בש"א 10934/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י נ. בנק הפועלים בע"מ

ערעור על החלטת כב' הרשמת, שושנה ליבוביץ', שקבלה את בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין.

1.ההליך העיקרי הוא ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 111/02), שעניינו זכות בעלות בנכס המצוי של שטח מקרקעין שטרם עבר הסדר, ורשום על שמה של חברה שאינה פעילה משנת 1958. פסק דין לטובת המערערות (שהיו, יחד עם המשיבה 2 בהליך זה, המשיבות באותו הליך) ניתן ביום 21.8.2005.

2.ביום 30.8.05 הודיע בא כוח המשיב 1 (להלן:"הבנק") לבא כוח המערערות כי בכוונת מרשו לערער על פסק הדין וביקש את הסכמתן להימנע מביצוע דיספוזיציה בנכס נשוא המחלוקת, עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. משלא ניתנה ההסכמה המבוקשת הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 5.9.05 בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו, עד להכרעה בערעור האמור. ביום 7.9.05 ביקש בית המשפט את תגובת המערערות וכן הוציא צו זמני לעיכוב ביצוע, עד לקבלת החלטה בבקשה האמורה. תגובת המערערות הוגשה ביום 25.9.05 וביום 16.10.05, שהיה גם המועד האחרון להגשת הערעור לבית משפט זה, ניתנה ההחלטה בעניין. בהחלטתו זו קבע בית המשפט כי על מנת לאפשר דיון בערעור, על המערערות להצהיר כי במידה ויתקבל ערעור, לא יהיה באי מתן צו עיכוב הביצוע כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו (טרם מתן פסק הדין) ובאם לא תינתן הצהרה כזו יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה כאמור.

3.בערבו של אותו יום יצרו באי כוח הבנק קשר טלפוני עם באי כוח המערערות במהלכו ניתנה הסכמה (בעל פה) להארכת מועד, הסכמה ממנה חזרו באי כוח המערערות ביום למחרת. מונחת לפני התכתובת שהתנהלה בין הצדדים בעניין זה וטענותיהם לאשר התרחש, כפי שהן מובאות בבקשה המוסכמת להארכת מועד וב"הודעה ובקשה לבית המשפט", שהוגשו שתיהן מטעם הבנק ביום 19.10.05, וכן בבקשה למחוק את הבקשה המוסכמת שהוגשה מטעם המערערות.

4.בנסיבות העניין, איני רואה לנכון להתערב בהחלטת הרשמת. האיחור בעניינינו הוא מינימאלי ועומד על שלושה ימים, וגם לגביהם קיימות בעניינינו נסיבות מקלות - ערב חג הסוכות שחל ביום המחרת (17.10.05) ולא אפשר את ההגשה, החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה רק ביום 16.10.05 וסברתו של המשיב כי קיבל את הסכמתו של ב"כ המערערות לדחיית המועד.

5.המערערות טוענות כי נוצרה אצלן ציפייה שלא יוגש ערעור. קשה, בנסיבות העניין, לקבל טענה זו. ראשית, לא נראה כי בזמן המועט שעבר הספיקו המערערות לפתח ציפיות ולהסתמך על אי הגשת הערעור. המועד האחרון להגשת הערעור היה ה-16.10.05 והקשר הטלפוני בין ב"כ הצדדים נוצר בערבו של אותו היום. פרק הזמן בין סגירת המזכירות לשיחה, הוא קצר בעיני.

שנית, נראה כי המערערות היו מודעות לכוונת המשיב להגיש ערעור; עובדה זו ניתן ללמוד הן ממכתבו של ב"כ המשיב מיום 30.8.05 בו הוא מודיע לב"כ המערערות כי בכוונות מרשו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והן מעובדת ניהולו של הליך עיכוב ביצוע עד להגשת ערעור, בבית המשפט המחוזי. לאור דברים אלו מסכימה אני עם קביעת הרשמת כי :

"אין לקבוע כי במהלך השעות הספורות שחלפו מסגירת מזכירות בית המשפט ביום 16.10.05 ועד לקשר הטלפוני שנוצר בין הצדדים בערבו של אותו יום נוצרה אצל המשיבות [המערערות] ציפייה כי לא "יוטרדו" עוד בהליך ערעור בעוצמה המצדיקה את דחיית הבקשה שבפני".

6.אף טיבו של ההליך, ערעור בזכות, הוא שיקול הבא במניין השיקולים שלפני, וסבורה אני כי לאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה אין להביא לדחיית ההליך בשל האיחור.

7.באשר לטענה כי לא מתקיים בעניינינו "טעם מיוחד" להארכת מועד, כמשמעו בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה;נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

נראה כי המגמה בשנים האחרונות היא של הגמשת המדיניות שנהגה בעבר בסוגיית הארכות המועד, כפי שציין השופט ריבלין בעניין אחר:

"לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד" ( רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם).

(וכן ראו בש"א 4318/98 חברת חלקה בגוש 6043 בע"מ (פירוק מרצון), פ"ד נב(3) 877.

לאור הסיטואציה העובדתית הייחודית בעניינינו (מחלוקת סביב מתן הסכמה לבקשה וביטולה) ובהתחשב במסקנתי שלעיל לגבי העדר הפגיעה בציפיית המערערות, סבורה אני כי מתקיימים בעניינינו "טעמים מיוחדים" המצדיקים היענות לבקשה.

8. הערעור נדחה.