בש"א 10732/08 עיריית הוד השרון נ. מרנטיקס בע"מ

בפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), לאיחוד הדיון בשתי תביעות שהוגשו נגד המבקשת. התביעה האחת שאיחוד הדיון בה מבוקש הוגשה ביום 20.11.03 על ידי המשיבה 1 נגד המבקשת והמשיב 3 לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. התביעה האחרת שאיחוד הדיון בה מבוקש הוגשה ביום 6.11.08 על ידי המשיבה 2 נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז.

תביעת המשיבה 1 נגד המבקשת, שמתבררת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, היא תביעה נזיקית בסך של 10 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה) ובבסיסה עומדות טענות המבקשת באשר למצג שווא שהציגו לה המבקשת והמשיב 3, לפיו זכאית חברה בשם סתיו מערכות חשמל (1994) בע"מ (להלן: סתיו ) לקבל מהמבקשת סכום של 9.1 מיליון ש"ח. מצג שווא זה הביא, כך נטען, את המשיבה 1 להתמזג עם סתיו, אולם בסופו של דבר דרישת החברה הממוזגת (היא המשיבה 2) לקבל את סכום החוב האמור נדחו. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הגישה המבקשת תביעה שכנגד בסך של כ-4.5 מיליון ש"ח נגד המשיבות 2-1. תביעה זו מתייחסת לחובות הנטענים של המשיבות 2-1 בגין ליקויים חמורים שאירעו, על-פי הנטען, בעבודות שביצעו עבור המבקשת. כן הגישה המבקשת במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הודעות לצד שלישי כנגד המשיבות 6-4, שהן חברות הביטוח שעל-פי הנטען ביטחו את המבקשת בביטוח אחריות מקצועית (למחלקת מהנדס הרשות המקומית). תביעת המשיבה 2, שנמצאת כיום בהליכי פירוק, כנגד המבקשת הוגשה, כאמור, לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. תביעה זו, שאף היא בסך של 10 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה), הוגשה באמצעות המפרק של המשיבה 2, והיא מתייחסת לחוב הנזכר לעיל של המבקשת לסתיו, שהמשיבה 2 באה בנעליה לאחר המיזוג.

לטענת המבקשת, יש לאחד את הדיון בשתי התביעות, שכן שתיהן מתייחסות לקשר העסקי שהתקיים בין המבקשת למשיבות 2-1 והן מעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות זהות. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי למעשה ישנה זהות בין המשיבה 1 למשיבה 2, שכן המשיבה 1 היא חברת הבת של המשיבה 2, המחזיקה ב-100% ממניות המשיבה 1, ואף קיימת זהות במנהלי שתי החברות. עוד טוענת המבקשת כי הפיצול שעשו המשיבות 2-1 ביניהן הוא פסול ותכסיסני ומטרתו, כך נטען, היא לגבות כספים שהמשיבה 1 אינה זכאית להם ולהתחמק מתשלום חובותיהן של המשיבות 2-1 למבקשת. המשיבות 2-1 מתנגדות לאיחוד הדיון בשתי התביעות. בטיעוניהן מדגישות המשיבות 2-1 כי כל אחת מהן היא אישיות משפטית נפרדת, וכי לכל אחת מהן עילת תביעה נפרדת נגד המבקשת – תביעתה של המשיבה 1 נגד המבקשת מבוססת על עילה נזיקית, ואילו תביעתה של המשיבה 2 נגד המבקשת מבוססת על עילה חוזית. כן מציינות המשיבות 2-1 כי כל אחת מהתביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש מצויה בשלב דיוני שונה, שכן בתביעת המשיבה 1 נסתיימו כל ההליכים המקדמיים והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה 1, בעוד שתביעת המשיבה 2 הוגשה אך לפני מספר חודשים. בהקשר זה טוענת המשיבה 1 כי תביעתה של המשיבה 2 היא מורכבת יותר מתביעתה שלה וכי בירורה צפוי להימשך זמן רב יותר. בנסיבות אלה, כך נטען, יביא איחוד הדיון בשתי התביעות לסרבול ההליכים ולהארכתם.

דין הבקשה לאיחוד דיון להתקבל. אכן, כל אחת מהתביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש מבוססת על עילה תביעה אחרת ואין זהות מוחלטת בין השאלות המתעוררות בשתי התביעות. אולם, זהות שכזו אינה נדרשת לשם איחוד הדיון בתביעות בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, ודי לשם כך קיומה של השקה עניינית בין התביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש (ראו למשל: בש"א 3734/00 חקשורי נ' חזני , פ"ד נד(3) 121 (2000); בש"א 2909/07 פרידמן נ' י.מ. שירות עדיף בע"מ (לא פורסם, 10.6.07)). במקרה דנן המבקשת והמשיבות 2-1 הן צדדים לשתי התביעות, אליהן מתייחסת הבקשה, ובשתי התביעות מתעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות הנוגעות למערכת היחסים העסקית שבין המבקשת לבין המשיבות 2-1. בנסיבות אלה נראה כי איחוד הדיון בשתי התביעות יביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים. נוכח העובדה שהתביעה המתבררת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב מצויה בשלב דיוני מתקדם יותר מהתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, מן הראוי כי הדיון המאוחד בשתי התביעות יתקיים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

אשר על כן, אני מורה בזאת מכוח הסמכות הנתונה לי על-פי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי על העברת מקום הדיון בת.א. 2881-11-08 (מחוזי – מרכז) מבית המשפט המחוזי במחוז המרכז לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ועל איחוד הדיון שם עם הדיון בת.א. 2275/03 (מחוזי – תל-אביב).