ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ. המועצה להסדר ההימורים בספורט

זוהי בקשה לביטול החלטה לפיה נדחה ההליך בשל אי הפקדת עירבון.

וזה היה דבר המעשה: ההליך הוגש ביום 18.03.2001. ביום 21.03.2001 הורה המזכיר הראשי למערערים להפקיד 20,000 ש"ח כעירבון להוצאות המשיבים. ההחלטה הומצאה לידי בא כוח המערערים ביום 25.03.2001. ככל הנראה נתקלו המערערים בקשיים בגיוס העירבון. הם לא הפקידו עירבון במשך תקופת 30 הימים שנקבעה לכך.

זהו מחדל. הוא אינו היחיד.

בעל דין אשר צווה על ידי בית המשפט לפעול בדרך מסוימת חייב לפעול בדרך זו. אם אינו יכול לעמוד בלוח הזמנים, תקנתו היא - בקשה להארכת מועד. בקשות להארכת מועד להפקדת עירבון נענות כדבר שבשגרה בבית המשפט. הארכות ניתנות כמעט כברירת פעולה אוטומטית. די לבעל הדין להציג לצורך זה טעם מתקבל על הדעת, לרבות טעמי נוחות (גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (ת"א, 01) 501).

בהתאם למצוות התקנות, הודע למערערים, כי עקב מחדלם נרשם הערעור לדחייה ביום 27.05.2001. המערערים קיבלו הודעה זו ביום 23.05.2001. מתברר שגם במועד זה לא עלה בידם להפקיד עירבון, אף על פי כן לא עלה על דעתם לפנות מיוזמתם לבית המשפט בבקשת ארכה.

התראת בית המשפט השיגה את יעדה. המערערים הבינו כי ישיבה באפס מעשה, תוך התעלמות מצווי בית המשפט, עלולה לגרום לסילוקו של הערעור. אז פנו המערערים בבקשת ארכה. הם עשו זאת ביום 24.05.2001. הם ביקשו הארכת מועד עד ליום 10.06.2001.

בינתיים, ביום 31.05.2001, נדחה הערעור. הערעור נדחה מבלי שהבקשה להארכת מועד נדונה. הטעם לכך נבע מדרך המצאת הבקשה להארכת מועד. הבקשה שוגרה לבית המשפט באמצעות מכשיר הפקסימיליה. ניסיונות המערערים לקבל אישור לדבר ההמצאה לא עלו יפה. הבקשה שוגרה לבית המשפט ביום 24.05.2001, הוא יום חמישי בשבוע, כאשר הימים העוקבים היו ימי סוף שבוע, ויום ראשון היה ערב חג שבועות.

גם בחלוף החג התקשו המערערים לקבל תשובה מספקת ממזכירות בית המשפט, עד שלא הייתה להם ברירה אלא להגיש בקשה נוספת למתן ארכה. היה זה ביום 03.06.2001. בקשה זו הוגשה לאחר מתן ההחלטה בדבר דחיית ההליך.

במצב זה, הגישו המערערים הגישו בקשה לביטול ההחלטה.

המשיבים התנגדו לביטול ההחלטה. המשיבים טענו כי הסתמכו כדין על מתן ההחלטה, אשר סיימה את הפרשה. מבחינתם הוסר ההליך מסדר היום. המבקשים אף הצביעו על קשיים שונים הנוגעים לעצם ההסבר של המערערים, בעיקרו של דבר הטענה כי אכן נשלחה לבית המשפט הודעה באמצעות הפקסימיליה ובה בקשה למתן ארכה.

מהם השיקולים הנוגעים לעצם הפעלת הסמכות לדחות את ההליך עקב אי הפקדה; והאם הם ישימים במקרה זה? זוהי השאלה העומדת על הפרק בבקשה זו.

