בר"ש 1136/14 עו"ד פרידה ישראלוביץ נ. ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הד

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

14011360_T09.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il

בבית המשפט העליון

בר"ש

1136/14

לפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט א' שהם

המערערת:

עו"ד פרידה ישראלוביץ

נ

ג

ד

המשיבה:

ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.1.14 בעמל"א 44305-11-13 שניתן על-ידי השופט

א כהן

תאריך הישיבה:

ד' באייר התשע"ד

(4.5.14)

בשם המערערת:

עו"ד נמרוד ליפסקר

בשם המשיבה:

עו"ד מייק יורק ריד

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

רקע

א.

המבקשת נדונה בבתי הדין המשמעתיים בשתי דרגותיהם ובבית המשפט המחוזי

עקב התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, אשר יסודה באיומים ובהתבטאויות

בוטות, שמקומם לא יכירם, כנגד המתלוננת, בטלפונים אין קץ ובדואר אלקטרוני, בעקבות

טענה בדבר יחסים רומנטיים עם בעלה של המבקשת. זאת בתוך מערכת של הטרדות והכפשות,

הן ישירות כלפי המתלוננת כאמור, והן בתליית הודעות במקום מגוריה, בפניה לעובדים

במקום עבודתה ובהופעה בבית הכנסת שבו מתפללים הורי המתלוננת. מטעמי כבוד הבריות לא

נחזור על הדברים הבוטים והקשים. בית הדין המשמעתי המחוזי השית על המבקשת השעיה

לתקופת שנה, השעיה על תנאי, פיצוי והוצאות. בבית הדין המשמעתי הארצי נחלקו הדעות –

ברוב דעות זוכתה המבקשת (עם שנמתחה עליה ביקורת חריפה), והמיעוט סבר כי יש להגדיל

את העונש ל-30 חודשי השעיה.

ב.

בית המשפט המחוזי (השופט הבכיר א' כהן) קיבל את ערעור הלשכה על

הזיכוי, בין השאר ציין, כי המבקשת הקשתה על עבודת בית הדין המשמעתי על-ידי 23

בקשות דחיה. אשר לעיקר הדברים. הזכיר בית המשפט את פסיקתו של בית משפט זה בפרשיות

קודמות, כגון על"ע 1734/00

הועד

המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שפטל

(2002),

שלפיה (מפי השופטת – כתארה אז – נאור):

"מכל האמור לעיל, עולה כי כעיקרון עבירת

משמעת של מעשה שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין לפי סעיף 3)61) לחוק, יכולה להתגבש

גם על יסוד מעשים הנעשים בלא זיקה לעיסוק במקצוע. אכן, הפסיקה בענין מעשים שאינם

קשורים לעיסוק המקצועי דלה היא. לשכת עורכי הדין אינה ממהרת לעסוק בענינים החורגים

מהעיסוק המקצועי, ולדעתי - יפה היא עושה. ואולם, הסמכות לכך – קיימת".

והוסיף כי "האינטרס הציבורי

מחייב, כי יש לשמור על תדמית מכובדת של מקצוע עריכת הדין לצורך האמון שהחברה חייבת

לרחוש למי שהיא נותנת בידם כוח... עורך דין אמור לייצג בהוייתו ובפעילותו את

השמירה על המתוקן ועל הראוי". בית המשפט סבר כי העובדות שהוכחו לעניין הטרדת

המתלוננת היוו עבירות פליליות, והעובדה שלעתים אין מוגש, מסיבות שונות, כתב אישום

פלילי גם כשישנן ראיות לכאורה, אינה צריכה לפעול לטובת המבקשת. הודגש, כי למבקשת

הרשעות קודמות, ואף פרשה זו אירעה בעת השעיה, וכן כי נמנעה מהבעת חרטה. בית המשפט

השית את העונש שהציעה דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי הארצי (השעיה על תנאי קודמת לא

הופעלה בשל היעדר קשר סוגי לפרשה דנא).

הבקשה והדיון

ג.

בבקשה נטען, כי הגם שמדובר בגלגול רביעי, עולה שאלה בעלת חשיבות

ציבורית, ועסקינן בהרשעה חריגה בשל התבטאויות בגדר חייו הפרטיים של עורך הדין,

בעוד שלא כל התבטאות גסת רוח צריך שתהא נדונה בדין המשמעתי; כך, מה גם שלא היה

הליך פלילי. ועוד, לא היה מקום – כנטען – להתערבות בפסיקת בתי הדין המשמעתיים

כעניין שבמדיניות.

ד.

מטעם הלשכה נטען במענה, כי חומרת הנסיבות לצד עברה המשמעתי של המבקשת,

והתלקחות הפרשה בעת ריצוי עונש השעיה, וכן העדר ההפנמה והחרטה והתנהלות לא ראויה

בהליכים, אינם מצדיקים התערבות בגלגול רביעי.

ה.

בהחלטה מיום 3.4.14 נדרשתי למידת התערבותו של בית המשפט המחוזי בענישה

שנקטו בתי הדין המשמעתיים, והצדדים התבקשו להודיע אם נכונים הם להפחתה מסוימת

בעונש ההשעיה בפועל, אם בהסכמה ואם לאחר טיעונים קצרים, כששאר חלקי גזר הדין –

השעיה על תנאי, פיצוי והוצאות ישארו בעינם.

ו.

