בש"א 10992/02 יורם בדש נ. גיל יורן - עו"ד

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

נשוא הבקשה הוא פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 20.10.02, אשר הומצא לבא כוח המבקשים ביום 24.10.02. הבקשה הוגשה ביום 24.12.02. מן הבקשה עולה, כי בא כוחם של המבקשים, עו"ד מרדכי עמוס, לקה בלבו ביום 13.10.02, וכי שב לעבודתו רק ביום 15.12.02. המבקשים מבהירים, כי בא כוחם אמר להם לפנות לעורך דין אחר, אך הם לא עשו כן נוכח מורכבותו של התיק, הקושי בלימודו, וכן נוכח קשייהם הכספיים, אשר לרקעם העריכו כי לא יהא בידם לשכור את שירותיו של עורך דין אחר. עוד נטען, כי רק ביום 15.12.02 הצליחו המבקשים לגייס את סכום האגרה להגשת בקשת רשות לערער.

המועד להגשת בקשת הרשות לערער קבוע בחיקוק. משכך, הארכתו טעונה הוכחתו של טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מחלה או בעייה בריאותית בלתי צפויה עשויים להוות טעם מיוחד למתן ארכה, אם גרמו למצב של נבצרות מנקיטת הפעולות הנדרשות. במקרה זה, הוכחה מחלתו של בא כוח המבקשים, ואף מועד חזרתו לעבודה הוכח באופן מספק, מתעודות המצביעות על כך שהיה בלתי כשיר לעבודה עד ליום 13.12.02, ועד בכלל. עם זאת, מתברר כי במשרדו של בא כוח המבקשים עובדים עורכי דין נוספים. גם אם הללו אינם מכירים את נבכי תיקם של המבקשים, ולא ניתן היה לצפות כי יגישו את בקשת הרשות לערער במקום בא כוחם של המבקשים, הרי שלא נמסר כל הסבר מדוע לא נעזרו המבקשים בעורכי דין אלה, אשר יש להם רשיון לעריכת דין בישראל, על מנת להגיש לבית המשפט בקשת ארכה, על רקע מצבו הבריאותי של בא כוח המבקשים.

אשר לקשיי המבקשים בגיוס סכום האגרה, צודק המשיב בטענתו, כי לכל היותר היו המבקשים יכולים להגיש את ההליך, בלווית בקשה לפטור מאגרה, אם וככל שהיה יסוד לכך. המבקשים מיוצגים, ואינם יכולים לתרץ, על כן, עניין זה באי הבנת הדין הנוגע לדבר. גם בכך, אפוא, אין לראות משום טעם מיוחד למתן ארכה.

לכל אלה יש להוסיף, כי המבקשים אינם טוענים כי העמידו את המשיב על כוונתם להגיש את הערעור, או על כך שהגשת הערעור מתעכבת בשל הנסיבות המפורטות לעיל. מתברר, כי בטרם הגשת בקשת הארכה בוצעו על ידי המשיב פעולות שונות, אשר מהוות לכאורה שינוי מצב מהותי לרעה. עולה, אפוא, כי המשיב הסתמך בפועל על כך שלא הוגש כל ערעור, או בקשת ארכה, בתוך תקופת המועדים. בכך יש כדי לחזק את החסינות הדיונית הקמה ממילא לבעל דין בחלוף המועד להגשת הליך לתקיפת פסק דין.

התוצאה היא, כי הטעמים שהעלו המבקשים, כל אחד לעצמו וכולם יחדיו, אין בהם כדי לבסס טעם מיוחד למתן ארכה. במצב זה, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.