ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ. עבד אללטיף יונס

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט בהן חויבו המבקשים על-פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט רון סוקול) מיום 8.5.2011. כמו כן עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדם לשם ביצוע פסק הדין ולגביית הוצאות המשפט, וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהגישו על פסק-הדין.

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המשיבים, בה עתרו למתן פסק דין הצהרתי שעיקרו אכיפת הסכם חליפין במקרקעין. בתמצית ייאמר כי לטענת המבקשים, בשנות הארבעים של המאה העשרים הגיע סבם המנוח להסכם עם מורישיהם של חלק מן המשיבים (להלן: האחים יונס ) בדבר ביצוע עסקת חליפין במקרקעין. לפי הסכם החליפין הנטען, כל זכויותיהם של האחים יונס בחלקה המצויה בסמוך ליישוב ערערה (להלן: חלקה 3 ) הועברו לבעלות סבם של המבקשים, ואילו זכויותיו של הסב המנוח בחלקה סמוכה (להלן: חלקה 37 ) הועברו לבעלות האחים יונס. המבקשים עתרו אפוא להעברת מלוא זכויותיהם של האחים יונס ויורשיהם בחלקה 3 על שמם, ומנגד להעברת כל הזכויות בחלקה 37, הרשומות על שם סבם של המבקשים, על שם האחים יונס ויורשיהם. כן עתרו המבקשים לכך שתבוטלנה כל העסקאות בהן מכרו חלק מן המשיבים, יורשי האחים יונס, זכויות בחלקה 3 למשיב 26.

2.

בפסק דינו מיום 8.5.2011 דחה בית המשפט את התביעה, בציינו כי בסופו של יום נותרו רק המשיבים 2 ו-26 בהתנגדותם לקבלת התביעה ובכפירתם בתוקפה של עסקת החליפין. בית המשפט קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את קיומו של הסכם החליפין (שלא הועלה על הכתב), ועוד נקבע כי בכל מקרה העדויות שהביאו המבקשים להוכחת העסקה נסתרות מניה וביה על-ידי הליכי הסדר הזכויות שבוצעו בשנות הארבעים ביחס לשתי החלקות. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שחלק ניכר מן הנתבעים תמכו בעמדת המבקשים וחלקם נמנעו מהגשת כתבי הגנה, אין די בה כדי להביא להכרה בהסכם החליפין. בית המשפט חייב את המבקשים לשלם למשיבים 2 ו-26 הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום.

3.

זמן קצר לאחר מתן פסק הדין פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני, לפיו צו המניעה הזמני שניתן במהלך הדיון בתביעה ייוותר על כנו עד להכרעה בערעור שבכוונת המבקשים להגיש לבית משפט זה. על-פי צו זה, מנוע המשיב 26 מלבצע עסקאות בזכויות שרכש מיורשי האחים יונס בחלקה 3. בהחלטתו מיום 17.7.2011 נעתר בית המשפט לבקשה בעניין צו המניעה בתנאי שתופקד על-ידי המבקשים ערבות נוספת, והוא הוסיף וקבע כי אין בהחלטתו כדי לעכב באופן כלשהו את החיוב בהוצאות שהושתו של המבקשים בציינו כי "כידוע אין בהגשת ערעור כדי לעכב תשלום הוצאות".

4.

ערעורם של המבקשים הוגש ביום 30.6.2011, וביום 5.10.2011 הוגשה הבקשה שבפניי לעיכוב תשלום הוצאות המשפט והליכי ההוצאה לפועל שנפתחו לשם גבייתן. לטענת המבקשים, סיכויי הערעור גבוהים וקיים חשש כי עם קבלתו לא יהיה זה אפשרי לגבות את הוצאות המשפט שישולמו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בשלב מסוים של הדיון בתובענה הודיע המשיב 26 כי הוא מסכים לביטול ההסכמים שנחתמו עם חלק מן המשיבים וכי הוא "יוצא מהתיק", ולכן כלל לא ברור מדוע נפסקו הוצאות לטובתו. כמו כן מציינים המבקשים כי בהתאם להוראת בית משפט קמא וכתנאי להותרת צו המניעה על כנו, הופקדה על-ידם ערבות בסך 40,000 ש"ח ועירבון בסך 5,000 ש"ח, ובנוסף הופקד במסגרת הערעור עירבון בסך 25,000 ש"ח, כך שכספם של המשיבים מובטח במידה שהערעור יידחה. לבסוף נטען כי מדובר במספר רב של מבקשים וגם מטעם זה לא יהיה קושי בגביית הוצאות המשפט מהם ככל שהערעור יידחה, במיוחד משסכום ההוצאות אינו גבוה.

5.

דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והמבקש לעכב ביצועו של פסק דין נדרש לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור גבוהים וכי ייגרם לו נזק שאינו ניתן לתיקון אם יתקבל הערעור. מקום שבו מדובר על תשלום של חיוב כספי יעוכב הביצוע במקרים חריגים בלבד, למשל כאשר הוכח כי חוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק. הלכה זו יפה מקל וחומר בכל הנוגע לתשלום הוצאות משפט (ראו: ע"א 4923/09 עתילי ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 6 (טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה , פ"ד נח(2) 301, 305-304 (2003); עע"ם 2190/06 מדינת ישראל נ' Bueno Gemma

(לא פורסם, 3.4.2006)). מבלי לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, המבקשים לא הראו מדוע המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע של תשלום הוצאות המשפט. המבקשים אינם מסבירים מדוע לא יוכלו להיפרע מן המשיבים 2 ו-26 במידה שהערעור יתקבל, מה גם שכפי שציינו המבקשים עצמם סכום ההוצאות אינו גבוה באופן יחסי. בנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.