ע"א 2829/18רב העיר אשדוד נ. פנינה קומפורטי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' רבינוביץ ברון ) בת"א 25538-01-14, במסגרתו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סכום כולל של 425,000 ₪ ועוד הוצאות משפט ששילמה למומחה ולעדים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

2.

הסעד שנפסק לחובת המבקשים הוא סעד כספי. אם יתקבל הערעור ניתן יהיה להשיבו. ככזה, נדרש טעם כבד משקל לעכב את ביצוע פסק הדין, טעם שעיקרו מבוסס על שיקולי מאזן הנוחות. המבקש נדרש להראות כי התשלום בשלב זה יפגע בו באורח קשה, אם משום מצבו הכלכלי, אם מחמת מצבו הכלכלי של הזוכה. כיוון שכך, על-פי רוב, ניתן להכריע בבקשה מעין זו על יסוד שיקולי מאזן הנוחות בלבד, ללא תלות בסיכויי הערעור. כך הוא גם בענייננו. אפרט אפוא את טענות הצדדים בדבר מאזן הנוחות, וכפי שיתברר, די בכך על מנת לחרוץ את גורל הבקשה.

3.

בענייננו-שלנו טענו המבקשים כי למשיבה קשיים כלכליים ניכרים, אשר יקשו על השבת הסכום ככל שיתקבל הערעור. דבר זה למדים המבקשים מטענותיה של המשיבה בבית המשפט המחוזי. בכתב התביעה שהגישה חזרה כמה פעמים על כך שנגרמו לה נזקים כלכליים כבדים, וציינה כי היא בקושי מצליחה 'להחזיק את הראש מעל המים'; נגרם לה אבדן הכנסות רבות; היא העמידה את התביעה על סך של 5 מיליון ₪, למרות שהנזקים הנטענים גבוהים יותר, בשל שיקולי אגרה – שלא יכלה לעמוד בתשלומה; עוד ציינה המשיבה במהלך הדיון, כי קיבלה מגורמים שונים סכומי כסף לצורך ניהול התביעה, בתקווה שתוכל להחזירם. המכלול מלמד אפוא על קושי שייווצר ככל שיתקבל הערעור, להשיב את סכומי הכסף למבקשים. המבקשים נאותו להפקיד את הסכום כולו בקופת בית המשפט או בנאמנות עד להכרעה בערעור, ובלבד שלא יועבר לידיה של המשיבה.

4.

המשיבה מצדה טוענת כי אין ממש בטענת המבקשים לעניין מאזן הנוחות. לטענתה, הנטל להוכיח את הקושי הכלכלי שלה מוטל על כתפי המבקשים, והם לא עמדו בו. הבקשה אינה נתמכת בראיה כלשהי; למבקשים אף הוצגו, במסגרת ההליך, נתונים כלכליים מדויקים על אודות הפעילות העסקית של המשיבה, אולם הם לא הצליחו – ולא בכדי – לחלץ מנתונים אלו מצג של קושי כלכלי.

5.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, עצם הגשתו של ערעור אינה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, והזוכה זכאי להנות מזכייתו אף אם ערעור על פסק הדין תלוי ועומד. הנטל להצדקת עיכוב ביצוע פסק הדין מוטל על המבקש לעכב; כאשר מדובר בסעד כספי, הנטל גבוה מן הרגיל. טענות בדבר קושי כלכלי של המשיב אינן יכולות להיטען בעלמא, ויש לתמוך אותן בראיות (ע"א 388/16 ברזל נ' מוסדות נחמת ציון ירושלים (בפירוק) , פסקה 18 וההפניות שם (20.1.2016)) בשים לב לקושי הראייתי להוכיח את מצבו הכלכלי של הזולת, יש לעמוד, לכל הפחות, ב'נטל ראשוני' להוכחת החשש (השוו: ע"א 2970/16 בן שושן נ' מ.ל יזמות והשקעות אילת 2011 בע"מ , פסקה 12 (19.4.2016)). דבר זה לא נעשה בענייננו: הבקשה מסתמכת אך ורק על שברי דברים שנכתבו ושנאמרו במסגרת ההליך בערכאה הדיונית, ואין די בהם על מנת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

6.

כאשר מאזן הנוחות אינו מצדיק את קבלת הבקשה, הרי שרק ערעור בעל סיכויים יוצאי דופן, שצדקתו ניכרת כבר בבחינה לכאורית שלו, יצדיק עיכוב ביצוע של סעד כספי (ע"א 250/16 שפירא נ' מוסט , פסקה 11 (18.1.2016)). די בקביעה כי זה אינו המצב בענייננו, מבלי להידרש לפרטי סיכויי הערעור, על מנת לדחות את הבקשה.

7.

הבקשה נדחית. סכום הכסף שהופקד בקופת בית המשפט על-פי החלטתי מיום 12.4.2018 יועבר לידי המשיבה 1, וככל שקיים סכום נוסף שעל המבקשים לשלם, יעשו כן בתוך שבוע-ימים.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 5,000 ₪.