ע"א 388/16 ע"א 388/16

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל ) בת"א 45106-01-12 מיום 30.11.2015, בו הורה כי התובענה שהגישו המבקשים נגד המשיבים תופסק, והמבקשים ישלמו הוצאות משפט לחלק מן המשיבים בסך כולל של 150,000 ₪.

גלגולו של ההליך

2.

ביום 23.1.2012 הגישו המבקשים תובענה נגד המשיבים. התובענה עוסקת במה שמכונה בכתב הערעור "פרשת שובו בנים"; לפי הנטען, גורמים שונים בקהילת 'שובו בנים' בראשותו של הרב ברלנד ניצלו את אופי היחסים שבין הרב ובין אנשי קהילתו והשתמשו בשמו על מנת לגרוף לכיסם רווחים שונים. עניינה של התובענה באופן ספציפי בשורת נכסים שהיו בבעלותם של המבקשים, אשר לטענתם הועברו לבעלותם של מי מהמשיבים תוך שימוש באמצעי לחץ, עושק וכפיה שלא כדין. בתביעה נתבקש בית המשפט להעניק סעדים הצהרתיים באשר לבטלותם של הסכמים שונים הנוגעים לנכסים אלו, וכן להעניק סעד כספי (חלקו חלופי) בסך של 12,028,000 ₪.

3.

יחד עם הגשת התובענה הגישו המבקשים גם בקשה לפטור מאגרה. בבקשה נאמר כי המבקשים חסרי נכסים כלשהם, לאחר שנעשקו מהם כמפורט בכתב התביעה; כי הם מתגוררים יחד עם עשרת ילדיהם בדירה שכורה; כי המבקש 1 אינו עובד ואף הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. עוד צוין בבקשה כי במסגרת תביעה אחרת שמנהל המבקש 1, פטר אותו בית המשפט מתשלום האגרה בגין מצבו הכלכלי. רשם בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים ופטר אותם מתשלום אגרה.

4.

ביום 25.3.2012 הגישו המשיבים 9-10 בקשה לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להוצאותיהם של הנתבעים, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בבקשה נטען כי סיכויי התביעה כלפיהם נמוכים (נטען כי משיבים אלו אינם חלק מקהילת 'שובו בנים' אלא רוכשים תמי לב של אחד הנכסים); כי מדובר בתביעה על "סכום פנומנאלי", וההוצאות של המשיבים צפויות להיות בהתאם; וכי מאחר שהמבקשים קיבלו פטור מאגרה על סמך מצבם הכלכלי, קיים חשש כבד שלא יוכלו לעמוד בהשבת הוצאות אלו.

5.

בית המשפט נזקק לבקשה זו בהחלטה מיום 1.9.2013. בית המשפט דחה את הבקשה לאחר שערך איזון בין זכותם של המבקשים לגישה לערכאות, אל מול זכותם של המשיבים שלא יוטרדו לשווא ולא ייפגעו זכויותיהם. נאמר כי הפקדת ערבון במסגרת הערכאה הדיונית היא חריג היוצא מן הכלל. מכיוון שלא ניתן לומר שהתביעה לא מגלה עילה, ומכיוון שבמצבם הכלכלי של המבקשים הטלת ערובה כזו משמעה ככל הנראה סתימת הגולל על התביעה ביחס למשיבים 9-10, הרי שאין מקום להורות על הפקדתה.

6.

בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה בהחלטה מיום 25.6.2014, ובה צוין כי אם סבורים המשיבים 9-10 כי השתנו הנסיבות עליהם להגיש בקשה חדשה לעניין זה אשר תיתמך בתצהיר.

7.

