בר"מ 7551-23 בר"מ 7551-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת ת' נאות פרי), בעת"מ 7402-10-23 מיום 15.10.2023, שבגדרו נדחתה עתירה שהגיש המבקש על החלטת המשיב 1 (להלן: המשיב). בהחלטת המשיב נפסלה מועמדותו של המבקש בבחירות הקרובות למועצת עיריית מעלות-תרשיחא, מהטעם כי המבקש "פושט רגל". זאת, לנוכח הוראת סעיף 7(א)(8) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות), אשר על-פיה, "זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה מי ש[...] לא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל 1936 [...]"; ולנוכח סעיף 120(7) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), שהוראתו דומה.

2.על החלטת המשיב הגיש המבקש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי מעולם לא הוכרז כ"פושט רגל" לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשט"ר או הפקודה); וכי לפיכך, אין לפסול את מועמדותו מהטעם האמור.

3.בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את העתירה. צוין כי אין חולק שביום 4.6.2020 ניתן נגד המבקש צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדל"פ או החוק); וכן כי בשנת 1980 החליפה פקודת פשט"ר את הפקודה משנת 1936. בית המשפט המחוזי עמד על הוראת סעיף 375(א) לחוק חדל"פ – שכותרתו "הוראות מעבר לעניין פשיטת רגל" (להלן גם: הוראת המעבר) – אשר מורה כדלקמן:

"נקבעה בחיקוק לפני יום התחילה הוראה הנוגעת לפושט רגל, לפשיטת רגל או להליכים לפי פקודת פשיטת הרגל, יראו אותה, החל ביום התחילה, כהוראה הנוגעת ליחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי חוק זה או להליכי חדלות פירעון המתנהלים לגבי יחיד לפי חוק זה, בהתאמה".

בית המשפט המחוזי קבע כי הוראת סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות "נקבעה בחיקוק", "לפני יום התחילה" של חוק חדל"פ, ו"נוגעת לפושט רגל", ולפיכך, מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי החוק, דינו כדין פושט רגל לפי הפקודה; וכי די באמור כדי לדחות את העתירה.

בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס, בבחינת למעלה מן הצורך, לטענות נוספות שטען המבקש. בין היתר, נקבע כי בניגוד לטענת המבקש, ההיסטוריה החקיקתית של חוק חדל"פ תומכת במסקנה שלפיה הוראת המעבר נועדה להחיל את הוראות החקיקה השונות הנוגעות לפושט רגל על מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי החוק; כי למרות שוני מסוים בין הליכים לפי הפקודה לבין כאלה לפי החוק, הרי שבעיקרו של דבר, מטרות ההליכים דומות ומתמקדות בשיקום החייב; וכי הן מי שהוכרז כפושט רגל לפי הפקודה, הן מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי החוק, נחשב חדל פירעון במנותק מהשאלה אם הגיע למצב זה בשל פגם מוסרי. הודגש, כי מההיסטוריה החקיקתית של חוק הבחירות עולה שהוראת סעיף 7(א)(8) לחוק זה נועדה, בין היתר, למנוע הפעלת לחץ על חבר מועצת רשות מקומית שנמצא בחדלות פירעון; וכי רציונל זה תקף גם לגבי מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדל"פ.

4.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. המבקש מציין כי מעולם לא הוכרז פושט רגל לפי הפקודה, וטוען כי סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות אינו רלוונטי למי שנמצא בהליכי חדלות פירעון לפי חוק חדל"פ. בעניין זה נטען, בין היתר, כי תכליתו של חוק חדל"פ היא שיקומית; כי החוק אינו מניח כי חדלות פירעון נובעת מאשמה מוסרית; כי קיימים הבדלים בין המגבלות המוטלות על פושט רגל מכוח הפקודה לבין אלו המוטלות על חדל פירעון לפי החוק; וכי לנוכח האמור, יש להתאים את הוראת סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות כך שלא תיכלל תחת הוראת המעבר הקבועה בחוק חדל"פ.

5.מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי לנוכח הלשון הברורה של הוראת המעבר שבחוק חדל"פ, המבקש אינו עומד בתנאי הכשירות הקבועים בחוק להתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות. המשיבים מדגישים, כי הבחנה בענייננו בין פושט רגל לפי הפקודה לבין חדל פירעון לפי החוק, תוביל לפגיעה שרירותית בשוויון בין מועמדים, בניגוד מובהק ללשון הוראת המעבר.

דיון והכרעה

6.לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.כמפורט לעיל, לפי סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות, מי ש"הוכרז פושט רגל" לפי הפקודה אינו רשאי להתמודד בבחירות לרשויות מקומיות (אלא אם מתקיימים לגביו התנאים שבסיפא הסעיף האמור, שאין חולק כי אינם מתקיימים בענייננו).

כמו כן, כמובהר לעיל, הוראת המעבר שבחוק חדל"פ קובעת כי "הוראה הנוגעת לפושט רגל" אשר "נקבעה בחיקוק לפני יום התחילה", "יראו אותה, החל ביום התחילה, כהוראה הנוגעת ליחיד שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי חוק זה"[לעניין מועד תחילתו של חוק זה ראו סעיף 373 לחוק חדל"פ].

מצירופן של הוראות חוק אלו נובע, באופן חד-משמעי, כי לפי סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות, מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדל"פ אינו כשיר להתמודד בבחירות לרשויות מקומיות.

8.אם כן, לשון החקיקה הרלוונטית אינה סובלת את הפרשנות המוצעת על-ידי המבקש, ולפיכך אין לקבלה, ואין צורך להידרש לגוף טענות המבקש בעניין תכליותיהן של הוראות החוק הנדונות. עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, אדגיש כי תכליתה של הוראת חוק נלמדת, בראש ובראשונה, מלשונה (ראו, מני רבים: רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פס' 14 (14.12.2006); בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פס' 12 (29.3.1993)). בהינתן הלשון הברורה של סעיפי החוק הנדונים, כמובהר לעיל, אין בידי לקבל את טענות המבקש, שלפיהן תכלית החקיקה הרלוונטית תומכת בפרשנות אשר מבחינה בין פושט רגל לפי הפקודה לבין מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים לפי החוק, לצורך תחולת סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות.

9.כאמור, המבקש טוען כי לנוכח התכליות שבבסיס חוק חדל"פ, יש להתאים את הוראת סעיף 7(א)(8) לחוק הבחירות, כך שלא תחול על מי שניתן לגביו צו לפתיחת הליכים. ברם, אף אם אניח, לצורך הדיון בלבד, כי יש ממש בטענה זו, הרי שלנוכח הלשון הברורה של החקיקה בענייננו, התאמת הוראת הסעיף האמור באופן המבוקש על-ידי המבקש לא יכולה להיעשות אלא בחקיקה.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.