וזהו הכלל: סכסוכים עם בעלי הדין צריכים להיות מוכרעים לגופו של דבר. הפעלת סמכויות דחייה או מחיקה בשל מחדלים דיוניים אינה צריכה לשמש קיצור דרך או תחליף לדיון הממשי (ע"א 2198/99 ניצולת הקרטל נ' ח.א. מזון בע"מ ). דחיית ההליך בשל אי הפקדת עירבון או מחיקתו מחמת חוסר מעש אינן סמכויות שגרתיות. הן נועדו לאפשר לבית המשפט לשלוט ביומנו. "מבחינת הציבור עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש הליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל" (בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הריף, פ"ד נב(ד) 625; ב"ש 261/87 דניאל הופר נ' החברה הישראלית לביטוח, פ"ד מא(2) 692). עם זאת, הפעלת יתר של סמכויות אלה, כמוה כשימוש בכלי שנועד לצנן על מנת להקפיא. אין לעשות בכלים אלה שימוש שעלול לפגוע באורח קשה בזכות הגישה לבית המשפט, שכן יש לפרש בדרך דווקנית כל הוראה ה"מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט" (השוו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר שבע , פ"ד נה (3) 869). על כן, צריכה הפעלת הכלים לתאום התכלית העומדת ביסודם.

בעיקרו של דבר, התכלית העיקרית של כלים אלה – מחיקה מחוסר מעש או דחייה בשל אי הפקדת עירבון - היא לגרוע מן הרישום הליכים שנזנחו על ידי הצדדים. הזנחת ההליך יכולה להתבטא בנטישתו המודעת או באי מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט. המקרה של דחיית ההליך עקב אי הפקדה מקפל בתוכו הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו. אי ההפקדה מהווה גם התעלמות מהאינטרס של יתר בעלי הדין (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383). הניסיון מגלה כי במספר ניכר של תיקים בעל הדין אינו מודיע על נטישת ההליך וגם אינו מקדם אותו. הביטוי היחיד לרצונו לסגת ממנו הוא בדרך של אי הפקדה. מכל מקום, מחדליו של בעל הדין יוצרים הליך המצוי באיזור הדמדומים, שכן הליך הרישום לא מסתיים בטרם הופקד הערבון. סמכות הדחייה מגשימה, את ההנחה ש"שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי ). כיוון שכך, ניתנת לבעל הדין התראה בדבר רישום ההליך לדחייה. ההתראה מהווה תנאי להפעלת הסמכות. ההתראה מהווה בו זמנית גם הד להתנהגותו הקודמת של בעל הדין, וגם אות מוקדם לתוצאות אותה התנהגות . בעל דין המתעלם מן ההתראה מגלה את רצונו לנטוש את ההליך.

ואולם סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד, כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל הדין יש הסבר מניח את הדעת. לא ניתן להשקיף על אי ההפקדה ועל הדחייה שבעקבותיה כעל מחדל חמור הגורר עונש מרפא. דחיית ההליך אינה ענישה. היא נועדה לשרת את קידום ענייניהם של כלל המתדיינים, ואין להפעילה אלא בצורה מידתית. להפעלה נוקשה מידי של סמכות זו יש השפעה שלילית בדיוק כמו להתעלמות ממחדלי בעלי הדין. כשם שאין להשלים עם התעלמות מצווי בית המשפט משום שכרוך בה הסיכון של הכחדת כל עוגן של קביעות, כך הקפדת יתר, עלולה להפוך "סדרנים" יעילים – תקנות סדר הדין - לאדונים מסוכנים.

על רקע זה ניתן לבחון את מהלכי בעלי הדין במקרה זה; יש לזכור שבכל מקרה, עלול אחד מבעלי הדין להיפגע. עם זאת, הצורך לאזן בין טובתם של אלה לבין הפגיעה באלה מובלעת כמעט בכל הפעלה של סמכות (בש"א 3780/98 רוזן נ' כפר הרי"ף, פ"ד נב (3) 625).

במקרה זה, לא התכוונו המערערים לנטוש את ההליך. אמנם, התנהגותם מבחינה אובייקטיבית היתה יכולה להתפרש ככזו. ברם, עם קבלת ההתראה התעשתו המערערים ובקשו לפעול בדרך שתאפשר להם להסיר את המחדלים הדיוניים. הם פנו לבית המשפט באמצעות הפקסימליה במטרה לקבל הארכת מועד. אגב כך, נפלה תקלה אשר גרמה לכך שגילוי דעתם זה לא הגיע לבית המשפט במועד.