כך אכן עשו המשיבים 9-10, והגישו בקשה חדשה ביום 7.7.2014. בבקשה החדשה נטען כי התגלו פרטים חדשים בדבר נסיעות של המבקש 1 לחוץ לארץ ועסקים שיש לו שם, המגלים כי ברשותו נכסים סמויים רבים. כמו כן נטען כי פרטים שונים שצוינו בתצהירי עדות ראשית מטעמו אף מפחיתים מסיכויי התביעה שלו כלפיהם. בנוסף צוין כי בחלוף הזמן מאז ההחלטה הקודמת הוגשו בתיק למעלה ממאה בקשות שהצריכו תגובות והחלטות. המבקשים התנגדו לבקשה זו, וטענו כי הנסיעות לחוץ לארץ של המבקש 1 כמו גם הוצאות האש"ל שלו שם ממומנות כולן על-ידי הקהילה היהודית של חסידי ברסלב באומן ועל כן אין ללמוד מאלה דבר על מצבו הכלכלי; כמו כן חלקו המבקשים על הפרשנות שהעניקו המשיבים 9-10 לתצהיריהם. יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 21.6.2015 הצטרפו גם יתר המשיבים לבקשתם של המשיבים 9-10.

8.

ביום 22.7.2015 ניתנה החלטה בבקשה זו. בפעם הזאת נעתר בית המשפט לבקשה, וביסס את החלטתו על כמה נימוקים: ראשית , מדובר בהליך מורכב העוסק בביטולן של כמה עסקאות מקרקעין יחד עם תביעה כספית על סכום כסף בשיעור גבוה במיוחד. התביעה חובקת עמודים רבים, ראיות המבקשים מתפרשות על פני אלפי עמודים, והצדדים מבקשים לזמן עשרות עדים שיֵחקרו חקירה נגדית על-ידי כמה וכמה עורכי דין. לנוכח מורכבות זו ניתן להניח כי כל אחד מן הנתבעים יצטרך לשאת בשכר טרחה גבוה במיוחד. שנית , סיכויי ההליך אינם נראים ברורים מאליהם. אין לומר כי התביעה נעדרת סיכוי, אולם מדובר בטענה לביטול הסכמים עליהם חתמו המבקשים עצמם בטענות לא שגרתיות של כפיה ועושק. שלישית , נקודת המוצא בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים כבר אינה מתקיימת באותה עוצמה, שכן הונחה תשתית לפיה המבקש 1 מרבה בנסיעות לחו"ל; ככל שלמבקשים יש מקורות מימון לנסיעות אלו, לא מן הנמנע כי מקורות מימון אלו יוכלו לסייע להם גם לממן את הערובה.

9.

לאור זאת הורה בית המשפט למבקשים להפקיד ערובה בסך של 250,000 ₪, שהם 2% מסכום התביעה. נקבע כי סכום זה יופקד כך: סך של 150,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת זמן, ועוד 100,000 ₪ בדרך של ערבויות צדדי ג'. בהחלטה נקבע כי הערובה והערבויות יופקדו עד ליום 6.9.2015.

10.

המבקשים לא הצליחו לגייס את הסכום הנדרש להפקדה. לאחר כמה הארכות מועד להפקדתה, הגישו המשיבים בקשה לדחיית התובענה. בהחלטה מיום 11.11.2015 המליץ בית המשפט למבקשים להגיש בקשה למחיקת התביעה, על מנת שזו תימחק ולא תידחה. לאור זאת הגישו המבקשים בקשה להפסקת התובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי.

11.

ביום 30.11.2015 ניתן פסק דין. בפסק הדין קיבל בית המשפט את הבקשה להפסקת התובענה, אך התנה את חידושה בכמה תנאים, וביניהם הפקדת ערובה להוצאות המשיבים בסכום של 100,000 ₪; כמו כן, חייב בית המשפט את המבקשים בהוצאות משפט לכמה מן המשיבים בסך כולל של 150,000 ₪, והתנה את חידוש התובענה בתשלום הוצאות אלו.

הערעור ובקשת עיכוב הביצוע

12.

