בש"א 9202/04 דוד צחור נ. פקיד שומה נתניה

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 4.3.04. לטענת המבקש, עקב מצבו הרפואי הקשה ומועמדותו להשתלת לב נבצר ממנו להיפגש עם בא כוחו לגבי שאלת הגשת הערעור. לדבריו, הושתל בליבו קוצב לב, עניין המצריך אשפוזים ותקופות מנוחה רבות. עוד מוסיף המבקש כי לא יכול הוא לעמוד עוד בהמשך תלאות ניהול המאבק המשפטי וביום 31.8.04 אף אושפז במחלקת לטיפול נמרץ לב בבית חולים "לנידאו" בנתניה. על כן, בסמוך לקבלת פסק הדין שוחח בא כוח המבקש עם המשיב מספר פעמים בניסיון להגיע להסדר פשרה, אולם רק ביום 7.9.04 נתקבלה במשרד בא כוחו של המבקש תשובה שלילית סופית ואחרונה לניסיונות האמורים ולפיכך נאלץ להיעזר בזכותו הקנויה לערער על פסק הדין של בית המשפט קמא. לבסוף מוסיף המבקש כי סיכויו לזכות בערעור טובים. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המועד להגשת הערעור חלף ביום .2.5.04 הבקשה שבכותרת הוגשה בחלוף חמישה חודשים מהמועד האחרון להגשת הערעור. זאת ועוד, אין חולק כי מצבו הבריאותי של המבקש איננו שפיר, אך בה בעת, אין בתיעוד הרפואי שהוגש כדי להצדיק איחור כה רב. כמו כן, אין דבר ממש בטענתו של המבקש לפיה למשיב לא נוצרה ציפייה בגין חילופי הדברים בין הצדדים. כל בקשותיו של המבקש נענו בשלילה ואין להעלות על הדעת כי המבקש יאריך את המועד להגשת ערעור שוב ושוב בדרך של מכתבי בקשה נוספים. לבסוף, לטעמו של המשיב סיכוי הערעור קלושים שלא לומר אפסיים, שכן הערעור עובדתי ואין בו כל ממש. יצוין עוד, כי המבקש ביקש להשיב לתגובת המשיב. נעתרתי לבקשתו זו. בתגובתו נטען כי המשיב לא ביסס ראייתית את טענותיו ובייחוד את ציפייתו לפיה לא יוגש ערעור. כמו כן, הדגיש כי אף המשיב אינו חולק על מצבו הבריאותי של המבקש, וכי עד ליום 7.9.04 לא יכול היה המבקש להבין כי השומות הן סופיות. בתגובת המשיב לתגובה זו, שב המשיב והבהיר עמדתו לפיה אין עילה להארכת המועד. המבקש לא הראה במה היה במצבו הבריאותי כדי למנוע ממנו להגיש ערעור או בקשה להארכת המועד, ומכל מקום התכתובת בין הצדדים היתה ברורה והיה על המבקש להגיש ערעור לו אכן רצה בכך.

2.על רקע זה האם מוצדק הוא להעניק למבקש הארכת מועד להגשת הערעור? לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיב ובפסק דינו של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי התשובה לכך בשלילה ודין הבקשה להידחות. אלו טעמי: ראשית , המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור כמתחייב מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. סיבה בריאותית יכולה, בנסיבות מסוימות, להוות טעם מיוחד למתן ארכה. כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד (ראו: בש"א 5758/02 פרויס הסגיל והדי נ' אלברט קקולי (לא פורסם), ב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם), בש"א 10992/02 יורם בדש ואח' נ' גיל יורן - עו"ד

(לא פורסם)). לעניין זה צויין, כי "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור" ( זוסמן, סדרי הדין

האזרחי ,מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין, (תל אביב, 1995), בעמודים 896 – 895). בעניינו לא רק שהבקשה שבכותרת הוגשה באיחור של חמישה חודשים אלא שלא ברור כלל מדוע לא ניתן היה להגישה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור. כמו כן כלל לא ברור מדוע מצבו הרפואי של המבקש מנע מבא כוחו שייצגו גם בבית המשפט קמא להגיש את הערעור במועד. נראה, על פניו, כי השתהותו של המבקש נועדה לתכלית אחת והיא ניסיון להימנע מהגשת הערעור והגעה להסדר הפשרה עם המשיב ואולם תכלית זו לא הייתה אמורה למנוע ממנו להגיש, בה בעת, בקשה להארכת מועד בטרם חלוף המועד להגשת הערעור. המבקש אינו יכול "לאחוז את החבל בשני קצותיו" מחד, לנקוט בשורה של בקשות למשיב במטרה לשפר את מצבו עקב פסק הדין ומאידך, להגיש ערעור ברגע שהבין שאין עוד סיכוי לניסיונותיו אלו.

3.שנית , המשיב השיב בשלילה בתשובותיו לבקשות המבקש. במכתבו מיום 12.5.04 הודיע המשיב למבקש כי אין מקום להתדיינות לקראת הסדר פשרה ורשאי הוא לערער על פסק הדין של בית המשפט קמא לבית המשפט העליון. למרות זאת, המשיך המבקש בסדרה של בקשות נוספות ולא הגיש ערעור. על בסיס עיון בתכתובות שבתיק, נחה דעתי כי רשאי היה המשיב לגבש לעצמו ציפייה כי לא יוטרד עוד בערעור, וזאת נוכח דבריו של המבקש בבקשותיו כי "איננו מסוגל לעמוד בתלאות הכרוכות בהמשך ניהול המאבק המשפטי כנגד המשיב" ומהתעקשותו להמשיך בבקשות ולא להגיש ערעור (מכתביו מיום 31.5.04, 22.6.04, 30.6.04). זאת ועוד, אף אם אניח כי בדבריו אלו של המבקש אין די כדי לגבש את הציפייה האמורה, הרי שדי בכך שחלף חודש שלם מיום תשובתו השלילית האחרונה של המשיב ועד שהוגש הערעור כדי לגבש לו "מעיין חסינות" כי לא יוטרד עוד. לבסוף , סיכוי הערעור, לצורך הבקשה שבפני, אינם גבוהים. נראה כי הערעור רובו ככולו מסתמך על התשתית הראייתית שנפרסה בפני בית המשפט קמא ואשר עליה משיג המבקש. הלכה היא כי לא בנקל מתערב בית המשפט שלערעור בקביעותיה העובדתיות ובממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית קמא.

3.התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה להידחות.