תקלה זו אינה יכולה להוביל לתוצאה "הטראומטית" של דחיית הערעור ללא שמיעתו. הסתמכות המשיבים על החלטת הדחייה אינה יכולה למנוע את "גלגול המאורעות" לאחור. "הסתמכות" היא מילת קוד לצורך לאזן בין אינטרסים מתחרים, ובין מאווים שונים של בעלי הדין. גם הסתמכות היא כמו שקית. היא לא תעמוד עד שלא יוכנס לתוכה משהו. אותו משהו צריך לבטא שינוי מצב של בעל הדין. בהעדר שינוי מצב כזה, הכותרת כשלעצמה אינה יכולה לייצר אינטרסים נגדיים. יתר על כן, אף כאשר קיים שינוי מצב, המבטא הסתמכות של ממש, אפשר שעמדת בעל הדין תדחה מול האינטרסים אחרים ממשיים יותר (השוו ס' 14 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973).

במקרה זה, המשיבים אינם מצביעים על אינטרס נגדי מסויים. אינטרס המשיבים בסיום הפרשה הוא אינטרס כללי, שעיקרו הוא מניעת הסיכון שפסק הדין שניתן ישונה. ואולם, עצם שינויו אינו משליך במישרין על מצבן הכלכלי של המשיבות. המשיבות לא טענו כי עקב דחיית ההליך נעשתה על ידן פעולה בלתי הפיכה או אפילו פעולה מכבידה. יש לזכור כי המשיבות אינן יחיד, הן גופים הממלאים תפקידים על פי חוק. הן יתקשו לטעון כי עקב חידוש ההתדיינות נגרם להן נזק של ממש.

זאת ועוד, ההחלטה בדבר דחיית ההליך לא הונעה על ידי המשיבים. הם לא היו אלה שפנו לבית המשפט וביקשו לפעול עקב מחדלם של המערערים. המעקב אחר ביצוע ההוראות נעשה ביוזמת בית המשפט, בגלל תכתיביו של יומן בית המשפט. כאמור, אי השגחה על ביצוע תשלומי העירבון גורמת לעומס יתר בתקופות שונות, ומונעת מבית המשפט ניהול מושכל של ההליך האזרחי, הרצוף הכבדות, אף בלא קשיים הנערמים לפתחו, מחמת מחדלים דיוניים. חוסר היוזמה של המבקשים מלמד, גם הוא, שהם לא הוטרדו עקב אי הפקדת העירבון, וקשה לומר עליהם כי הם עסקו בספירת הימים עד לסיומה של הפרשה.

המשיבים ניסו לסמוך על הטענה שהמבקשים לא הגישו בקשה להארכת מועד. ברם, די בכך שבא-כוח המערערים כתב בתצהיר כי בקשה כזו הוגשה, ואף צירף את דף המשלוח לבית המשפט. נכון, עצם שיגור הבקשה אינו בבחינת הגשה (בש"א 1063/01 יפה כץ ). בעל דין גם אינו רשאי לשגר מסמך בפקסימיליה ולראות עצמו פטור מהוראות התקנות המחייבות בירור אם הושלמה ההמצאה (בש"א 3452/01 מינהל מקרקעי ישראל נ' סלע חברה לשיכון בע"מ ). ברור שאין להקל בכך ראש. אי שמירה על כללים אלה עלולה להוביל להתרת הרסן בכל הנוגע למסירת הודעות לבית המשפט. ואולם, המערערים ניסו לפעול בהתאם לתקנות, אך העניין סוכל עקב ימי החג, והתשובות החלקיות שנמסרו על ידי המזכירות.

בנסיבות אלה, וחרף מחדלם של המערערים, דין הבקשה להתקבל. אילו הייתה מוגשת בקשת המערערים להארכת מועד עקב קושי כלכלי בגיוס הכסף היא הייתה נענית. כאמור, זוהי מדיניות בית המשפט. משלא התקבלה הבקשה, ומידע על אי קבלתה לא נמסר למערערים, לא ניתן לזקוף על חשבון המערערים את הקשיים בקבלת מידע ממזכירות בית המשפט באופן שישלול מהם זכות מהותית.

ועוד, המשיבים הודיעו כי הם "שומרים על זכותם לחקור את המצהיר על תצהירו". לא אפשרתי חקירה כזו. המשיבים נאותו לקבוע שהם "לא יכחישו" כי המערערים שגרו את הבקשה ביום 24.5.01, ומשכך אין מחלוקת עובדתית סביב הנסיבה שהובילה לשינוי ההחלטה.

התוצאה היא שההחלטה מתבטלת והתיק יחזור אל הרישום. תוצאה זו מותנית בהפקדת העירבון בתוך 10 ימים, וכן בתשלום הוצאות למשיבים בסכום של 1,500 ש"ח, בתוך אותה תקופה.