על פסק דין זה נסוב הערעור. עיקרו של הערעור הוא בהשגה על החלטת בית המשפט מיום 22.7.2015 המחייבת את המבקשים בהפקדת הערובה מעיקרא. נטען כי בית המשפט לא איזן כראוי בין זכות הגישה לערכאות של המבקשים ובין האינטרסים של המשיבים, ושגה בכך שחייב את המבקשים להפקיד ערובה למרות שהתובענה איננה הליך סרק, ובכך שקבע כי מצבם הכלכלי של המבקשים מאפשר את חיובם בהפקדת ערובה. לחלופין

נטען כי שגה בית המשפט בפסק הדין שניתן ביום 30.11.2015 בכך שהטיל הוצאות על המבקשים, שכן ככל שתחודש התובענה אין היגיון בתשלום הוצאות למשיבים כל עוד התובענה מתנהלת. בנוסף, סכום ההוצאות שנפסק הוא בגובה "אסטרונומי" עבור המבקשים, ויש להפחיתו ולהעמידו על סכום בשיעור נמוך יותר.

13.

בנוסף לערעור הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ומשכך מוצדק לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות עד למתן פסק דין בערעור.

14.

לעניין סיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי טענותיהם המופנות כלפי ההחלטה לחייבם בהפקדת ערובה הן טענות מוצקות, אשר סיכוייהן להתקבל גבוהים. ההחלטה התבססה על כך שסיכויי ההליך "אינם ברורים מאליהם", אך הטלת ערובה צריכה להעשות רק כאשר מדובר בהליכי סרק של ממש; מה גם שטענה זו נדונה בהחלטה הראשונה על אודות הפקדת ערובה – ונדחתה, ולא ניתן להצביע על שינוי נסיבות כלשהו בהקשר זה. בנוסף, התבססה ההחלטה על הקביעה שמצבם הכלכלי של המבקשים מאפשר הטלת ערובה זו, וקביעה זו שגויה. לא הוכחו כל עסקים של המבקש 1 בחוץ לארץ, והמימון לנסיעותיו הוא במסגרת תפקידו (בהתנדבות) כגבאי בציונו של רבי נחמן מברסלב באומן. הקהילה היהודית מממנת אמנם את נסיעותיו של המבקש 1 לאומן, אך בשום אופן אינה "ספונסר כלכלי" שלו, ואינה יכולה או מעוניינת לסייע לו במימון ההליכים המשפטיים שהוא מנהל. כזכור, המבקשים קיבלו פטור מאגרת בית המשפט בשל מצבם הכלכלי, ואין כל ראיה לכך שמצבם הכלכלי השתנה מאז קבלת הפטור. הלכה למעשה מדובר בהחלטה אשר חסמה את גישתם של המבקשים לערכאות משום שלא יכלו לעמוד בה. לא בכדי המליץ בית המשפט למבקשים לבקש את מחיקתה של התובענה, שכן ידע שהסנקציה של דחיית התובענה בגין אי-הפקדת הערובה היא סנקציה חריפה מדי בנסיבות העניין.

15.

לעניין מאזן הנוחות, נטען כי הוצאות המשפט עתידות להתחלק בין ששה משיבים שונים, אשר כל אחד מהם יקבל סכום של 25,000 ₪, בעוד שמנקודת המבט של המבקשים מדובר בסכום גבוה של 150,000 ₪, כך שנקודת המוצא היא שמאזן הנוחות בשלב זה נוטה לטובתם. מכל האמור לעיל כבר הוכח כי למבקשים אין היכולת לשלם סכום זה, וממילא אי-היענות לבקשה לעיכוב ביצוע תגרור אחריה הליכי גביה והטלת הגבלות קשות על המבקשים. הדבר יגרום לנזקים בלתי הפיכים למבקשים, לשמם הטוב וליכולת קיומם בכבוד. מנגד, קשה למצוא נזקים של ממש אשר צפויים להיגרם לרוב רובם של המשיבים אם תתקבל הבקשה. בנוסף, לכל הפחות חלק מן המשיבים הם אנשים מעוטי יכולת וקיים חשש כבד כי במידה ויתקבל הערעור לא יוכלו להשיב את הכספים שקיבלו.

דיון והכרעה

16.

דין הבקשה להידחות מבלי צורך להיזקק לתשובתם של המשיבים.

17.

