פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10186/17
- ב'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקשים:
1. קרן כוכבי בק
2. גדי בק
נ ג ד
המשיבים:
1. רשות מקרקעי ישראל - מחוז מרכז
2. המרכז למיפוי ישראל - מדינת ישראל
3. משגב דב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
4. ארנון דשא
5. ועדה מרחבית לתכנון ובשנייה שורקות
6. לשכת רישום המקרקעין רחובות
בקשה מיום 1.1.2018
לעיון חוזר; בקשת המבקשים מיום 3.1.2018; תשובות המשיבים מיום 14.1.2018
החלטה
1.
לאחר בחינת טענות הצדדים, דומני כי דינה של הבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 31.12.2017 להידחות. ראשית , ספק אם מתקיימת בענייננו עילה שבדין לעיון חוזר. שנית , עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.12.2017 מעלה כי בניגוד לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי לא האריך את המועד להגשת ערעור הפסלות (והרי הוא כלל אינו מוסמך לעשות כן), אלא רק את המועד להגשת הודעה בעניין הגשתו של הערעור. מן הבקשה לעיון חוזר משתמע כי המבקשים טעו (או הוטעו) לסבור שהיה עליהם לפנות בעניין הארכת המועד לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט העליון. ואולם גם הפעם וחרף האמור בהחלטתי הקודמת, לא נתמכו הטענות בתצהיר. ודוק: לא נעלם מעיניי כי המבקשים אינם מיוצגים, ואולם עובדה זו אינה פוטרת אותם מלברר מהם סדרי הדין החלים בעניין ולפעול על פיהם. ושלישית , וכפי שכבר ציינתי בהחלטתי הקודמת, על פני הדברים סיכוייו של ערעור הפסלות אינם נחזים להיות גבוהים כלל ועיקר. דומני כי בנסיבות העניין יש ליתן לנתון זה משקל של ממש.
2.
בבקשתם הנוספת של המבקשים עותרים הם לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על האמור בפיסקה 26 להחלטה מיום 5.12.2017 (היא החלטת הפסלות). לשיטתם, מדובר בקביעה אופרטיבית המכריעה בבקשה מסוימת מטעמם לגבי אופן ניהול הדיון, ולפיכך על חלק זה של ההחלטה נתונה להם האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור (בנוסף להגשתו של ערעור פסלות על ההחלטה).
האמת ניתנת להיאמר, כי אין זה ברור האם הדברים אשר צוינו בפיסקה 26 להחלטה מהווים קביעות עצמאיות ונפרדות ביחס לאופן ניהול ההליך, או שמא מדובר אך באחד מהנימוקים לדחיית בקשת הפסלות (נימוק שמטרתו להבהיר מדוע טענות המבקשים לגבי אופן ניהול ההליך אינן מקימות עילת פסלות). כך או אחרת, וגם אילו הייתי מניח לטובת המבקשים שאכן נתונה להם אפשרות להגשת בקשת רשות ערעור - לא הייתי נעתר לבקשת הארכה להגשתה וזאת הגם שהבקשה בעניין זה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין. הטעם המרכזי לכך הוא שעל פני הדברים ובשים לב למהות הדברים ולנסיבות הקונקרטיות, סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות ערעור מעין זו נמוכים. זאת ועוד: רצונם של המבקשים לאחד בין ערעור הפסלות לבין בקשת רשות הערעור אינו מעוגן בדין, וממילא אין בו כדי להוות טעם מבורר להארכת מועד. אף לא הובהר אילו מאמצים, אם בכלל, עשו המבקשים על מנת לברר סוגיה זו. בנסיבות אלה ספק בעיניי אם עצם העובדה שבקשת הארכה ביחס לערעור הפסלות תלויה ועומדת, מקימה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.
3.
התוצאה היא כי בקשות המבקשים נדחות. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ז בטבת התשע"ח (14.1.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם