עע"מ 8149/16 לאוניד גורבץ' נ. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שיצר ), בעת"מ 26675-02-16, מיום 18.9.2016, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את החלטת המשיבה והוטלו עליו הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. בהחלטתה, המשיבה לא אישרה למבקש לעבוד בעבודה נוספת בהיקף של 42.5 שעות שבועיות במקביל להתמחותו במשפטים, והכירה רק במחצית תקופת ההתמחות שביצע עד למועד עתירתו.

2.

לאחר עיון בבקשה, בפסק הדין, ובערעור שהוגש עליו, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. סעיף 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה הוגש הערעור. חריגה מכלל זה מחייבת את מבקש העיכוב להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות, לפיו ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאד על השבת המצב לקדמותו, נוטה לטובתו ( ע"א 3812/15 מפעלי תאורה א. הכט בע"מ נ' פקר-ידפז פרופילים בע"מ , פסקה 6 (2.7.2015); ע"א 5212/14 אבו ג'אנם נ' אבו גנאם , פסקה 9 (25.11.2014)) . בקשתו של המבקש עניינה סעד כספי, אשר הלכה היא כי הוא ניתן להשבה ולכן אינו מקיים את תנאי מאזן הנוחות, אלא מטעמים חריגים ( ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 (20.1.2016); ע"א 250/16 שפירא נ' נתן מוסט , פסקה 10 (18.1.2016)). לא מצאתי כי טעמים אלה מתקיימים בעניינו של המבקש – הסעד הכספי אינו גבוה במיוחד, ואין חשש כי המשיבה תהפוך חדלת פירעון ולא תוכל להשיב את הכספים, אם יתקבל הערעור לגופו. אשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, איני סבור כי סיכויי קבלת הערעור במקרה דנן מצדיקים את עיכוב ביצוע פסק הדין. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

3.

סוף דבר, הבקשה נדחית.