ניתנה הסכמת הצדדים להפחתה מסוימת לאחר טיעונים קצרים, וקוים בפנינו

דיון בשאלת העונש. בא כוח המבקשת טען כנגד התערבות חריגה – הכפלת העונש פי 2.5

בבית המשפט המחוזי, בניגוד לכללי התערבות מקובלים וללא ביסוס כנטען באשר לרמת

הענישה, אלא תוך אימוץ דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי. עוד צוין, כי הדחיות שהתבקשו

היו קשורות במצבה הרפואי של המבקשת. ועוד נטען, כי יש להביא בחשבון כי הלשכה

העצימה את עברה של המבקשת, שכלל בפועל ארבע הרשעות. לעניין החרטה שהיעדרה נטען

כנגד המבקשת, נאמר שיש לזכור כי המבקשת נתבעת על-ידי המתלוננת גם בהליך אזרחי

הממשיך לרדוף אותה, היא נלחמת לחזור למקצוע, ומכאן הבקשה למידת הרחמים, על-ידי

הסתפקות בהשעיה שהיתה עד הנה (במצטבר כנמסר כ-12 חודש). בין השאר נטען, כי הלשכה

הציגה גליון הרשעות משמעתיות שכלל זיכויים ומבד"ים.

ז.

בא כוח המשיבה טען, כי לא היתה כל הבעת חרטה מצד המבקשת, הטוענת כנגד

כל העולם כולו אך לא נגד עצמה; הלשכה אינה ממהרת לפתוח תיקים בנושאים שמחוץ לגדרי

עיסוקם של עורכי הדין אלא אם נחצה כל גבול. במקרה דנא, כך נטען, מדובר בהתנהלות

שיטתית קשה בפרשה, וזאת מעבר להרשעות משמעתיות קודמות, ומדי פעם מועלה המצב האישי

או הנפשי לשם מידת הרחמים; אין איפוא מקום להפחתה אלא לכל היותר בשלושה חודשים.

ח.

לשאלתנו האם מוצגים בהליכי משמעת גם גליון זיכויים ותיקים תלויים

ועומדים, הושב כי אין ללשכה גליון הרשעות המוסדר בחקיקה, אך ככל שהוצגו במקרה דנא

זיכויים – לא היה מקום לכך.

ט.

המערערת עצמה ביקשה לומר דברים וטענה כי לא נשמעה כראוי בבתי הדין

המשמעתיים, ואין להציגה כמפלצת; היא מצרה על התנהלותה אך הדבר בא כי נפגעה על-ידי

המתלוננת.

הכרעה

י.

נציין תחילה, ברוח הפסיקה עד הנה, כי איננו שוללים העמדה לדין משמעתי

של עורכי דין על התנהגות שאינה הולמת גם מחוץ לגדרי המקצוע. גם אם כמובן אין הדבר

צריך להיות בחינת שגרה, הנה התנהגותו של עורך דין, במקצוע שהוא חלק חשוב מפניו של

שלטון החוק, היא בבואת המקצוע, ומשליכה על דימויו של המקצוע כולו. ועל כן מקום שבו

היו התרחשויות קשות כפי שתוארו בתמצית כאן, באופן מסיבי כלפי המתלוננת, וכן

בסביבתה, במקום עבודתה וכלפי הוריה – אין מנוס מהעמדה לדין. אין עסקינן כאן בחופש

הביטוי והדבר גם לא נטען, אלא במעשים שיש להם היבט פלילי, גם אם מטעמים כאלה

ואחרים לא היתה העמדה לדין. אכן, אין הדין המשמעתי יכול להכיל הכל (ראו בר"ש

2260/12

ועדת האתיקה המחוזית

של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד אליעד שרגא

(2012), פסקה כ'), אך נאמר שם גם, כי "על הדברים להיחתך בכל

מקרה לאורם של עקרונות כלליים, ואוסיף גם, בפרפראזה על אמרה נודעת של השופט פוֹטר

סטיוארט מבית המשפט העליון של ארה"ב 'כשנראה את המקרה הנכון נדע להבחין

בו'"; וחוששני שענייננו הוא כזה.

יא.

ואולם, נדרשנו לכך בגלגול רביעי כחריג

בהסכמה

; גם, ובהקשר

זה, ראינו לנכון להביא בחשבון את נסיבותיה האישיות הקשות של המבקשת ובעיותיה

הרפואיות שאין עליהן חולק, ושמצאו ביטויו בהתנהלותה, ואת המעבר החד בענישה מ-12

ל-30 חודשי השעיה – בין בית הדין המשמעתי המחוזי (12 חודש), זיכוי ברוב דעות בבית

הדין המשמעתי הארצי, ודעת מיעוט של 30 חודש שם ואימוצה בבית המשפט המחוזי. סברנו

כי יש ליתן ביטוי גם לכל אלה, ובצד זאת להרשעות הקודמות.

יב.

בשקלול כל הדברים כולם החלטנו איפוא בנסיבות לדון בבקשה כבערעור

ולקבלו; אנו מעמידים את עונש המבקשת על 20 חודשי השעיה במקום 30, בהפחתת תקופת

ההשעיה בפועל בתוך זה עד הנה. סבורנו כי בהשעיה זו יש, מחד גיסא, כדי ליתן ביטוי

לעמדתנו העקרונית כי בכגון דא יש מקום לענישה משמעותית, ומאידך גיסא, כדי להביא

בחשבון את הנסיבות האישיות.

יג.

ולבסוף, סבורנו כי הלשכה צריך שתקבע לה נוהל לגבי הצגת גליון הרשעות

משמעתיות קודמות; ובודאי אין להציג זיכויים, ומעבר לכך – ונוכח אופיו המעין פלילי

של ההליך – ראוי להקיש, אם גם בשינויים מתחייבים מעטים, מהצגת הרשעות קודמות במשפט

הפלילי.

יד.

הערעור מתקבל במובן האמור בפסקה י"ב מעלה.

נוסח זה ניתן לפרסום ביום כ' באייר התשע"ד (20.5.2014).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

14011360_T08.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il