פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5805/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערת:
מיכל קליינמן
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. איילת אנטוניר
3. יוסי סידי
4. בן ציון ג'אן
5. רפאל יצחק
6. עמיקם גרשונוביץ'
7. ג'ורג' בן ימין
8. שי ברנס
9. אורלי ורונן בן ארוש
10. בנק הפועלים
11. בנק דיסקונט
12. בנק לאומי
בקשה לעיכוב ביצוע גזר
דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יקואל) בת"פ 38315-12-15 מיום
27.6.2019
בשם המערערת:
עו"ד מורן כרמון
בשם המשיבה 1:
עו"ד חיים שוייצר
החלטה
1.
בקשה לעיכוב ביצוע רכיבי הקנס והפיצוי שהשית בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יקואל ) במסגרת גזר דינו שניתן ביום 27.6.2019 בת"פ 38315-12-15, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המערערת לבית משפט זה.
2.
המערערת הורשעה בהכרעת דין שניתנה בעניינה ביום 25.3.2019 בעבירות של קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, הלבנת הון ועבירות מס. על-פי הכרעת הדין, ניהלה המערערת פרשיית מרמה מתוחכמת, רחבת היקף וממושכת, בגדרה ביצעה שורה של מעשי הונאה ומרמה, הן כלפי מקורביה - בני משפחתה, מכריה וחבריה והן כלפי בנקים וגורמים פרטיים נוספים (המשיבים 12-2 בערעור). הכרעת הדין מתארת כיצד החלה המערערת ליצור לעצמה תדמית של יזמית נדל"ן מצליחה ולהציע לסביבתה הקרובה ליטול חלק במסע ההצלחה שלה באמצעות השקעת מיטב כספם אצלה. כך, במסווה של עסקאות השקעה בנדל"ן, הציגה המערערת לקורבנותיה שורה של מצגי שווא שונים וחמורים, הן ביחס למהות ההשקעה וההסכם שנרקם בינה לבינם והן ביחס לבטוחות שהועמדו לטובת ההשקעות ולפרטים נוספים שביסודן. מצגים אלו לוו, בין היתר, בשימוש במסמכים מזויפים ובניצול יחסי קרבה ואמון ששררו בין המערערת לבין קורבנותיה. עוד תואר בהכרעת הדין כיצד נטלה המערערת הלוואות מבנקים שונים באמצעות מצגי שווא ומסמכים מזויפים שהציגה לנציגיהם ביחס למצבת הנכסים שבבעלותה. סכום המרמה הכולל, על-פי ממצאי הכרעת הדין, הינו קרוב ל- 19 מיליון ₪.
3.
ביום 27.6.2019 גזר בית המשפט המחוזי את דינה של המערערת והשית עליה
10 שנות מאסר בפועל מיום מעצרה; 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורה, לבל תעבור המערערת איזו מהעבירות בהן הורשעה; קנס בסך של 1.2 מיליון ₪ או 18 חודשי מאסר תמורתו, אשר נקבע כי ישולם ב- 24 תשלומים שווים החל מ- 30 ימים ממתן גזר הדין; וכן תשלום פיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים ולבנק הפועלים בסך 258,000 ₪, ובנוסף פיצוי לבנק לאומי בסך של 100,000 ₪ ולבנק דיסקונט בסך 30,000 ₪, אשר נקבע כי ישולמו בתוך 30 ימים ממתן גזר הדין. לצד זאת, הורה בית המשפט המחוזי כי סכום כסף שנתפס במסגרת ההליך, בסך 2.31 מיליון ₪, המהווה כ- 20% מסכום המרמה שקיבלה המערערת לידיה מאנשים פרטיים (למעט הבנקים) יחולק בין אותם נפגעים באופן יחסי.
4.