הכלל בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, כקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, הוא שעצם הגשת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצועו של פסק הדין; הזוכה בפסק הדין רשאי להנות מפירות זכייתו עוד בטרם ניתן פסק דין בערעור. עם זאת, ניתן להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין בהתחשב בשני שיקולים – סיכויי הערעור מחד גיסא, ומאזן הנוחות שבין המערער והמשיב מאידך גיסא. בין שני שיקולים אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך יפחת הצורך בהוכחה מוצקה לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, וכן להפך (ע"א 6636/15 קריסטל נ' עו"ד רוט , פסקה 11 והאסמכתאות שם (27.10.2015)).

18.

בענייננו עסקינן בבקשה לעיכוב ביצועו של סעד כספי. ככלל, סעד כספי הוא בר-השבה וככזה הנטל הנדרש לעיכוב ביצועו גבוה יותר. מכיוון שמדובר בסעד בר-השבה, במסגרת בחינת מאזן הנוחות נדרש להוכיח כי ביצועו יפגע במבקש באופן חמור או לחלופין כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב לא יוכל להשיב את הכספים שישולמו לו אם יתקבל הערעור. טענות אלו אינן יכולות להיטען בעלמא, ויש לתמוך אותן בתצהיר או להביא להן ראיות (ע"א 9296/03

אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 304-306 (2003); רע"א 8317/06 טהוליאן נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ , פסקה 10 (21.1.2007);

בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, 504 (1991)).

19.

הערעור שהגישו המבקשים עוסק, בין היתר, בשאלה אם מצבם הכלכלי מאפשר להטיל עליהם להוציא מכיסם סכום זה. בית המשפט המחוזי היה בדעה כי המבקשים מסוגלים לגייס סכום כסף זה ועל-כן הטיל עליהם להפקידו כערובה להוצאות המשיבים. המבקשים מערערים על קביעה זו, אך יהיה זה בגדר 'מעגל שוטה' לקבוע בשלב זה שבמצבם הכלכלי תשלום זה יפגע בהם בצורה המצדיקה את עיכוב הביצוע.

20.

זאת ועוד; מדובר בתשלום בגין הוצאות משפט, אשר אין חולק כי המשיבים הוציאו מכיסם. המבקשים הגישו תובענה מורכבת נגד מספר רב של נתבעים, שנתבקשו בה סעדים כספיים בשיעורים גבוהים, והדעת נותנת כי המשיבים יתגוננו מפניה בהתאם. חלק בלתי נפרד מן הסיכויים והסיכונים שעל בעל דין לשקלל בבואו להגיש תובענה הוא העובדה כי ככל שלא יזכה בתובענה יהיה מחויב בתשלום הוצאותיו של הצד שכנגד. במצב כזה אין הצדקה להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע ולהותיר את המשיבים בחסרון כיס שאין חולק על קיומו, רק בשל הגשת הערעור.

21.

לאחרונה הבעתי את עמדתי לפיה בכל הנוגע לעיכוב הביצוע של סעדים כספיים, כל עוד לא הוכח בראיות מוצקות שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש – ניתן יהיה לעכב את ביצועו רק כאשר סיכויי הערעור נראים גבוהים במיוחד כבר בבחינה לכאורית שלו (ע"א 250/16 שפירא נ' מוסט , פסקה 11 (18.1.2016)). בבחינה לכאורית של הערעור, ומבלי להידרש לטענות הספציפיות המועלות בו לגופן, נראה שהמבקשים משיגים בעיקר על ההחלטה לחייבם בהפקדת ערבון, יחד עם השגות על שיעור

הוצאות המשפט. אף שלערעור סיכויים מסויימים, הרי שבשל אופיין הדיוני והראייתי של החלטות אלו תמעט ערכאת הערעור להתערב בהן (ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע , פסקה 15 (22.9.2014); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 499 (מהדורה שלישית, 2012)). די בכך כדי לקבוע שלא ניתן בבחינה לכאורית של הערעור להראות כי מדובר בערעור בעל סיכויים כה גבוהים, המצדיקים את עיכוב הביצוע בנסיבות דנן.

22.

על סמך האמור נדחית הבקשה; משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.