פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
10522/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המערערת:
שטראוס שיווק בע"מ
נ ג ד
המשיב:
יעקב פיצ'חזדה
ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין
שניתנה ביום 14.12.09 ב-בש"א 5496/09
בשם המערערת:
עו"ד ליאור שמעוני
בשם המשיב:
עו"ד אביחי נ' ורדי
פסק-דין
1.
ערעור על החלטת כבוד הרשמת (ג' לוין), בגדרה הוארך המועד להגשת ערעור
מטעם המשיב.
2.
המשיב היה בעל זכויות הפצה של מוצרי המערערת. ביום 2.12.99 הגיש המשיב
תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המערערת בגין הפסקת ההתקשרות
ביניהם. ביום 11.5.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעת המשיב.
לאחר מתן פסק הדין התנהלו בין הצדדים מגעים, בגדרם הוסכם כי המועד להגשת ערעור על
פסק הדין יוארך עד ליום 15.7.09. ביום 1.7.09 הגיש המשיב, אשר ככל הנראה לא היה
מיוצג בשלב זה, בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת ערעור. עם זאת, מאחר שבגוף הבקשה לא
צוינה הסכמת המערערת, ניתנה ביום 5.7.09 החלטה
לפיה נדרשת המערערת להגיש תגובתה לבקשה. החלטה זו, כמו גם הבקשה להארכת מועד, לא הומצאה לידי המערערת. משלא הוגשה תגובת המערערת במועד שנקבע, ניתנה ביום 12.10.09 החלטת הרשמת לפיה המועד להגשת הערעור יוארך עד ליום 1.11.09. החלטה זו הומצאה למערערת, אשר הגישה בקשה לביטולה. ביום 14.12.09 ניתנה החלטת הרשמת בבקשה לביטול. הרשמת החליטה, כי יש לבטל את ההחלטה מיום 12.10.09, שכן הבקשה וההחלטה הדורשת את תגובת המערערת לא הומצאו לה בשל תקלה. עם זאת קבעה הרשמת, כי יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור ב-7 ימים נוספים מעת המצאת ההחלטה. כעת משיגה המערערת על החלטה זו. יוער, כי ביום 22.12.09 הגיש המשיב ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
3.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. כפי שתואר לעיל, בעלי הדין הגיעו להסכמה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור עד ליום 15.7.09. המשיב אף הגיש בקשה בהתאם להסכמה זו אך הטיפול בבקשה התעכב בשל תקלות מסוימות. ואולם, המשיב לא הגיש את הערעור בתקופת ההארכה המוסכמת אלא המתין עד להחלטת הרשמת שניתנה מספר חודשים לאחר מכן. במצב דברים זה, מקובלת עלי טענת המערערת לפיה המשיב אינו יכול להיבנות מהעיכוב שחל בטיפול בבקשה הראשונה להארכת מועד. זאת, גם אם העיכוב לא נגרם על-ידי המשיב באופן ישיר. משראה המשיב כי לא מוגשת תגובה מטעם המערערת לבקשה שהגיש, ומשחלף המועד המוסכם להארכה, היה על המשיב לנקוט בצעד כלשהו. כך למשל, היה מקום כי המשיב יגיש בקשה למתן החלטה או אף יגיש, למען הזהירות, הודעת ערעור (ראו, ב"ש 185/86 עליאן נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 274 (1986)). המשיב לא היה יכול לשבת בחיבוק ידיים במשך מספר חודשים ולא לעשות כל פעולה לקידום הטיפול בבקשה. זאת, בפרט משמדובר בבקשה שההכרעה בה הינה קריטית לעניין עצם זכותו להגשת ערעור על פסק הדין (השוו, בש"א 2511/90 רום נ' עזבון המנוח אברהם שריער , פ"ד מד(3) 589 (1990)). למעשה, לולא הייתה הרשמת נותנת החלטתה ביום 12.10.09, הרי ייתכן שהמשיב לא היה נוקט כל צעד לקידום הטיפול בבקשה. יש לזכור, כי המשיב ביקש ארכה להגשת ערעור עד ליום 15.7.09. אכן, לא ניתנה החלטה בבקשה אלא ביום 12.10.09. האם בשל כך שלא ניתנה החלטה בבקשה במשך מספר חודשים יש לאפשר ארכה כזו? עונה אני בשלילה לשאלה. אין לקבל שהמערערת, שנתנה הסכמה לארכה עד יום 15.7.09 תצטרך להתמודד עם ערעור שהוגש באיחור, לאחר מספר חודשים. ניתן היה לצפות שיוגש ערעור בגדר מסגרת הזמן המוסכמת, היינו לא יאוחר מיום 15.7.09, אף אם טרם ניתנה החלטה בבקשה. לפיכך, סבור אני כי יש לקבל את טענת המערערת, לפיה בחלוף מספר חודשים מהמועד המוסכם להגשת ערעור הייתה יכולה היא להניח כי המשיב זנח את כוונתו להגיש ערעור. לאור הנסיבות האמורות, לא מצאתי כי המשיב הצליח להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. משמע, לא הייתה הצדקה להאריך את המועד להגשת הערעור.
4.
אשר על כן, דין הערעור להתקבל. הערעור שהוגש על-ידי המשיב (ע"א 10251/09) יימחק. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ג שבט, תש"ע (07.02.2010).
ש ו פ ט