ביום 8.9.2019 הגישה המערערת ערעור על פסק הדין, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ככל שהוא נוגע לרכיב הקנס ולפיצוי למתלוננים עד להכרעה בערעור. עיכוב הביצוע מתבקש, כך נטען, "נוכח העובדה שהמערערת כלואה במשך זמן רב, והיא חסרת אמצעים כלכליים", ו"בשים לב לעובדה שאי תשלום הפיצוי יוביל לצבירת ריביות ולהעמקת חובותיה".
המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה. לטענתה, השתהות המערערת בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך הפרת הוראות בית המשפט המחוזי לגבי התשלום, די בה כדי להצדיק את דחייתה. מעבר לכך, נמסר כי ביום 10.1.2016 ניתן צו כינוס למערערת וביום 26.9.2016 ניתן בעניינה צו פשיטת רגל. משמעות הדברים היא, כך נמסר, כי קבלת כספים לטובת הפיצוי או הקנס במסגרת הליך פשיטת הרגל יורשה רק באישור בית המשפט או באישור הנאמן, לו מוקנים כל נכסיה, וכי לא ניתן לפנות בשלב זה בהליך פקודת מאסר נגד המערערת. עוד נטען, לעניין הבקשה לעיכוב תשלום הפיצויים, כי משלא הוגשו כלל נימוקי ערעור לא ניתן לבחון את סיכוייו, וכי לא ניתנה בבקשה כל התייחסות לשיקול של מאזן הנוחות.
דיון והכרעה
5.
דין הבקשה להידחות.
6.
אשר לרכיב הקנס – כידוע, הכלל הוא כי תשלום קנס, ככל עונש אחר, יש לבצע באופן מיידי, ובית המשפט יימנע מעיכוב ביצועו באשר ניתן לגביו להשיב את המצב לקדמותו באם יתקבל הערעור (ע"פ 2318/19
עבדאלקאדר נ' מדינת ישראל (18.4.2019); ע"פ 8288/18 אלעד נ' מדינת ישראל (18.3.2019); ע"פ 2450/18 קהמוז נ' מדינת ישראל (31.7.2018)). המערערת לא הצביעה על קיומן של נסיבות מיוחדות בעניינה המצדיקות סטייה מן הכלל האמור, ואף לא סיפקה הסבר מדוע הגישה את הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר שחלף המועד לתחילת התשלום. ראוי לציין בהקשר זה, כי
בית המשפט המחוזי הקל עמה כאשר פרס את תשלום הקנס ל- 24 חודשים.
7.
אשר לרכיב הפיצוי –
כידוע, החיוב בפיצוי כחלק מגזר הדין בהליך הפלילי הוא בעל סממנים אזרחיים מובהקים, כך שבחינת השאלה האם יש מקום לעכב את ביצועו שואבת השראה מן השיקולים המנחים בעניין עיכוב ביצוע פסק דין בהליך אזרחי ( ע"פ 4867/13 מואטי נ' מדינת ישראל (17.10.2013); ע"פ 9744/16
פלוני נ' מדינת ישראל (29.5.2017); ע"פ 3190/13 זאדה נ' מדינת ישראל (4.6.2013)). במסגרת שיקולים אלו, יבחן בית המשפט האם הסיכויים לקבלת הערעור הינם גבוהים, והאם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, במובן שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. בענייננו, מלבד ציון קשייה הכלכליים (אף מבלי לפרטם בתמצית) ועובדת היותה של המערערת במאסר, לא ניתנה לשיקולים אלו כל התייחסות בבקשתה. זאת ועוד, מתן הסעד הכספי בטווח קצר הוא אחד מתכליותיו העיקריות של פיצוי לנפגעי עבירה (ע"פ 8745/08 פלוני נ' מדינת ישראל (30.11.2011)), והוא נועד להטבת הנזקים שנגרמו להם, כך שבהיעדר נסיבות חריגות – אין עילה להיעתר לבקשה לעכבו.
8.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ט"ז באלול התשע"ט (16.9.2019).
ש ו פ ט