פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
1070/14 - א'
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
המבקש:
איל זכריה
נ ג ד
המשיבים:
1. הכשרת הישוב חברה לביטול בע"מ
2. בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.1.2014, בו דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה.
הבקשה, לה צורף עותק של בקשת רשות הערעור, הוגשה ביום 10.2.2014, ונטען בה כי במועד האחרון להגשת ההליך (6.2.2014) נשלח זה באמצעות הפקסימיליה, ולאחר שהסתבר לבאת כוח המבקש בשיחה עם מזכירות בית המשפט כי לא ניתן היה להגישו בדרך זו, פנתה למזכירות בית המשפט להסדרת ההגשה. מכאן הבקשה להארכת מועד עד למועד ההגשה בפועל.
המשיב 2 נתן הסכמתו לבקשה, ואילו המשיבה 1 מתנגדת לה.
2.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה 1.
הבקשה כפי שהוגשה הינה לקונית ודומני כי ראוי היה לכלול בה פירוט נוסף לעניין טעותה של באת כוח המבקש ולעניין מועד השיחה עם מזכירות בית המשפט, וכן לצרף אסמכתא על דבר משלוח ההליך באמצעות הפקסימיליה ביום 6.2.2014. כן לא ניתן לקבל את הבקשה החלופית "לאשר" את קבלת ההליך שהוגש באמצעות הפקסימיליה, שכן אין מדובר בהגשה כדין (ראו סעיף 2(ג) להנחיות נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010).
יחד עם זאת, יש ליתן משקל לכך שבאת כוח המבקש עשתה ניסיון להגיש את ההליך במועד האחרון להגשתו (טענה אותה תמכה בתצהיר); כי נראה שמדובר בתקלה שאירעה בתום לב; לכך שמשך האיחור בהגשת ההליך בפועל הינו קל, וכפי שנקבע לא אחת משך האיחור הוא שיקול רלבנטי בבחינת השאלה האם קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה (ראו בש"א 8975/12 PMN VERWALTUNGS UND BETEILGUNGS נ' רביבי (9.1.2013)); כמו גם לכך שהמשיבה 1 לא טענה כי בזמן הקצר אשר חלף למן המועד האחרון להגשת ההליך ועד להגשת הבקשה שינתה מצבה לרעה.
בנסיבות אלו, ומבלי להביע עמדה לגבי סיכוייו של ההליך לגופו, סבורני כי אין לחסום את דרכו של המבקש לבירור טענותיו בבית-משפט זה.
אשר על כן החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה 1 בסך של 1,000 ש"ח.
המזכירות תפתח תיק מתאים בו תתויקנה בקשת רשות הערעור והחלטתי זו.
ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשע"ד (30.3.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת