רע"א 5114/10 פסיה ערבליך נ. שלמה ברוורמן

1.

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 1.11.2010, שבה הוריתי על מחיקת ההליך עקב חוסר מעש ואי-תשלום אגרה. הנתונים שהובילו לתוצאה זו פורטו בהחלטה (וכן בהחלטות שניתנו קודם לכן בניסיון לקדם את ההליך). וזו לשון ההחלטה מיום 1.11.2010:

ביום 11.7.2010 הוגשה בקשת רשות הערעור שבכותרת. בכותרת הבקשה נרשמה כתובתה של המבקשת. המבקשת הגישה בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, וביום 14.7.2010 קבעתי כי על המבקשת להשלים את בקשת הפטור שאם לא כן תינתן החלטה בבקשה במתכונתה הנוכחית. הזמן חלף ולא הוגש כל מסמך מטעם המבקשת. החלטתי מיום 14.7.2010 שוגרה למען שנרשם בכותרת הבקשה אך אין אישור מסירה בנימוק של "הנמען לא ידוע במען לעיל". לפיכך, ביום 19.9.2010 קבעתי כי אם לא תשולם אגרה תוך 14 ימים, יובא התיק לפניי לשם מחיקתו מהרישום. גם החלטה זו שוגרה למבקשת אך אין אישור מסירה ואין כל אמצעי התקשרות עם המבקשת. לאור זאת הוגשה בקשת המשיב למחיקת ההליך, ובה הוא מציין כי ביום 14.10.2010 הוא מסר למשיבה את החלטתי מיום 19.9.2010 במהלך דיון בבית משפט השלום, וכי הדבר מתועד בפרוטוקול הדיון. על אף מסירת ההחלטה, וחלוף הזמן שנקבע בה, עד היום לא שולמה האגרה.

במצב דברים זה, וכשהמבקשת אינה מוסרת לבית המשפט דרכי התקשרות אפקטיביים עמה, ואינה נוטלת דואר מהכתובת שמסרה, וכשחלוף הזמן לא הוביל להגשת מסמך כלשהו מטעם המבקשת או לתשלום האגרה, אני מורה על מחיקת ההליך מטעמים של חוסר מעש ואי-תשלום אגרה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לביטול ההחלטה.

2.

החלטה בדבר מחיקת הליך עקב חוסר מעש ועקב אי-מילוי החובות של תשלום אגרה והפקדת עירבון היא החלטה במעמד צד אחד, וניתן לבקש את ביטולה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. ככלל, מחיקת הליך על-בסיס נימוקים מסוג זה אינה צריכה להיעשות כדבר שבשגרה אלא במקרים שבהם מדובר בנטישה מודעת של ההליך או באי-מילוי חובות באופן שיטתי המפריע לעבודת בית המשפט (ראו ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865 (2001)).

3.

בענייננו, הרושם הוא שהמבקשת התעלמה מקיומו של ההליך והזניחה את הטיפול בו במשך כארבעה חודשים, עד אשר ניתנה ההחלטה בדבר מחיקתו בעקבות פנייה יזומה של המשיבים. יובהר: בכותרת בקשת רשות הערעור נרשמה כתובת שאליה שוגרו החלטות בית המשפט. עובדה היא, כי לא עלה בידי בית המשפט להמציא החלטות באמצעות הכתובת האמורה ולקבל אישור מסירה. המבקשת אינה יודעת להסביר עובדה זו, אך אינה מסבירה גם, למשל, מדוע לא נמסרו לבית המשפט דרכי התקשרות נוספות, כגון מספר פקסימיליה או מספר טלפון. לעניין אחרון זה מציינים המשיבים בצדק כי לפי האמור בסעיף 2 לבקשה לביטול החלטה, קיים מכשיר פקסימיליה שבאמצעותו ניתן להמציא מסמכים למבקשת. אלא שמספר הפקסימיליה שניתן לידידו של הבעל – לא נמסר לבית המשפט. מכל מקום, בתיק זה ניתנו על-ידי מספר החלטות , כולן שוגרו לכתובת (היחידה) שמסרה המבקשת, ללא הועיל.

4.

אולם בכך לא תם הקושי בקיום ההליך בתיק שבכותרת. חוסר השקידה הנאותה מצד המבקשת – העולה כדי זלזול בהליך – בא לידי ביטוי בהתנהלות בעקבות הדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 14.10.2010. באותו דיון נחקרה המבקשת לגבי מקרים שונים שבהם עלו טענות בנושא המצאת כתבי בי-דין והחלטות למבקשת. במסגרת החקירה נשאלה המבקשת לגבי החלטתי בתיק זה מיום 19.9.2010 שבה התייחסתי לקשיי-ההמצאה. וכך רשום בפרוטוקול:

ש.ידוע לך שב- 19.9.2010 כותב רשם בית המשפט העליון גיא שני , רע"א 5114/10 שהוא מתייחס אליך הוא כותב כך 'החלטתי שוגרה למען שצוין בכותרת בקשת רשות הערעור, אך אין אישור מסירה בנימוק של הנמען לא ידוע במען לעיל, אין כל אמצעי התקשרות אחר עם המבקשת'?

ת.אני לא מכירה את זה.

החלטת בית המשפט העליון מוגשת ומסומנת "מש/2".

הנה כי כן, למצער ביום 14.10.2010 נודע למבקשת כי ניתנו החלטות בתיק זה, וכי בית המשפט מתקשה לקיים עמה ערוץ-תקשורת. המשיבים טוענים – וטענה זו מתיישבת עם סדרי הדין הנהוגים – כי ההחלטה הוצגה במהלך הדיון למבקשת ולבא-כוחה. והנה למרות זאת, לא אצה הדרך למבקשת לקיים את החלטת בית המשפט, או למצער להגיש בקשה כלשהי או לפעול בדרך אחרת בעניין ההליך בבית משפט זה. חלפו שבועיים נוספים, הזמן שנקבע בהחלטה מיום 19.9.2010 חלף-עבר, ולא באה כל הודעה או בקשה מטעם המבקשת. מדובר אפוא, ללא ספק, בהיעדר שקידה העולה כדי חוסר-מעש.

5.

יצוין, כי בבקשה לביטול החלטה מטילה המבקשת את האחריות על בא-כוח המשיב, אשר לפי הנטען הבטיח להעביר לבא-כוח המבקשת את המסמכים שהוגשו בדיון בבית משפט השלום (לרבות החלטתי מיום 19.9.2010) – אך לא עשה כן. טענה זו, אף אם היא נכונה, אין בה כדי להושיע את המבקשת. האחריות לניהול ההליך מוטלת בראש ובראשונה על בעל-הדין שיזם אותו, ואין הוא רשאי לפתור את עצמו מהבעת עניין בהחלטות שניתנו בעניינו, ולהקיץ רק לאחר שההליך נמחק (כארבעה חודשים לאחר שהוגש). בענייננו, משהוצגה ההחלטה במהלך הדיון בבית משפט השלום, ונמסרו פרטי התיק (חלק מההחלטה אף הוקרא ותועד בפרוטוקול), ברי כי היה בידי המבקשת לאתר על-נקלה את ההחלטה ולפעול על-פי האמור בה כפי שמצופה מבעל-דין סביר. לא יתכן כי בעל-דין ישב עת ארוכה בחיבוק ידיים ובאפס מעשה ויצפה כי בית המשפט יסיר בדיעבד את התוצאות הנובעות ממחדלו.

לאור כל אלה, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי קמה עילה להורות על ביטול החלטתי מיום 1.11.2010. הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תשלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בסכום של 1,000 ₪.