ע"א 4117/15אורי בן דוד נ. גדעון יוסף

1.הליך זה נמחק בפסק-דין מיום 26.5.2016 מחמת חוסר מעש לאחר שהמערערים לא הגישו סיכומיהם ולא הגישו תגובה לבקשת המשיב 1 למחיקת ההליך.

בבקשה שבפניי עותרים המערערים לביטול פסק הדין. על פי הנטען, רשיונו של בא-כוחם המערערים, אשר הגיש בשמם את הערעור, עורך-הדין גאבר, הושעה בחודש מרץ 2016 אך הוא לא מסר להם על כך. כן לא ידעו הם שהסיכומים לא הוגשו במועדם וכי המשיב 1 הגיש בקשה למחיקת ההליך. עוד נטען כי ארבעה ימים לפני שניתן פסק הדין פנו המערערים לבאת-כוחם הנוכחית על מנת שתייצגם, וכי ביום 24.5.2016 - יומיים טרם שניתן פסק הדין - הגישה בשמם בקשה להארכת מועד להגשת סיכומים ולהחלפת ייצוג, ועמדת המשיבים ביחס לבקשה זו התבקשה טרם הגשתה. כן הוכנה תגובה לבקשה למחיקת הערעור, אך טרם שהיה סיפק בידי המערערים להגישה ניתן פסק הדין.

לטענת המערערים בנסיבות חריגות אלו יש לבטל את פסק הדין.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. בין היתר נטען כי הבקשה נתמכת בתצהיר באת-כוח המערערים ולא בתצהירם שלהם, כי בניגוד לנטען רשיונו של בא-כוח המערערים הושעה כבר בחודש דצמבר 2015 (והדבר פורסם בפברואר 2016), וכי לא הובהר מתי באופן מדויק נודע למערערים על השעיית הרשיון. מכל מקום, כך נטען, רשלנותו הנטענת של עורך דינם של המערערים אינה מצדיקה מתן ארכה ואת ביטול פסק הדין, והאחריות לקיום ההחלטות מוטלת היתה על המערערים עצמם.

3.לאחר ששקלתי בדבר ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין החלטתי לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין (תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיב 1).

החלטה בדבר מחיקת הליך מחוסר מעש היא החלטה במעמד צד אחד, אשר ניתן לבקש את ביטולה בתוך 30 ימים (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בענייננו פחות משישה ימים לאחר מועד מתן פסק הדין, ומכאן כי הבקשה שבפניי הוגשה בתוך המועד, והשאלה היא אם בנסיבות העניין יש מקום ל"החייאת" ההליך.

מחיקת הליך בשל חוסר מעש נועדה להסיר משולחנו של בית המשפט הליכים שנזנחו על ידי בעל דין, הזנחה היכולה להתבטא "בנטישתו המודעת או באי מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט" (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865, 869 (2001) (להלן: עניין עראידה )). בפסיקה הובהר כי הסמכות לסלק הליך בשל חוסר מעש היא סמכות בלתי שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומידתי. על כן, כאשר ניתן הסבר המניח את הדעת למחדלו של יוזם ההליך, או כאשר נמצא כי נפלה אצלו תקלה שאינה עולה כדי נטישה מודעת של ההליך או התנהלות פסיבית שיטתית - נטייתו של בית המשפט תהיה שלא לנקוט בתוצאה הדרסטית של סילוק ההליך (ראו גם ע"א 4959/09 חן נ' פרג' , פסקה 2 (11.5.2010) והאסמכתאות המובאות שם).

4.בענייננו, אין חולק כי סיכומי המערערים לא הוגשו במועדם וכי לא הוגשה תגובה לבקשות למחיקה על הסף שהגיש המשיב 1, וגם נסיונותיה של מזכירות בית המשפט ליצור קשר עם עורך הדין גאבר עלו בתוהו, ועל כן ההליך נמחק בסופו של יום.

לטענת המערערים תקלות אלו כולן נבעו מן העובדה שרשיונו של עורך הדין גאבר הושעה, והם לא ידעו "בזמן אמת" על כך ועל המועד בו עליהם להגיש סיכומיהם. יש אמנם צדק בטענת המשיבים כי יש חסר מסוים בטיעוני המערערים בהקשר זה, שכן לא צוין באופן ברור מתי נודע למערערים על השעיית הרשיון (בתצהיר באת-כוחם צוין כי נודע להם על כך "ימים ספורים" לפני שפנו אליה); כי ראוי היה לצרף לבקשה גם תצהיר מטעמם; ובנוסף ראוי היה שיבררו האם הסיכומים מטעמם הוגשו כנדרש, גם אם כדבריהם באותו מועד סברו שבא כוחם מבצע עבודתו נאמנה.

עם זאת, על יסוד הנסיבות שהוצגו בפניי איני מוצאת לקבוע כי התקלה שבאי הגשת סיכומי המערערים והעדר התגובה לבקשה למחיקה על הסף נבעו מהחלטת המערערים לזנוח את ההליך וכי יש לייחס להם אישית פסיביות המצדיקה את מחיקת ההליך. משקל משמעותי ניתן על ידי לכך שבאת כוחם החדשה של המערערים הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים ולחלופי ייצוג טרם מתן פסק הדין (הוצגה אסמכתא על משלוח ביום 24.5.2016) אך מטעם שלא הוברר הבקשה לא נקלטה באותו מועד (במערכת ניהול התיקים נקלטה היא ביום 29.5.2016). לו בקשה זו היתה מובאת בפניי במועד בו נשלחה לבית המשפט וטרם מתן פסק הדין, לא היה ניתן על ידי פסק דין המוחק את ההליך מחוסר מעש. בהתחשב בכך ומשהוצגה הבקשה בדיעבד, דומני כי אין מקום להותיר את פסק הדין על כנו. כן יש ליתן משקל לכך שבאת-כוחם הנוכחית של המערערים פעלה בזריזות לפני שניתן פסק הדין ולאחריו, ופנייתה למשיבים נעשתה עוד טרם שפסק הדין ניתן. לבסוף אציין כי המשיבים לא הצביעו על פעולה בלתי הפיכה או מכבידה שנעשתה על ידם בעקבות מחיקת ההליך ועל כן פרט לאינטרס הברור שלהם שבמחיקת הערעור, הם לא הצביע על אינטרס מסוים אחר שלהם שנפגע (ראו עניין עראידה , 870).

בנסיבות אלו והיות ומחיקת ההליך מהווה צעד דרסטי ובפרט משעניין לנו בערעור בזכות, הגעתי לכלל מסקנה כי איזון ראוי בין השיקולים הצריכים לעניין מצדיק את ביטול פסק-הדין, והוא מבוטל בזאת. בנסיבות העניין והיות והמשיב 1 הגיש בקשות למחיקת ההליך וכן תגובה לבקשה לביטול פסק הדין, ישאו המערערים בהוצאותיו בסך של 2,500 ש"ח (למען הסר ספק חיוב זה מחליף את החיוב בהוצאות בפסק הדין שבוטל).

התיק יועבר ליומן בית המשפט לקביעת מועד דיון חדש, ולהוצאת צו סיכומים מתוקן.