רע"א 8285/14 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ. ברקן אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית ש

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות בסך 25,000 ש"ח, שנפסקו לחובת המבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ב' טולקובסקי ) בתיק הפ"ב 3863-05-14 והפ"ב 18277-04-14 מיום 5.11.2014. בפסק הדין דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לבטל את פסק הבוררות החלקי שניתן בעניינם של הצדדים ביום 1.4.2014 וקיבל את בקשת המשיבה לאשרו. הבקשה הוגשה לצד בקשת רשות ערעור מטעם המבקשת על פסק הדין האמור.

2.

המבקשת טוענת כי בהליך אחר המתנהל בבית המשפט בנוגע לבוררות בין הצדדים, דחתה השופטת טולקובסקי את בקשת המשיבה לאשר החלטה אחרת של הבורר, מיום 27.5.2014, אך לא חייבה את המשיבה בהוצאות, אף שקיבלה חלק מטענותיה של המבקשת (להלן: פסק הדין הנוסף ). לטענתה, התנהלותו של בית המשפט – שחייב אותה בהוצאות "כבדות" בהליך הנוכחי, ובה-בעת נמנע מחיוב המשיבה בהוצאות בפסק הדין הנוסף – היא בלתי סבירה באופן קיצוני. עוד היא טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה הואיל וקיים חשש כבד כי ככל שתתקבל בקשת רשות הערעור, לא תוכל המשיבה להחזיר את סכום ההוצאות נוכח "קופתה הריקה", כפי שגם בא לידי ביטוי בפסק הבוררות החלקי. בקשת רשות הערעור גופה מופנית נגד אישור פסק הבוררות החלקי מיום 1.4.2014 מן הטעם שהוא נוגד את תקנת הציבור ופוגע במראית פני הצדק. כמו כן, מופנית הבקשה נגד שיעור ההוצאות שהוטלו.

3.

המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מסבירה כי בפסק הדין הנוסף לא זכה מי מן הצדדים בסעד שביקש מבית המשפט. זאת בניגוד למקרה הנוכחי, שבו המשיבה זכתה בסעד שביקשה, אשר עומד בסתירה לסעד שהתבקש על-ידי המבקשת. לטענת המשיבה, המבקשת הטעתה את בית המשפט באופן שבו הציגה את התנהלות בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות. עוד היא טוענת כי: סכום ההוצאות ראוי וסביר; כי למעשה, המבקשת חייבת למשיבה סכום של כ-70,000 ש"ח (כולל ההוצאות הנדונות) בגין סכומים וחיובים שונים שנפסקו נגדה; וכי הטענה כי קופת המשיבה ריקה נטענה ללא ביסוס ואינה נכונה כשלעצמה. לדבריה, אם תזכה המבקשת בבקשתה "המופרכת", לא תהיה למשיבה כל מניעה להשיב לה את סכום ההוצאות. טענות אלה גובו בתצהיר מטעם המשיבה.

4.

דין הבקשה להידחות. לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. כידוע, הלכה היא כי ככל שמדובר בחיוב כספי – הוצאות משפט בפרט – נטיית בית המשפט תהא שלא לעכב ביצועו היות שלרוב מדובר בנזק הפיך [ראו למשל: ע"א 4906/11 יורשי המנוח מוחמד סעיד ז"ל נ' יונס , פסקה 5 (26.10.2011)]. הדברים זוכים למשנה-תוקף במקרה שלפנינו, בו חוייבה המבקשת בסכום הוצאות שאינו על הצד הגבוה. יתר על כן, לא עלה בידי המבקשת לבסס את טענתה כי המשיבה לא תוכל להשיב את הסכום המדובר, ככל שבקשתה תתקבל, כאשר מנגד הצהירה המשיבה "ברחל בתך הקטנה" כי לא תהיה כל מניעה לכך. טענת המבקשת כי התנהלות בית המשפט בסוגיית ההוצאות בין הצדדים היא "בלתי סבירה בצורה קיצונית" אין בה ממש, בוודאי בהתחשב בכך שבפסק הדין הנוסף לא זכתה המבקשת בסעד שלו עתרה. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להידרש לסיכויי קבלת בקשת רשות הערעור לגופה.

הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי הקודמת (מיום 8.12.2014) מבוטל בזאת. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.