בש"א 1063/01 יפה פרץ נ. סהר חברה לביטוח בע"מ

המבקשת הגישה בקשה לרשות לערער לבית משפט זה. הבקשה לא קובלה על ידי המזכירות והוחזרה למבקשת בנימוק כי הוגשה באיחור. עניינה של המבקשת הובא לפני על יסוד תקנה 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - התקנות).

לטענת המבקשת ניתן פסק הדין נשוא הבקשה לרשות לערער בהעדר בעלי הדין והתקבל במשרדי בא-כוחה של המבקשת ביום 20.11.00. בקשת הרשות לערער נשלחה, כך נטען, בדואר רשום בהתאם לתקנה 475(3) לתקנות והגיעה למזכירות בית המשפט ביום 21.12.00, קרי: לאחר שחלף מועד 30 הימים להגשתה. ממשיכה וטוענת המבקשת כי לאור הוראת סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש],תשל"א - 1971 מקום שחיקוק מתיר להמציא מסמך בדואר יש לראות את מועד המשלוח כמועד ההמצאה שנאמר בסעיף: "...רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת...", והחיקוק שבו מדובר הוא תקנה 475(3) הנ"ל.

דין טענתה של המבקשת להידחות. תקנה 403(א) רישא לתקנות קובעת שבקשת רשות לערער "תוגש" בכתב; "תוגש" ולא "תומצא", וכללי ההמצאה המפורטים בתקנה 475 אינם חלים אלא בין בעלי דין. כך, למשל, "מגישים" כתב תביעה (תקנה 20) אך "ממציאים" את ההזמנה לנתבע; וערעור "יוגש" לבית המשפט אך "ממציאים" עתקים של כתב הערעור למשיבים (תקנה 412). וכבר נפסק

שהמועד הקובע להגשת כתב בי-דין לבית המשפט, אינו מועד משלוח הכתב לבית המשפט, אלא מועד הגעתו בפועל אל מזכירות בית המשפט: ב"ש 40/80 פד"י לו(3) 137. אותו העקרון עומד גם ביסוד הקביעה כי שלשול מעטפה הכוללת שיק המיועד לגזברות בית המשפט, אל תיבת הדואר שבבית המשפט איננה עונה על הדרישה להפקדת כסף בקופת בית המשפט: המ' 618/74 פ"ד כט(1) 437. אכן, אין מניעה כי בעל דין יזקק לשירותי הדואר לשם הגשת מסמך לבית המשפט, אולם, בעשותו כן שומה עליו לוודא כי המסמך ששלח אכן הגיע במועד לתעודתו (ב"ש 826/86 לא פורסם), ואם לא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

לפיכך אני קובע שבדין לא קובלה לרישום בקשת הרשות לערער שהוגשה על ידי המבקשת.