ע"א 2324/17 א.נ.ח הירוק שיווק ומסחר בע"מ נ. רו"ח יעקב זיצר ועו"ד ניצה פו

1.חברת ביג זול ישראל 1997 בע"מ (להלן: החברה ) נכנסה להליכי פירוק והמשיבים מונו כמנהלים מיוחדים של החברה. המשיבים עתרו לבית משפט קמא וביקשו לחייב את א.נ.ח הירוק שיווק ומסחר בע"מ (להלן: המבקשת ) להשיב לידי החברה משאית שהייתה בבעלות החברה ונמסרה למבקשת מספר ימים לפני מתן הצו להקפאת הליכים, או לחילופין, לחייבה לשלם לקופת הפירוק את שווי המשאית שהוערך ב-184,000 ₪. המבקשת עתרה מנגד למתן פסק דין הצהרתי הקובע שהיא הבעלים של המשאית. המבקשת טענה כי נוכח המצוקה הכספית אליה נקלעה החברה, חברות אחרות חדלו מלספק לחברה ביצים, בעוד המבקשת ביצעה עסקת "ברטר" במסגרתה סיפקה לחברה ביצים בשווי 107,000 ₪ בתמורה למשאית.

2.בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבים ודחה את המבקשת. לאחר בחינת חומר הראיות, קבע בית המשפט כי מדובר בעסקה פיקטיבית שנועדה להבריח את המשאית מהנושים. למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי אף אם מדובר היה בעסקת אמת, היא בטלה לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, אליה מפנה ההוראה שבסעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. טענותיה הנוספות של המבקשת, לפיהן אין למשיבים מעמד לתבוע זכויות במשאית וכי ערך המשאית קוזז כנגד חובותיה של החברה כלפיה – נדחו.

בהוראת בית המשפט, המשאית הושבה לידי המשיבים. שווי המשאית הוערך על-ידי שמאי מטעם המשיבים בסך של 70,000 ₪, ובמחיר זה היא נמכרה לצד שלישי.

3.על פסק דינו של בית המשפט הוגש ערעור, ובבקשה דכאן עותרת המבקשת לסעד זמני שיורה למשיבים להימנע מהעברת הכסף שנתקבל ממכירת המשאית לנושי החברה, וזאת על מנת שלא לסכל את מטרת הערעור. המשיבים בתגובתם מתנגדים למתן הסעד הזמני וטוענים כי היה על המבקשת לעתור לעיכוב ביצוע מכירת המשאית, ולא לחכות עד לאחר קבלת כספי המכירה שלה.

4.דין הבקשה להתקבל, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, אשר דומה כי אינם גבוהים. איני רואה צורך לחזור על ההלכות הידועות בעניין "מקבילית הכוחות" (ראו לדוגמה ע"א 5242/16 שטרק נ' סונינו

(16.11.2016)).

כאשר עסקינן בסעד בר-השבה אין לעכבו, וככלל כזה הוא סעד כספי. אולם, מאזן הנוחות ייטה לטובת המבקש אם קיים חשש ממשי לכך שלא יוכל לזכות בכספים אם ערעורו יתקבל (ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) (20.1.2016)). זה המצב במקרה דנן, באשר הנושים הרלוונטיים לענייננו הם עובדי החברה ומשכירים, שלהם זכות קדימה במדרג הנשייה, ואם הכספים יחולקו אין אפשרות מעשית להבטיח את השבתם, ככל שהערעור יתקבל (לתוצאה דומה ראו ע"א 6636/15 יצחק גדליהו קריסטל נ' עו"ד עודד רוט, הנאמן לנכסי החייב יוסף מרגוליס (בפשיטת רגל), פסקה 16 (27.10.2015)).

5.אשר על כן, ניתן בזה צו המורה למשיבים שלא לחלק בין נושי החברה את התמורה שנתקבלה בגין מכירת המשאית, וזאת עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.