאי התשלום.

2.

העבירות שבגינן הורשע המבקש בגזר-הדין, מושא הערעור, הן עבירות של סחיטה באיומים (לפי סעיף 438 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 ) שהמבקש ביצע כלפי המתלונן, אשר צורף כמשיב 2 לערעור בעקבות החלטתי מתאריך 12.09.2013, בהיותו הזוכה בכספי הפיצויים העומדים כאן על הפרק, אשר עלול להיפגע מההכרעה שתתקבל בערעור.

3.

בהחלטתי מתאריך 12.09.2013 ציינתי כי בנסיבות התיק שלפני נראה שנדרש היה לסווג את הערעור שלפני כערעור אזרחי, מאחר שלא מתקיימת כאן הסיפא של סעיף 78 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), ואולם איפשרתי למבקש לתקן את כתב הערעור, או לטעון לעניין זה. באת-כח המבקש ביקשה להראות (בהודעה מטעמה מתאריך 17.09.2013, שכותרתה: "תיקון בקשה לדחיית מועד תשלום פיצוי" ואשר תכונה להלן: הודעת התיקון ) כי הוראת הסיפא של סעיף 78 חלה כאן, ואולם סבורני כי טענותיה בעניין זה, בנסיבות המקרה שלפני, אינן משכנעות. הסיפא של סעיף 78 ל חוק העונשין עוסקת בהגשת ערעור על פסק-הדין מרשיע, שבמסגרתו ניתן לערער גם על קביעות הקשורות לפיצוי שהוטל במסגרת גזר-הדין (שאז הליך הערעור על עצם חיוב הפיצוי – שהוא אזרחי ביסודו – נבלע בתוך הליך הערעור על כל פסק-הדין המרשיע – שהוא פלילי ביסודו). יחד עם זאת, בהיעדר תחולה לסיפא של סעיף 78 לחוק העונשין כאן – חלה פה לכאורה הוראת הרישא של אותו סעיף, שלפיה ערעור על חיוב בפיצוי – יהיה כערעור על פסק-דין שניתן בתובענה אזרחית ולפיכך במקרה מיוחד זה יש צורך בשינוי הסיווג.

4.

אשר לבקשה לעיכוב ביצוע רכיב הפיצויים בגזר-הדין שהושת על המבקש, הרי שלאחר עיון בבקשה, בהודעת התיקון מטעם באת-כח המבקש ובתגובה שהוגשה מטעם בא-כח המשיב 2 – סבורני כי דינה להידחות . להלן יוצגו בקצרה הטעמים לכך.

5.

כידוע, השיקולים שיש לקחתם בחשבון בעת הכרעה בשאלת עיכוב ביצוע אזרחי הינם "סיכויי ההצלחה בערעור" ו"מאזן הנוחות" בין הצדדים – כאשר בין שיקולים אלה מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים". במסגרת בחינת "מאזן הנוחות" ניתן לבחון האם "ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון" (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה פ"ד נח(2) 301, 304 (2004)). בדרך כלל מקובל הכלל שלפיו: "כאשר מדובר בחיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק - הדין" ( שם , שם, וההפניות שם).

6.

במקרה שלפני, מדובר למעשה בבקשה לדחיית חיוב כספי (הגם שהוטל במסגרת גזר-דין). זאת ועוד – אינני סבור כי הותרת מועד התשלום הראשון על כנו – עלולה לגרום למבקש נזק שאינו בר-תיקון. ה"נזק הפוטנציאלי" שעלול להגרם למבקש הוא התווספות של תוספת פיגורים לפיצוי (כפי שעולה מהשילוב של סעיף 77(ג) ל חוק העונשין , הקובע כי: "לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס" – יחד עם סעיף 67(א) ל חוק

העונשין , הקובע כי: "קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור"). ואולם, "נזק" זה איננו בלתי-הפיך, נוכח הוראת סעיף 69(א) ל חוק העונשין , שלפיה:

"69(א)

בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע."

הנה כי כן במעמד הדיון שיתקיים בערעור (הקבוע לעת הזו לתאריך 10.02.2014) וככל שיצטברו למבקש תוספות פיגורים עד אז – הוא יוכל לבקש מבית המשפט לפעול על-פי סמכותו מכח סעיף 69(א) ל חוק העונשין ולפטור אותו מתשלום התוספת, ובית המשפט יבחן את הבקשה בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיף האמור.

עוד אציין כי מן ה"עבר השני" של מאזן הנוחות – מצוי המשיב 2, אשר מתגובת בא-כחו מצטיירת תמונה של מי שנפגע באורח קשה מפעולות המבקש, ולכאורה הנזק הממשי שהוסב לו היה גדול בהרבה מהפיצוי שהוטל על המבקש לשלם לו במסגרת גזר-הדין.

נוכח כל האמור לעיל – דומני שמאזן הנוחות נוטה במקרה שלפני לטובת המשיב 2.

7.

אשר לסיכויי הערעור – סבורני כי לא ניתן להכריע בשלב זה בשאלת סיכויי הערעור של המבקש. מחד גיסא, ייתכן שיעלה בידי המבקש להראות כי אין הצדקה לדבוק בלוח הזמנים לתשלום הפיצוי שנקצב על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ומאידך גיסא, יתכן שבית משפט זה יסבור שיש לדחות את הערעור ולהפנות את המבקש להגיש בקשה ל מרכז לגביית קנסות , בהתאם לסעיף 5ב ל חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות ) (ראו בהקשר זה פסקי-הדין מהעת האחרונה: ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל , בפיסקה 18 (15.10.2013); ע"פ 4200/13 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקאות יג-יד (21.08.2013)). מכל מקום, נראה כי נוכח האמור בפיסקה זו ובשים לב ל-"מקבילית הכוחות" שבין שני השיקולים שנזכרו לעיל – ראוי כי "מאזן הנוחות" ישמש לצורך הכרעה בבקשה שלפני, וכך הנחיתי את עצמי כאמור.

8.

מבלי לגרוע ממסקנותי עד הנה – אני מוצא עם זאת לנכון לאפשר למבקש לפנות, כבר בשלב זה, ל מרכז לגביית קנסות בבקשה שיפעיל את סמכותו לפי סעיף 5ב ל חוק המרכז לגביית קנסות , וזאת בצד מחיקת הערעור, מושא הבקשה שלפני. ככל שהמבקש יפעל בדרך זו עובר למועד התשלום הראשון (אשר נקבע בגזר-הדין לתאריך 03.11.2013) – יעוכב מועד התשלום הראשון – עד להכרעת ה מרכז לגביית קנסות בבקשה.

9.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית , בכפוף לאמור בפיסקה 8 שלעיל . המבקש ימשיך לפעול בהתאם לאמור בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בכל הנוגע למועדי תשלום הפיצוי ואופן פריסתו – עד להכרעה בערעור שהגיש. יחד עם זאת, אם יפעל המבקש בהתאם למוצע בפיסקה 8 שלעיל וימחק את ערעורו – יעוכב תשלום הפיצוי בהתאם למפורט שם עד להחלטת ה מרכז לגביית קנסות בבקשתו. המבקש יודיע לבית המשפט באם נקט בדרך המוצעת בפיסקה 8 שלעיל עד לתאריך 30.10.2013.